בווידאו: עומרי כספי. ומה עוד? משחק מקדים לקראת היורובאסקט
כו-לם יודעים שנבחרת ישראל צריכה את הטריו כספי-מקל-אליהו במיטבו כדי להצליח באליפות אירופה. ברור גם שחשוב לשמור, להילחם, להתרכז ולשיר שמי שמאמין לא מפחד. ושזה הזמן להתעורר.
אנחנו נציע לכם עוד 5 נקודות מפתח לאליפות מוצלחת:
1. הגארד הנוסף: הנבחרת של אדלשטיין אמורה להיות מסודרת בעמדת הרכז, עם מקל את אוחיון. הם גם יכולים לשחק האחד לצידו של השני. אבל הנבחרת צריכה את הגארד שליד הכדור במיטבו, לפחות במשחק המסוים שיהיה שווה העפלה לשמינית הגמר. באליפות הקודמת, דומה היה שהנבחרת של שיבק עושה הכול כדי לנסות ולהסתדר בלי אפיק נסים. ולא מצליחה.
הפעם אמורים לקבל תרומה שוברת שיוויון מרביב לימונד או דגן יבזורי. בהיעדרו של יותם הלפרין, הנסיך הלבן שמאז ומעולם האפיל על הילד שהגיע מנתניה, זו ההזדמנות של לימונד להראות שהוא באמת קופח לאורך השנים. הבשלות, הניסיון וההיכרות עם אדלשטיין והסיסטם שלו אמורים לסייע. הנבחרת צריכה שחקן פיזי, שיכול לקחת את השומר שלו באחד על אחד כשהכול תקוע, ולימונד מסוגל, ולו תאורטית, לספק את הסחורה. ואם לא הוא, אז יבזורי.
לא ברור איך זה קרה לנו, אבל אפילו בסגל המורחב, יש רק קלע טבעי אחד. שיכול למשוך תשומת לב הגנתית ולרווח את המשחק עבור שחקנים כמו כספי או מקל. שיכול לשבור אזוריות. שיכול לספק רצף שלשות כמו ברבע השני מול קרואטיה. המשותף ללימונד ויבזורי, אגב, הוא ששניהם יכולים לתרום גם הגנתית. הראשון בלחץ על הכדור, השני בקריאת מצבים כשהוא רחוק מהכדור.
יורובאסקט 2015 יוצא לדרך:
ישראל - רוסיה (שבת, 18:30, ערוץ 5)
עומרי כספי בראיון מרתק על מצב הכדורסל בישראל
שקרים שמספרים לנו על נבחרת הכדורסל: אודי הירש מנפץ את הקלישאות
כל מה שצריך לדעת על שאר משחקי הפתיחה ביורובאסקט
כל אירופה במה: השחקנים שיפרצו לתודעה במהלך היורובאסקט
2. משחק גב לסל: לנבחרת ישראל אין גבוה שיכול לשחק עם הגב לסל. האמת? כנראה שהאחרון שאייש את הנישה הזאת היה לבאן מרסר. דיאור פישר מסוגל לסיים בצבע כשהוא מקבל את הכדור במקום הנכון, ומסוגל גם להכאיב ליריבה מחצי מרחק. יש לאדלשטיין אפילו תרגיל יפה, מתוך הסט ההתקפי של ה-2-3 הגבוה, שבסיומו מקבל פישר חסימה מהגארד שבצד החלש, שמשחררת אותו לקליעה מבחוץ.
ליאור אליהו יכול ליידות את הגויאבות שלו מכל נקודה בכדור הארץ. כאן, פחות או יותר, זה נגמר. וכדי לשחק כדורסל הגיוני, עם ריווח סביר ובאלאנס התקפי, צריכים שחקן פוסט אפ. וזה לא חייב להיות גבוה. במשחקי האימון ראינו איך גל מקל מקבל את הקריאה לעניין הזה, וגם כספי יכול לנצל שומרים מסוימים כדי ללכת למקומות הללו. לא בטוח שקיימות אופציות נוספות, אבל כמה מהלכים כאלו במחצית יכולים לשחרר חלק מהפקקים שראינו עד כה במשחק ההתקפה המסודר.
3. תסמונת הטור דה פראנס: אל תגלו לאף אחד, אבל הטורנירים של פיב"א הם הזויים, מטופשים ובלתי ספורטיביים. לשחק חמישה משחקים בשישה ימים זו גזירה שאף קבוצה ואף ספורטאי לא צריכים לעמוד בה. אלא אם קוראים להם לאנס ארמסטרונג. או שלא. כשמגיעים לשלב שבו משחק רודף משחק והרגליים מתחילות לדבר (והשלב הזה מגיע די מהר), היכולת למשוך בעלייה הופכת קריטית.
פינלנד, למשל, תפתח את האליפות במשחק מול צרפת בשעה 21:00. קשה להאמין שהיא תוכל להרשות לעצמה שלא לתת כל שהיא יכולה, מול המארחת ומול הקהל הסקנדינבי הרב שצפוי להגיע למונפלייה. ואחרי שהיא תחטוף בראש, היא תתייצב למחרת, ב-17:30, למשחק מול ישראל שיכול להכריע מי עולה ומי הולך. אפשר להתכונן כמה שרוצים בתקופת ההכנה, אבל התאוששות פיזית ומנטלית, כשמסיימים משחק בחצות, היא משימה קשה. היכולת להחזיק מעמד ולשרוד את המכשולים הפיזיים והמנטליים הרבים במהלך השבוע הראשון חשובה הרבה יותר מרמת הכדורסל, הכשרון או הפוטנציאל.
4. הדבר האמיתי: לא בטוח שהוא אכן מפתח כל כך גדול להצלחה באליפות, אבל אי אפשר להתכונן למשחקים בצרפת מבלי לדבר על שון דאוסן. דוברי האיגוד השונים יכולים להתגאות בהצלחות של הנבחרות הצעירות (ולטאטא מתחת לשטיח את הכישלונות), אבל העתיד של הכדורסל הישראלי, נכון לעכשיו, הוא בעיקר הבן של ג'ו. ואנחנו ראינו בתקופת ההכנה חלק מחסרונותיו.
לא ברור לגמרי על איזו עמדה הוא יושב בשלב זה, אם זו עמדה 2 או 3. וקבלת ההחלטות עדיין ילדותית. ויש קצרים לא מעטים בקריאת המצבים ההגנתיים. אבל ראינו גם חלק מהיכולת של הילד מראשון. שון דאוסן מבצע ומסיים במגרש הפתוח ברמה הכי גבוהה שנראתה כאן (בבקשה, אל תספרו למיקי). הוא אקספלוסיבי ואתלטי. הוא בנוי כמו שחקן כדורסל והוא הדבר הכי מרגש שהיה לנו מזה שנים רבות. ניצוצות שלו שווים, לפחות מבחינתי, הרבה יותר מניצחון או הפסד מקרי מול פולין.
5. השפיץ של הנעל: ואם כבר ניצחון או הפסד מקרי, הרי שבטורנירים האלו יש מבנה חוזר. כשמשחקים כל כך הרבה פעמים בכל כך מעט זמן, בסוף זה נגמר עם הבאזר. על החטאת עונשין (תשאלו את שיבק או לחילופין את קופונן מפינלנד), על ווינר שוט של שחקנים שמתייצבים כשהכסף על השולחן.
לאורך השנים, היו לנו לא מעט כאלה. עודד קטש, עדי גורדון, מאיר טפירו. כשמביטים בסגל של אדלשטיין, חייבים לתהות אם יש לו את אותו מישהו שיגיע כשכולם בורחים. שיעשה את ההבדל בשניות האחרונות. אין ברירה, זה יצטרך להיות אחד מהשניים: עומרי כספי או גל מקל.