בקיץ 2001 הצליח דיוויד בלאט להרגיז לא מעט אנשים בתעשיית הכדורסל בישראל. עם קידומו בפעם הראשונה למשרת המאמן הראשי במכבי תל אביב, הוא בחר להתעלם מהעוזרים הפוטנציאליים שהיו לו בשוק המקומי ומינה לתפקיד את צ'ארלס בארטון. "חסרים כאן מאמנים טובים ומבריקים?", תהו מי שראו בעצמם מועמדים ונותרו מחוץ לפיי רול. "עד לאן תגיע האמריקניזציה של המועדון הזה?", הוסיפו אחרים.
לא בכל יום ממנה מכבי תל אביב עוזר מאמן תוצרת חוץ. שבעת המאמנים הזרים שעברו במועדון, מדויל פאראק ועד ז'אן טבק, הסתייעו תמיד בישראלים שישבו מאחוריהם על הספסל. מלבד בארטון, העוזר הזר היחיד ביד אליהו היה ברוס ויקטור, שעבד תחת רלף קליין ז"ל ב-1988 ואפילו לא שרד עונה שלמה; מי שהתברר לימים ככפילו של בוראט, גויס לאחר שנענה למודעת דרושים שפרסם המועדון בעיתונות בארה"ב, ונשלח הביתה כשהתברר כי נהג לנצל את הנסיעות התכופות לאירופה כדי לרכוש מכשירי וידאו עבור חבריו. אחד השחקנים הבכירים בקבוצה אמר עליו אז: "יש 250 מיליון אמריקאים, וזה מה שמצאתם?".
אז עכשיו, בפעם השלישית בתולדות הצהובים, ובפעם השנייה זה 15 שנים, שוב מגיע עוזר מאמן זר לקבוצה. ואם במקרה של בארטון הורמו גבות, אף שהוא כיהן עוד קודם כמאמן נבחרות שבדיה ודנמרק, וזכה באליפות ובגביעים שונים, אז מה ייאמר עתה? טים פנינג, שיישב מעתה על הספסל לצידו של ליאור ליובין וילחש על אוזנו של רמי הדר, בסך הכל בן 32; צעיר יותר מגיא פניני ומדווין סמית'. ומה הוא בסך הכל עשה עד כה? אימן קבוצה בליגה הניו זילנדית, סקאוט בנבחרת הקיוויז ושימש עוזר בליגת הפיתוח.
עוד בנושא:
הפתעה: מכבי תל אביב מינתה את טים פנינג לעוזר המאמן השני
הערב בליגת העל: הפועל ירושלים מתארחת בחולון ללא סטודמאייר
עדיין באווירת NBA: אור שקדי עקב מקרוב אחרי הקאמבק של דאוסון
לפני הכל, זריקת פרופורציה: פנינג הוא לא בדיוק הדמות שעליה תקום או תיפול מכבי תל אביב מודל 2016/17. מדובר, בסופו של דבר, בעוזר מאמן שני שיופקד בעיקר על ניתוח טלוויזיוני של משחקי הקבוצה ומשחקי היריבות. זה אפילו לא דומה למה שעושה, לדוגמה, ריאן פאנון בהפועל ירושלים: איש מקצוע ותיק הרבה יותר, שהטיקט שלו הוא פיתוח שחקנים וזה גם התפקיד שלשמו הונחת בבירה.
מינויו של פנינג הפתיע רבים, בעיקר לאור העובדה שכמעט איש מאנשי הכדורסל בישראל לא שמע עליו, אבל במכבי דווקא מכירים אותו היטב. את ניקולה וויצ'יץ' ואבי אבן הוא הכיר במהלך שהייתם המשותפת מדי שנה בליגת הקיץ של ה-NBA, ונועד איתם לא פעם. לפני כחודש - כשארז אדלשטיין עוד כיהן כמאמן הצהובים - פנינג אף ליווה את הקבוצה במשך כמה ימים, במעין השתלמות אישית שעבר. שם הוא הכיר מקרוב את הדר, ושם הונחו היסודות להעסקתו. את האפשרות להחתימו לא העלה המאמן החדש. ראשי המערך המקצועי הם אלו שהציעו אותו, והדרך לחוזה (הלא יקר, יש לציין) הייתה קצרה וסלולה.
אבל גם אם מדובר בסך הכל בעוזר שני, אפשר ללמוד מהצעד המפתיע שנעשה בסוף השבוע על כמה תהליכים שמתרחשים במועדון. ראשי מכבי מתעקשים שמינויו של הדר למאמן הוא רשמי, סופי וקבוע עד תום העונה. "השאלה שכל הזמן נשאלת, האם ומתי יגיע מאמן קבוע במקומו, קיימת רק בראש שלכם - העיתונאים", אמר היום (ראשון) בכיר בקבוצה.
ייתכן שהוא צודק, ושצריך לקבל את דבריו כמו שהם. אפשר להבין גם מדוע המילים הללו נלקחות בערבון מוגבל: בשלושת השבועות הקרובים עומד הדר לטייל לא מעט, ולהתחכך בטובי המאמנים שבהם נתקל אי פעם. שלושה מארבעת משחקי היורוליג שלו ייערכו בחוץ (פנאתינייקוס, קאזאן ואולימפיאקוס), כשבתווך יהיו לו שני משחקי בית. האחד מול פנרבחצ'ה של ז'ליקו אוברדוביץ' והאחר - בעוד שבועיים בליגה - מול הפועל ירושלים של סימונה פיאניג'אני.
"יכול מאוד להיות שמכבי תסגור את השליש הראשון של היורוליג במאזן 7:3 או אפילו 8:2", אומר אחד המאמנים הבכירים בישראל. "אתה יודע מתי אני אאמין שהדר נשאר עד סוף העונה? כשהוא יחזור לחיפה, כמאמן הצהובים, בתחילת דצמבר".
כולם המתינו למינויו של עוזר מאמן שני כדי להיווכח שמכבי תל אביב אכן רצינית בכוונותיה לגבי הדר. אבל במידה מסוימת, על אף ההכחשות הנמרצות מצד ראשי המערכת, הבחירה בפנינג היא בדיוק זו שלא נותנת את הגושפנקא הסופית: הרי אם בעוד שבוע, או שבועיים, או חודש, תיערך ישיבת הנהלה לאור הניאונים ובמסגרתה יוחלט ללכת על מאמן מנוסה יותר, האמריקאי הצעיר לא יהיה זה שימנע את השבת הצוות המקצועי למבנהו המקורי - עם הדר כעוזר הראשון וליובין כעוזר השני, בעוד פנינג יוכרז כסקאוט או שייפרד מהקבוצה.
לקראת המשך העונה האירופית, ובהנחה שראשיה אכן מתכוונים לכך שהדר וליובין ימשיכו לנווט את הספינה לפחות עד חודש יוני הקרוב, יכלה מכבי לנצל את ההזדמנות ולעבות את הצוות המקצועי בעוזר שמכיר היטב את היורוליג. אלעד חסין, לדוגמה, כבר עבד במועדון לצידם של פיני גרשון ויעקב ג'ינו, ושימש גם כעוזר מאמן באולימפיאקוס. אבל הם העדיפו ללכת על פיגורה שמעולם לא עבדה באירופה, ובעיקר, אחת כזו שלא מעורה בברנז'ה של הכדורסל המקומי.
להתראות בעוד ארבעה שבועות, ב-4 בדצמבר, ברוממה, חיפה. או שלא.