האלופה, הסגנית, ה-MVP, המאמן: התחזית לקראת עונת ה-NBA

רביץ: גולדן סטייט. הפתעות תחפשו במקום אחר. ההפסד בגמר בעונה שעברה אמור למנוע שאננות ולהביא את הקבוצה של סטיב קר במוטיבציית שיא לרגעי האמת של העונה, כדי להתחיל לממש את הפוטנציאל ההיסטורי שלה.

לוי: גולדן סטייט. זה ההימור שמרגיש הכי פחות כמו הימור. לא ראינו קבוצה כזו, ספק אם אי פעם נראה. הם לא חייבים לנצח 74 משחקים בעונה הסדירה בשביל להיות אלופים. הרבה דברים יכולים לקרות, אבל נדמה שהקבוצה הזו נמצאת בעמדה חסרת תקדים מבחינת היכולת שלה להתמודד עם הדברים האלה. כשאנשים אומרים שזו הולכת להיות העונה הכי משעממת בהיסטוריה של הליגה, הם מתכוונים בדיוק לזה.

עוז: גולדן סטייט. זו לא תהיה עונה רגילה חלקה מבחינת הווריירס. יהיו יותר מנוחות לכוכבים, יותר ניסויים עם ההרכבים ופחות עומק מהספסל ביחס למה שהיה באוקלנד בשנתיים האחרונות. אבל בפלייאוף לחמישייה המפלצתית של הווריירס, עם סטף קרי, קליי תומפסון, אנדרה איגודלה, קווין דוראנט ודריימונד גרין, לאף אחד לא יהיה תשובה. בהיעדר פציעה משמעותית כלשהי לסטף/דוראנט/דריימונד, הווריירס יחזירו לעצמם את התואר.

עוד בנושא

30 קבוצות, 30 כתבות: כל הניתוחים של 'מחממים את הפרקט' לקראת העונה
האתגר הבא: איך תיראה העונה השמינית של עומרי כספי ב-NBA?
ברגע האחרון: פארמר נופה מסקרמנטו, מטה וורלד פיס נשאר בלייקרס

רביץ: קליבלנד. בשש העונות האחרונות לא הייתה במזרח קבוצה שמסוגלת להתמודד עם גרסת הפלייאוף של לברון ג'יימס בסדרה של שבעה משחקים, לא מסתמנת אחת כזאת גם העונה. בוסטון נמצאת במרחק של לפחות עונה אחת ושחקן משמעותי אחד, טורונטו לא מספיק איכותית ועמוקה. גם ירידה קלה ביכולת של לברון לא אמורה לשנות יותר מדי במזרח, בעיקר אם היא תלווה בעלייה ביציבות של קיירי אירווינג.

לוי: קליבלנד. הטרילוגיה נמשכת. אין במזרח איום על לברון ג'יימס וחייליו, והפעם יהיה תורה של גולדן סטייט לנקום. הלוחמים ינצחו את הפרשים בסדרה, למרות שג'יימס עדיין עשוי להיות השחקן הטוב ביותר על המגרש, שיהיה מוצף אולסטארים. הסדרה הזו תהיה בונבון אמיתי אחרי עונה שלמה שנדמה כאילו היא תשוחק לפרוטוקול בלבד. אני מהפוריטנים המאוסים שמאמינים שהקבוצה הכי טובה לא זכתה באליפות ב-2015/16, והשנה אני מצפה לתיקון היסטורי.

עוז: קליבלנד. ניסיתי לשכנע את עצמי להמר על בוסטון, אבל להמר על כך שלברון לא יגיע לפיינלס זה כמו להמר שהשמש לא תזרח מחר. יותר מדי דברים צריכים לקרות כדי שהקאבס לא יחזרו בפעם השלישית ברציפות לגמר. לברון צריך לנוח על זרי הדפנה אחרי שהשיג את מה שרדף אחריו כל הקריירה. אירווינג צריך להיכשל בניסיון שלו להיכנס לוואקום שלברון ישאיר מאחוריו. לאב צריך להמשיך להיראות אנמי וג'יי אר סמית' צריך לעבור רגרסיה לימי הניקס הלא עליזים בכלל. יכול להיות שחלק מהדברים הללו יקרו, אבל לא כולם, וגם אם כן, אין במזרח אף קבוצה, גם לא בוסטון, שתוכל לנצל את הסדקים בשריון של הקאבס כדי לנצח אותם בסדרה.

רביץ: סטף קרי. האפשרות שקרי ודוראנט יחלקו ביניהם קולות ויפגעו בסיכויים אחד של השני בהחלט ריאלית, אבל אני לא אוהב אף אחת מהאלטרנטיבות. נדיר שנבחר ל-MVP שחקן שלא מגיע מאחת הקבוצות הבכירות בליגה, לג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק אין סביבם קבוצות כאלה העונה. לברון כבר לא סופר את העונה הרגילה, קוואי לא מספיק נוצץ כדי לבלוט בשטח. מבין צמד כוכבי גולדן סטייט, אני מהמר על קרי כי זו עדיין הקבוצה שלו והוא עדיין השחקן המלהיב בעולם.

לוי: לברון ג'יימס. קרי זכה בשנתיים האחרונות אחרי שלא ספרנו אותו בשתיהן, וגם השנה לא נספור אותו. דווקא דוראנט, עם עונה יעילה של משהו כמו 24 נקודות ומספרים טובים עשוי להיראות כמו מועמד לא רע, אבל קשה להאמין שהדקות יהיו שם. קולות ההיפסטרים שבוחרים בראסל ווסטברוק עדיף כבר שילכו לג'יימס הארדן, שהולך לקבל צ'אנס כמעט ריאלי להוביל את הליגה בנקודות ואסיסטים תחת מייק ד'אנטוני. לקוואי יש כריזמה של דג זהב, אבל אצלי הוא שני. המהמרים על לברון הולכים לישון עם שחקן שלא הראה שאכפת לו מהעונה הרגילה מאז העשור הקודם בערך, ולך תדע עם מה הם יתעוררו. אולי דווקא השנה הוא ינסה להשוות את המאזן של רוח הרפאים האישית שלו, מייקל ג'ורדן, עם חמישה MVP. הפרס הזה שלו אם הוא רוצה אותו.

עוז: קוואי לאונרד. היסטורית, התואר אף פעם לא הלך לשחקן ששיחק בקבוצה שלא סיימה בין 2-3 הראשונות בקונפרנס. זה למעשה משאיר רק ארבעה מועמדים פוטנציאליים. דוראנט, קרי, לברון וקוואי. KD וסטף יאבדו קולות אחד לשני, בדיוק כפי שלברון ודוויין וייד איבדו קולות אחד לשני ב-2011 במיאמי, וזה מותיר קרב ישיר בין לברון לקוואי. יש תיאוריה שתופסת תאוצה שלפיה לברון יילך בכל הכח על ה-MVP, כדי להשתוות למייקל ג'ורדן בכמות התארים האישיים. זו תיאוריה הגיונית, אבל לברון חכם מדי בשביל לרדוף אחרי תארים שהם לא אליפויות. הוא לא מתכוון לשחוק את עצמו בעונה הרגילה כדי לעמוד בסטנדרטים האמורפיים של התואר הזה. מנגד, קוואי הולך לפלרטט עם מספרים של 25-8-4 ולהתדפק על דלתות ה-90-50-40 (היה קרוב מאוד לשם בעונה שעברה). בהנחה שהספרס שוב יגיעו לאזור ה-55-60 ניצחונות ויסיימו בטופ של המערב, הוא עוד עלול לזכות.

רביץ: באדי הילד. רוב הרוקיז לא נראים מוכנים ולא יהיו בסיטואציות בהן יקבלו הזדמנויות לבלוט. הפציעה של בן סימונס מוציאה מחשבון את האופציה המתבקשת, ג'ואל אמביד הוא עדיין סימן שאלה גדול וכריס דאן שרבים מהמרים עליו מאוד לא מרשים בתקופת ההכנה ונמצא בסיטואציה לא נוחה. מכת הפציעות, המחלות והטרגדיות בניו אורלינס הופכת את באדי הילד לרוקי שכנראה יקבל את ההזדמנות הטובה ביותר, יש לו כלים להביא לידי ביטוי את יכולת ההפגזה שלו גם בליגה של הגדולים ולבלוט מעל לשאר המחזור.

לוי: באדי הילד. הילד לא הולך להיות השחקן הכי טוב שיוצא מהשנתון הנוכחי. אבל במשוואה שמחשבת דקות משחק פלוס יכולת לשים נקודות על הלוח הילד יוצא מנצח. הקלע המוכשר גדול בכמה שנים טובות מרוב חבריו למחזור, ואם זה לא עוזר לאפסייד שלו, לפחות זה מעלה לו את הסיכוי להיות רוקי העונה. ההזדמנויות יהיו שם בניו אורלינס, שזקוקה ליצירתיות וריווח כמו אוויר לנשימה. כריס דאן קורץ לי גם, אבל הסיטואציה שלו מורכבת יותר, והקליעה שלו רחוקה מלהיות איפה שהיא צריכה להיות כדי שיהיה אפקטיבי.

עוז: באדי הילד. כל עוד בן סימונס היה בתמונה, לא היה כל כך עניין בתואר הזה, אלא שכעת יש לנו מירוץ פתוח לגמרי. דריו שאריץ', ברנדון אינגרם, כריס דאן, מרקיז כריס וג'מאל מורי. כולם הראו יכולת לא רעה בפרי סיזן (בעיקר מרקיז כריס) ונמצאים בסיטואציות שבהן הם יכולים לפרוץ, אבל מבין כולם להילד יש את היתרון היחסי. לא רק שהוא המבוגר והבשל ביותר מבין החבורה, הוא גם כנראה הקלעי הטוב ביותר במחזור הדראפט הזה ונמצא בסיטואציה טובה מאוד. בניו אורלינס אין יותר מדי גארדים בריאים שמסוגלים לקלוע ולעזור לאנתוני דייויס, כך שאלווין ג'נטרי הולך לתת להילד רשיון להפציץ כמה שירצה, והוא יפציץ כל הדרך אל התואר.

רביץ: יאניס אנטטוקומפו. מה שלדעתי היה צריך לקרות בעקבות החודשיים האחרונים של העונה החולפת עשוי לקרות בעקבות עונה מלאה של פוינט יאניס. השינוי הפתאומי שעבר הגריק פריק הוא אחד המרשימים שנראו בשנים האחרונות בליגה, משחקן שלא ברור מה הוא מסוגל לעשות הוא הפך בן רגע לשחקן שבונים סביבו קבוצות. השנה מילווקי תהיה הקבוצה שלו והוא יתכתב עם טריפל דאבלים על בסיס יומיומי.

לוי: יאניס אנטטוקומפו. היווני של מילווקי הולך להיות בין המתמודדים על התואר עונה שלישית ברציפות. אם זה נראה לכם סותר את מהות הפרס, כנראה לא שמעתם על הגריק-פריק. אנטטוקומפו מתפתח לנגד עינינו לאולסטאר, ואם הוא יעמיד ממוצעים קרובים לאלו שהעמיד במחצית השנייה של העונה האחרונה, זה אמור להספיק בשביל התואר. שימו לב גם לזאק לאבין הנפיץ וקלינט קפלה הקפיץ.

עוז: סטיבן אדמס. הסנטר בעל השפם הקסום הולך לקבל תפקיד הרבה יותר משמעותי באוקלהומה סיטי העונה. בהיעדרו של קווין דוראנט, הוא הולך לקבל הרבה יותר כדורים בהתקפה, בעיקר בזכות הפיק אנד רול הרצחני שלו עם ראסל ווסטברוק, ובהגנה, בהיעדרו של סרג' איבקה, הוא העוגן ההגנתי של הת'אנדר. הוא אמור לפלרטט עם ממוצעים של דאבל-דאבל העונה באחוזים מצוינים מהשדה. חוץ ממנו, כדאי לשים לב גם לזאק לאבין, דווין בוקר (שזה כבר נהיה מיינסטרים מדי לבחור בו) ולצעירים של הלייקרס, בעיקר דאנג'לו ראסל וג'ורדן קלארקסון, שיהנו מכל הכדורים שקובי השאיר מאחוריו.

רביץ: ג'ימי באטלר. לפחות אחד משלושת שחקני החוץ הבכירים של שיקגו ייפגע משיתוף הפעולה הזה, באטלר עשוי להיות זה שלא ימצא את מקומו בהיררכיה. לצד רייג'ון רונדו ודוויין וייד הכדור לא יהיה יותר מדי אצלו ביד, ללא קלעי חוץ יהיה לו הרבה יותר קשה להגיע לצבע, שזה הנשק ההתקפי החשוב ביותר שלו. שיקגו עדיין אמורה להיות הקבוצה של באטלר, אבל העונה לא ברור איך זה אמור לקרות וקשה לדעת כיצד הוא יגיב לעוד עונה קשה.

לוי: סרג' איבקה. מעבר לקבוצה חדשה זה תמיד מתכון טוב לציפיות מוגזמות, ועל זה אנחנו מדברים כאן בעצם, לא? איבקה מגיע לתפקיד חדש באורלנדו אחרי שמיצה את עצמו כבננה שלישית ב-OKC, אבל אני ממש לא בטוח שיש לו את הכלים לעלייה בדרגה. ההגנה שלו נהדרת אך בירידה בשנים האחרונות, ובהתקפה הוא רול פלייר איכותי במקרה הכי טוב. הסיטואציה שלו מעלה באוב את החתימה הראשונה של טרבור אריזה ביוסטון. גם הפקק בעמדות הפנים של המג'יק לא יעזור.

עוז: אלפריד פייטון. ניקולה ווצ'ביץ' וקנת' פאריד הם גם מועמדים לגיטימיים, אבל להם יש תירוץ של תחרות על העמדה שלהם כדי להציל אותם מזכייה בתואר המפוקפק הזה. לפייטון, לעומת זאת, אין את הדאגה הזו באורלנדו (סורי, די ג'יי אוגוסטין). זו אמורה להיות העונה שבה פייטון מבסס את מקומו כעוגן של הפרנצ'ייז, אולם הסימנים לא מעודדים. הקליעה לא שם, ניהול המשחק עדיין לא ברמה הכי גבוהה וקשה לראות איך הוא הולך למקסם את היכולות שלו בשיטה של פרנק ווגל, שבה ארון גורדון ואוון פורנייה צפויים לייצר לא מעט בעצמם. הוא עוד עלול להפוך לגרסה נמוכה יותר של מייקל קרטר וויליאמס.

רביץ: אנס קאנטר. שחקן הפנים הטורקי צפוי לעלות מהספסל של OKC, אך יהיה אחד משחקני המפתח בעונת ההתאוששות מהעזיבה של דוראנט. בחלק גדול מהדקות שלו הוא יהיה אופציה התקפית ראשונה או שנייה, ואם יידע לשמור על אחוזי הקליעה הגבוהים יוכל לספק שורות סטטיסטיות מרשימות. הוא גם ימשיך להיות אחד ממומחי ריבאונד ההתקפה בליגה וההרכב הגבוה בו ישתף פעולה עם סטיבן אדאמס יהיה זה שמסיים לא מעט משחקים.

לוי: אנס קאנטר. החשודים המיידיים הם אנדרה איגודלה וג'מאל קרופורד, ואליהם מצטרפים כמה שחקנים שרגילים להיות בחמישייה, ברנדון נייט ומריו הזוניה ביניהם. אבל אני הולך עם הטורקי מ-OKC, שיקבל לא מעט הזדמנויות לנקות אחרי החדירות המופרעות של ווסטברוק, ובאופן כללי ימשיך לזרוק כל כדור שמגיע לידיים שלו. מדובר בשחקן התקפה נהדר, והצד השני של המגרש לא באמת משנה לאף אחד.

עוז: אנדרה איגודלה. שחקן ספסל טוב הוא לאו דווקא זה שמסוגל להתפוצץ בהתקפה ולמלא את הסטטיסטיקות האישיות שלו בדקות מועטות, אלא הוא השחקן שמשפר את הקבוצה שלו כאשר הוא עולה לפרקט. איגי הוא דוגמא מצוינת לשחקן כזה.

רביץ: קאווי לאונרד. קטגוריה ששייכת לסמול פורוורד של הספרס עד להודעה חדשה. ההגנה האישית, העזרה, הידיים הארוכות שלא מאפשרות לשחקנים לכדרר או למסור בנחת בסביבתו, כל אלה מיצבו את קאווי בתודעה כשחקן ההגנה האולטימטיבי של התקופה. גם אם ההגנה של הספרס תיחלש מעט היא עדיין תהיה מהטובות בליגה ותעזור לקאווי להשלים ת'ריפיט. דריימונד גרין ורודי גובר יוכלו לתת פייט.

לוי: דריימונד גרין. גרין כבר זכה בפרס בעיני עצמו ב-2015, והעונה המצביעים ייאלצו לחפש איך לתגמל את הסופר-טים מהמפרץ. קשה לראות את תואר השחקן המצטיין מגיע אליהם, ואולי גרין יקבל פרס ניחומים קולקטיבי. אה, גם העובדה שהוא מפלצת בהגנה עוזרת – גרין מסוגל לאמלל את החיים של שחקנים בכל עמדה ולפרוץ את הקוד של כל סגנון התקפי. אני מנחש שהוא יחסום ת'ריפיט של לאונרד וגיחה של רודי גובר, אם הצרפתי יישאר בריא מספיק.

עוז: דריימונד גרין. כבר בעונה שעברה דריימונד היה אחד השחקנים שהגנו על הטבעת הכי טוב בליגה (46.6%, טוב יותר מחסן ווייטסייד), הוא היה אחד מחמישה שחקנים בלבד שהעמידו ממוצעים של חסימה אחת למשחק ביחד עם חטיפה וחצי למשחק, ובפלייאוף רק שני שחקנים שמו יד על הזריקות של היריבים שלהם יותר ממנו. העונה, בעקבות ההצטרפות של דוראנט, התפקיד שלו בניהול ההתקפה יצטמצם וזה יאפשר לו להוציא אפילו עוד יותר אנרגיות בצד האפור של המגרש. זה, ביחד עם היכולת הבלתי ניתנת לשכפול שלו להגן על כל עמדה על המגרש, אמור להספיק לו כדי לעקוף את קוואי לאונרד.

רביץ: בראד סטיבנס. בהנחה שגולדן סטייט תנצח פחות משחקים, אוסף הכוכבים יקטין את הסיכוי של סטיב קר לשמור על התואר. מה שמוביל אותי למאמנים הדומיננטיים של שתי קבוצות שצפויות לבצע קפיצת מדרגה השנה. אלמלא הפציעות המוקדמות ביוטה הייתי מהמר על קווין סניידר, במצב הנוכחי אני הולך עם סטיבנס המוערך, שעונה של 55 ניצחונות ומעלה של בוסטון תיתן לאנשי הליגה הזדמנות להביע את ההערכה כלפיו.

לוי: קווין סניידר. אני הולך עם מאמן הג'אז עד שיזכה, ולו רק כי אני מסרב לחיות בעולם שבו ביירון סקוט וסם מיצ'ל זכו לכבוד וסניידר לא. הג'אז אמורים לעשות הרבה רעש העונה, ואם זה יספיק בשביל מיקום טוב בפלייאוף אפשר שסניידר יתוגמל. את העבודה שלו הוא עושה, מכאן זה יהיה תלוי במצביעים. קר יצטרך לנצח 70 משחקים או יותר בשביל התואר, ואולי הוא יצליח.

עוז: בראד סטיבנס. דני איינג' עשה כמה מהלכים מצוינים בשנים האחרונות, כולל הטרייד עם הנטס שבו הוא קיבל את כל הבחירות שלהם עד שמרקו ימצא את אמא, אבל המהלך המשמעותי מכולם היה המינוי של סטיבנס למאמן. סטיבנס הפך את חבורת השחקנים המוגבלת של הסלטיקס לגוש מאומן שלא מפסיק לזוז בהגנה ומנצח משחקים שהוא לא אמור לנצח על הנייר. העונה לחבורה הזו התווספו אל הורפורד והרוקי ג'יילן בראון, ולסטיבנס יהיו יותר אופציות להראות כמה הוא טוב בדבר הזה שנקרא לאמן כדורסל. אם הסלטיקס ינצחו באזור ה-55 ניצחונות העונה, הוא יקבל את הקרדיט על כך.