קבוצת הכוכבים של גולדן סטייט מספקת הצגות התקפיות יוצאות דופן על בסיס שבועי, בזכות סגנון מרהיב וכישרון עצום, ושיפרה את נתון היעילות ההתקפית ההיסטורי מהעונה שעברה. הסיפור של השבוע האחרון הוא שפתאום יש קבוצה עם התקפה עוד יותר טובה. נכון ליום שישי (כמו כל הנתונים בכתבה), טורונטו מובילה את הליגה ביעילות התקפית עם נתון נדיר לחלוטין של 115.3 נקודות ל-100 פוזשנים, פער לא קטן מגולדן סטייט שבמקום השני עם 113.5 (את העונה שעברה הווריירס סיימו עם 112.5).
עברה כבר כמעט שליש עונה, לא מדובר בנתון מקרי של מדגם קטן. ניתן להניח שהראפטורס לא יוכלו לשמור על היכולת ההתקפית הזו לאורך עונה שלמה, אך גם בשביל לעשות זאת בשליש עונה צריך קבוצה עם איכויות גבוהות במיוחד שלא מיוחסות באופן טבעי לקנדים. טורונטו התפתחה בשנים האחרונות לקבוצת התקפה טובה מאוד, אך תמיד הייתה צעד מאחוריי הקבוצות הגדולות ביותר. בשלוש השנים האחרונות היעילות ההתקפית שלה נעה בין 106 ל-108 נקודות ל-100 פוזשנים. קפיצת המדרגה הנוכחית התרחשה ללא תוספת של כוכב כמו קווין דוראנט, ובעצם כמעט ללא שינוי בסגל. טורונטו לא הייתה פעילה במיוחד הקיץ, והשחקן המשמעותי ביותר שהביאה, ג'ארד סאלינג'ר, פצוע ולא ברור מתי יהיה כשיר.
עוד בנושא:
בזכות ההסכם: קרי יקבל את החוזה הגבוה בהיסטוריה?
הפרשה שלא נגמרת: דונטאס מוטיונאס שוחרר מיוסטון
ארה"ב מתאבלת: שדר הקווים קרייג סייגר מת בגיל 65
טורונטו פתחה את העונה בגמגום יחסי, אך בשבועות האחרונים הפעילה מבערים. הראפטורס ניצחו 10 מ-11 המשחקים האחרונים (ההפסד היחיד היה לקליבלנד), בכולם קלעו מעל ל-100 נקודות ורק בשניים פחות מ-112, היעילות ההתקפית בתקופה הזאת היא של 122.5 נקודות ל-100 פוזשנים. מי שחושב שהשדרוג קשור לפתיחת העונה הנהדרת של דמאר דרוזן, יתפלא לגלות שההצלחה הקבוצתית החלה דווקא לאחר שהשוטינג גארד האיכותי חזר לממדים טבעיים. הוא קלע בתקופה הזאת 24.4 נקודות ב-45.8 אחוזים מהשדה ו-36 אחוזים מחצי מרחק, לאחר שב-12 המשחקים הראשונים של העונה הוא קלע 33 נקודות למשחק ב-50.3 אחוזים מהשדה ו-47.1 אחוזים מחצי מרחק.
לדרוזן חלק חשוב בהצלחה של התקפת טורונטו, אך באופן מורכב יותר מסופרסטאר שמשתלט על משחקים סטייל קובי בריאנט. כדי להבין את האופן בו הקבוצה של דווין קייסי עובדת, צריך להדגיש נתונים נוספים שיבהירו עד כמה הקבוצה הזאת ייחודית בנוף ה-NBA העכשווי. טורונטו מדורגת במקום ה-29 בליגה באחוז הסלים שהיא קולעת מאסיסטים (50.6 אחוזים) ובכמות המסירות הכללית (271.6 למשחק) ובמקום ה-23 בכמות השלשות שהיא זורקת (24.5 למשחק) ובקצב המשחק. במילים אחרות: היא משחקת לאט, מתבססת על שחקנים שאוהבים לכדרר וממעטת לזרוק שלשות.
במובן מסוים, קייסי מרחיק את טורונטו מהכיוון הכללי של הליגה, הכיוון שמושך לריצה, הנעת כדור ושלשות. אך במובן אחר, הוא ממקסם את אחד הדברים הכי חשובים כדי לייצר כדורסל מנצח: היכולת להתאים שיטה לשחקנים. הראפטורס מתבססים על שני גארדים עם יכולת גבוהה באחד על אחד, אז קייסי בנה שיטה שתאפשר להם להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם. הוא לא מסתפק בלשים לדרוזן וקייל לאורי את הכדור ביד ולשלוח אותם להסתדר בבידודים או בפיק נ' רול פשוט, הוא משתמש בתרגילים מורכבים שיוצרים עבור הכוכבים שלו את היתרונות הקטנים שהופכים אותם ליעילים יותר. לאורי זוכה לחסימות מדורגות שעוזרות לו לנצל את העלייה הנפלאה לשלשה מכדרור (הוא קולע שלשות כאלה ב-44 אחוזים, מקום שלישי בליגה לשחקנים עם לפחות 25 זריקות). דרוזן בדרך כלל מקבל כדור לאחר שיצא מחסימה לעמדה ממנה הוא אוהב להתחיל.
ההתקפה של טורונטו היא לא המורכבת ביותר בליגה, אבל גם לא הפשטנית ביותר. היא כוללת לא מעט תנועה, תחכום ותיאום בין השחקנים, כאשר פעמים רבות כל זה קורה כאשר שחקן אחד בלבד נוגע בכדור. הסגנון הזה מאפשר לראפטורס לאבד מעט מאוד כדורים (מקום שני בליגה בקטגוריות של איבודים) ולהגיע למצבי זריקה שעבור קבוצות אחרות ייחשבו לקשים אך עבור השחקנים של קייסי נוחים. טורונטו מובילה את הליגה בפער משמעותי באחוזי הקליעה של זריקות לאחר כדרור ממושך (מעל ל-49 אחוזים בזריקות לאחר שלושה כדרורים ומעלה, הפרש של יותר משלושה אחוזים מהמקום השני) ובפער עצום באחוזי הקליעה בעלייה מכדרור לשלוש (43.2 אחוזים, המקום השני עם 37.5 אחוזים).
השיטה לבדה אינה מספיקה כדי להסביר את היעילות ההתקפית, הסבר נוסף קשור לשיפור הקבוצתי והאישי. במובן מסוים, טורונטו היא הקליפרס של המזרח: קבוצה שהכוכבים שלה רצים ביחד כבר כמה שנים, מה שיוצר ביניהם תיאום כמעט עיוור. לאורי, דרוזן ויונאס ולנצ'יונאס, שלושת השחקנים המובילים בקבוצה, נמצאים בעיצומה של השנה החמישית המשותפת שלהם. גם טרנס רוס נמצא בקנדה חמש שנים ופטריק פטרסון ארבע. אין תחליף לניסיון משותף, וכל שנה חבילת הבסיס של טורונטו הופכת לטובה ויעילה יותר ביחד.
לעומת השחקנים המובילים בקליפרס, בטורונטו מדובר בשחקנים שעדיין משתפרים כל עונה גם ברמה האישית. על קפיצת המדרגה של דרוזן כבר דיברנו, אך השיפור של לאורי העונה עשוי להיות לא פחות משמעותי. לאורי אמנם כבר בן 30, אך זו רק השנה הרביעית בה הוא פוינט גארד מוביל ב-NBA ונראה שהוא ממשיך ללמוד. השנה הוא הביא לרמה חדשה את הקליעה מבחוץ וניהול המשחק. ולנצ'יונאס ורוס נמצאים בשנה החמישית שלהם, שלב בו הגרף נמצא במגמת עלייה. העונה זהו רוס שביצע קפיצת מדרגה, עם זינוק מ-38.8 ל-44.7 אחוזים משלוש ושיפור ביכולת להשפיע על המשחק בדרכים נוספות.
הסגל שמסביב לכוכבים יחסית צעיר ומאוד עמוק. פרט ללאורי ופטרסון, כל השחקנים של קייסי בני 27 ומטה. הרוקי פסקל סיאקם, שחקן השנה השנייה נורמן פאוול ושחקן השנה השלישית לוקאס נוגיירה הם כולם שחקני רוטציה שמוסיפים אתלטיות ואנרגיות. בעיקר נוגיירה, סנטר ברזילאי דינמי שקולע ב-78.3 אחוזים מהשדה (בעיקר בזריקות מטווח אפס) ומספק הרבה האסל בהגנה. פטרסון, רוס, דמארה קארול שחוזר לעצמו וקורי ג'וזף הם ארבעה שחקני משנה יעילים מאוד בשני הצדדים. יחד עם הכוכבים והצעירים הם יוצרים חבורה איכותית ומתואמת, בה כל אחד יודע את התפקיד שלו והשחקנים סומכים אחד על השני מספיק כדי לא לנסות דברים שמעבר ליכולות שלהם. יש בסגל הזה איזון בריא בין כוכבים לשחקני משנה, בין שחקני חוץ לפנים, בין יוצרים לשחקנים שקולעים מבחוץ. ברצף הניצחונות הנוכחי טורונטו הוכיחה שחבורת השלשנים שלה עומדת בסטנדרטים הגבוהים ביותר, הם קולעים בתקופה הזאת 12.5 שלשות למשחק ב-47.3 אחוזים.
הבעיה הקבועה של טורונטו בשנים האחרונות היא שמה שעובד בעונה הרגילה נראה הרבה פחות טוב בפלייאוף. הראפטורס אמנם הגיעו לגמר המזרח בשנה שעברה, אך עשו זאת דרך שתי סדרות לא מרשימות של שבעה משחקים מול יריבות נחותות. אחוזי הקליעה של דרוזן צנחו, לאורי לא היה יציב, חלק משחקני המשנה התקשו לבוא לידי ביטוי באינטנסיביות של הפוסט סיזן. הסגנון שמתבסס על כישרון של שלושה שחקנים (כולל ולנצ'יונאס ומשחק הפוסט שלו) שלא שייכים לליגה של הסופרסטארים הבכירים ביותר לא עבד מול הגנות משודרגות שלמדו את שחקני המפתח.
לכן, השאלה המסקרנת ביותר לגבי הראפטורס היא האם היעילות ההתקפית הנדירה מעידה על שיפור שתהיה לו משמעות גם בחודש מאי. לא קל לעבור ממעמד של קבוצת עונה רגילה איכותית למעמד של קבוצת פלייאוף איכותית, אך כאשר ההתקפה של קבוצה מתכתבת עם ההיסטוריה לאורך שליש עונה כבר לא ניתן להתעלם מהאפשרות שהיא תעבוד גם מול התנגדות משמעותית יותר. הסגנון לא השתנה אבל כן השתכלל, הניסיון המצטבר (גם בפלייאוף) חשוב, השדרוג האישי מקרב את לאורי ודרוזן קצת יותר למעמד של סופרסטארים בכירים. המזרח זקוק לקבוצה שתהיה מסוגלת להקשות על לברון ג'יימס, פתיחת העונה החזקה של טורונטו מאפשרת לקוות שהשנה האיום מהצפון יהיה משמעותי יותר.