1. כיף גדול היה לראות את הפועל ירושלים. ייתכן שזה המומנטום מניצחון החוץ החשוב בווילנה או שמא התחושות הטובות לאחר הטיול הקליל מול קרית גת בשלולית, אבל הקבוצה של פיאניג'יאני שייטה מול החבורה הבינונית של ניז'ני נובגורוד. צריכים להגיד - ניז'ני היא קבוצה לא טובה ב-VTB, שניצחה עד כה שני משחקים בלבד (רק את שתי הקבוצות שמדורגות מתחתיה), והיא מובלת בידי שני זרים סבירים ותו לא. ניצחון עליה איננו הישג - בטח שלא במשחק בית. ועדיין, הפועל ירושלים שיחקה טוב. לאחר פתיחה מהוססת, במסגרתה קפאה ההגנה האדומה וחשפה עצמה לחיתוכים בלתי פוסקים ובלתי סבירים של שחקנים אורחים בדרך לנקודות קלות ואחרי שהצליחה לגרום לדיאנדרה קיין להיראות כבלתי עציר, השתלטו שם על העסק בדרך למאזן 0:2 חשוב בשלב הבתים השני של היורוקאפ.
לדומיננטיות של קרטיס ג'רלס כבר התרגלנו, אבל הפעם זה היה המשחק של יותם הלפרין וליאור אליהו. כשהם חולקים ביניהם 15 אסיסטים (11 של הלפרין), הדבר משמש כסימפטום הברור ביותר להתקפה זורמת ושמחה. כאשר ליאור אליהו מרים 18 זריקות ל-2 נקודות, אפשר ללמוד מכך על קבלת החלטות בריאה ועל יכולת לאתר את האיש הנכון שנע בחרכים ובתפרים של ההגנה. מצד שני - ניז'ני היא קבוצת הגנה נוראית, שממוצע הספיגה שלה ב-VTB הוא כמעט 96 נקודות למשחק. מסורתית, כאשר פוגשת ירושלים קבוצות הגנה רכות וחלשות שכאלו, היא מצליחה לייצר ריקודים, אסיסטים ותחושות טובות. כך היה בעונות קודמות וכך קורה גם השנה. זאת, להבדיל מקבוצות שבאות כדי לשבש את משחק ההתקפה של האדומים באמצעות כלים הגנתיים אגרסיביים יותר.
עוד בנושא
הפועל ירושלים הביסה 76:98 את ניז'ני נובגורוד
קללות בחדר ההלבשה של מכבי תל אביב, המתיחות בין השחקנים מחמירה
אלכסנדר שוקל לעזוב לאיטליה. גם שחרורו של ראד נשקל
השאלה החשובה שצריכה להישאל נוגעת להגנה האדומה. נובגורוד אמנם מציגה לראווה הגנה שעושה שמח, אבל יודעת גם להעניש מדי פעם בצד השני ולייצר קצב אש משמעותי. במשחק, תוך שהיא מציגה רוטציה בת 10 שחקנים+כ-4 דקות נוספות של תומפסון, נראה היה שהפתרונות והגישה של ירושלים מספיקים כדי להקשות מאוד על היריבה, לפחות החל מהרבע השני. העניין הוא שלא בטוח עדיין שזה אמיתי.
דומים הדברים לגבי שון ג'ונס, שפוצץ והתפוצץ בדרך למשחקו הטוב ביותר העונה. כשזה קורה, מרגיש שלסגנית האלופה יש יכולת להעלות מהספסל ביג גאי שיכול להרים את רמת האינטנסיביות, לייצר אופציות מסירה בהמשך לתנועה חדה בדרך אל הטבעת - ולהקנות באמצעות המחויבות שלו ללכת על כל כדור הזדמנויות שניות וחשובות. העניין הוא, גם כאן, שלא בטוח עדיין שזה אמיתי. לא בטוח שזה שווה משהו גם מול יריבות איכותיות ומחויבות.
לא בטוח גם שתצורת הסגל הנוכחית של ירושלים, קרי העמסה בכמות השחקנים מצד אחד, שכוללת לא מעט שחקנים גבוליים מצד שני, היא הבריאה והנכונה ביותר. סביר להניח שנדע יותר לאחר שני המשחקים הקרובים מול זניט.
2. פניקה והיסטריה הם שני מונחים דומים שאינם זהים. על פי רוביק רוזנטל ("הזירה הלשונית") משמעות המונח הראשון הוא בהלה או תבהלה. היסטריה, לעומת זאת, היא נוירוזה הכרוכה בשיתוק פיזי או בהפרעות חשיבה.
על מכבי תל אביב עוברת (עוד) עונה מסובכת ומתסכלת. זעזוע אחר זעזוע אחר זעזוע, מייחל המועדון המפואר לאיש שינחת ויקנה קצת שקט. מאחר שלפחות עד כה לא ידוע על מחויבות צהובה לאתר מועמד מתאים שיחזק את סגל השחקנים ויעשה סדר, ברור שהתקוות התמקדו במאמן מספר 1. או מאמן מספר 2. או מאמן מספר 4. על רקע הכאוס לו אנו עדים, לפחות ברמת השמועות מחדר ההלבשה, אפשר להבין במידה מסוימת את המשיכה שחשו הבוסים הצהובים כלפי מאמן מספר 2, ההוא שאצלו האתיקה קודמת לאסטרטגיה. אפשר, מהבחינה הזאת בלבד, להבין מדוע חתרו להחתים את רמי הדר, שייצר לעצמו תדמית של משליט ומשכין סדר אימתני. נו, אז סביר שהיום כבר יודעים במכבי שגם הפעם מערך הסקאוטינג או יכולת הזיהוי והאיתור בגדו בהם.
עת נחת בארץ הקודש מאמן מספר 4, היה מי שהספיק להתרשם מקור רוחו - כפי שבאה לידי ביטוי בניהול משחק הליגה הראשון בראשון. העניין הוא שהדימוי הזה לא בדיוק מתאים לפרופיל של בגאצקיס, כפי שחזה מי שהתעניין בהתנהלותו על הקווים במקומות עבודה קודמים. הלטבי הספיק לייצר לעצמו שם של מתלונן סדרתי לא קטן, הן כלפי השופטים והן בכלל. שבוע לתוך תחילת הקדנציה של מאמן מספר 4, ובטח שאחרי שבועיים פלוס, ונכון לעכשיו ניכר שנוכחותו גרמה למפלס הפניקה לנסוק - עד לרמת ההיסטריה.
אין כל פסול במאמן שמתפרע בחדר ההלבשה. אין שום בעיה עם מאמן שנכנס באמ-אמא של השחקנים שלו, מפליא קללותיו ומייצר דרמה (למרות שאפשר לוותר על נוכחות מצלמה ברגעים אינטימיים שכאלה). אין גם כל קושי במאמן שבוחר לעשות שימוש בראיונות סוף משחק על מנת להעביר מסרים או תחושות. העניין הוא שהכלים הללו הנם כלים מוגבלים. כוחם באי עשיית השימוש בהם, מאחר שאפקט ההתפרעות יכול לעבוד, אם בכלל, במינונים קטנים מאוד במהלך עונה. לאחר פעם או פעמיים, הופכים השחקנים קהים כלפיו.
העניין הוא שבגאצקיס מתפרע. משונה במקצת שמאמן מגיע בפרק זמן כל כך קצר לרמת אמוציות כאלו, לפני שהספיק לחוש כהלכה את החומר האנושי והמקצועי אותו אמור הוא להדריך. ראיונות סוף המשחק שלו הפכו לקאלט תוך זמן קצר מדי. הדברים שהוא מפיק מפיו מעידים על היעדר הבנת המערכת אליה הגיע. כשהוא פולט שבקצב הזה יהיה קשה לשחקנים (ולו) למצוא חוזה גדול בקבוצה גדולה בעונה הבאה - קשה להאמין שדברים כאלו נשמעים מפיו של איש מכבי תל אביב. כאשר המאמן שהוכתר על ידי המנהל המקצועי שלו כעתיד של היורוליג מזיע, מפלבל בעיניו ומשדר יאוש והיעדר אמונה עת מעמתים אותו עם שאלות בסיסיות, המצב לא מרגיש כל כך סימפטי.
אז במכבי תל אביב מדברים עכשיו על קנסות. קודם כל, חשוב להבהיר שקנסות ניתן להטיל, במינונים קטנים מאוד ובהתאם לתקנון השחקנים המחייב, רק על עבירות משמעת. שנית וחשוב מכך על קנסות לא מדברים אלא מבצעים. לא צריכים לעשות מזה סיפור גדול.
מכבי תל אביב משוועת למעט שקט. מי שבוחן את התנהלותו של ניקולה וויצ'יץ' במהלך המשחקים האחרונים מבין שגם משם לא תגיע הישועה. מכבי נמצאת כבר בפיגור של מספר חודשים בכל הנוגע להחלטות על שינויים בסגל השחקנים. המחשבה כרגע צריכה להתמקד בהיבט המשמעותי הזה, כאשר ההחלטות צריכות להילקח בשקט, בקור רוח ולאחר מחשבה. הבעיה, כפי שכתבנו בפתיחה, שהיסטריה גורמת להפרעות חשיבה או לשיתוק. ואת מכבי מנהלים אנשים היסטריים.