בוידאו: ההצגה של רות'בארט מול הפועל ירושלים
עירוני נהריה פתחה את העונה האחרונה במאזן עלוב של 7:1. רוברט רות'בארט שיחק רק בארבעה מאותם משחקים, בהם קיבל 7.5 דקות בממוצע. באותה תקופה לקח אותו המאמן רועי חגאי לשיחה, והודיע לו שהוא משחרר אותו. "אני לא הולך לשום מקום", כך מספרים שרות'בארט ענה למאמן, "אני אשאר ואוכיח שאני הסנטר הכי טוב בליגה". כמה שבועות לאחר מכן הגיעה נקודת המפנה בעונה של נהריה, עם הקאמבק המדהים בארנה נגד הפועל ירושלים, והסיבוב השני אותו נעלו עם מאזן 3:8 מדהים, המאזן השני בטיבו בליגה. מאותו רגע ועד שגמר את העונה באמצע הסיבוב השלישי בגלל דורבן ברגל, הממוצעים שלו עמדו על 16.5 נקודות ו-11.2 ריבאונדים למשחק.
"אנשים יותר מדי אוהבים את הסיפורים האלה", נזכר רות'בארט באותה שיחה. "נפצעתי בתחילת העונה, וזאת הסיבה שלא התחלתי טוב. לא היה שום מצב שאני שיחקתי פחות טוב ממה שהיכולות שלי היום או ממה שהם היו אז. זו השנה ה-11 כשחקן מקצוען, אם אני נמצא במצב שמאמן צריך לומר לי משהו ופתאום זה משנה לי את כל החיים, אז אני במצב לא טוב. זה מאוד סקסי וכיף לראות את זה, אבל זה גם לא נכון, זה לא השתנה מהשיחה הזו. באתי אותו שחקן, זה נבנה עם עבודה קשה, אם היה אפשר לבנות עם שיחה אחת, אז למה אנחנו לא עושים את זה יותר?".
רות'בארט חזר לפני שנה לליגת העל בגיל 28. קיץ לפני כן היה במגעים עם הפועל אילת, אך העדיף להישאר עוד עונה באירופה, בליגה השנייה בטורקיה, והפעם, כשהקבוצה כמעט כולה בנויה סביבו, הוא בחר בנהריה. "עונת שיא? אפשר להגיד. היו לי עונות עם מספרים טובים יותר, אבל מבחינת לשחק בקבוצה שהיא כמעט בוודאות יורדת ליגה ולסיים במקום העשירי, אז אמנם זה לא אליפות, אבל זאת הצלחה קבוצתית, וזה משמח מאוד להיות חלק מדבר כזה".
איזה חלק היה למערכת היחסים עם רועי חגאי שידע להוציא ממך יותר?
"כמו שזה גלוי, גם זה לקח זמן, עד שרועי הבין אותי, את מה שאני מביא. בסופו של דבר אני מביא משחק שונה מכל הישראלים. יש לכל שחקן את המשחק שלו, ואני מביא את המשחק שלי. אז לקח זמן עד שהתחברנו, ואז באמת היה שם משהו הבנה דו צדדית שכל אחד מבין את השני, ועבדנו בשיתוף פעולה מצוין".
לפני העונה הזו, בכל הקשור לליגת העל, רות'בארט היה פוטנציאל שלא ידעו למצוא לו את המקום. בקדנציה הקודמת בנהריה הוא היה הפתעה, בנתניה ובמכבי חיפה שיחק 12 עד 13 דקות למשחק, ובנבחרת ישראל קיבל הזדמנויות בודדות. לכן הוא החליט לצאת לאירופה, לאחר שכבר שיחק בהצלחה רבה בליגה הבוסנית. הנדידה שלו בשלוש העונות בסלובניה, פולין וטורקיה, החזירה שחקן טוב בהרבה מזה שיצא.
"באמת עברתי תהליך", מודה הסנטר שמתנשא לגובה 2.17 מטרים, "אחת הסיבות שנסעתי לחו"ל לשחק היא כי רציתי ללכת למערכת שתשים עליי לחץ, מערכת שדורשת ממני להפוך לשחקן הכי טוב שאני יכול, התחלתי עם אולימפיה לובליאנה, שזה היה צעד חכם, אבל לא למטרה הזאת יצאתי. הלכתי לקבוצה שידעתי שמשחקת ביורוליג, לא היו לי ציפיות שאשחק שם, בסוף שיחקתי 30 דקות ביורוליג וזה יצא לטובה. אחרי זה יצאתי לפולין כדי לעבוד על עצמי בתור שחקן מוביל בקבוצה, רק עבודה קשה זה התהליך, לא איזשהו קסם או משהו כזה".
עוד במהלך העונה הוזכר הסנטר בעל ארבע האזרחויות כמועמד לחזק את הפועל ירושלים במקומו של יניב גרין שנפצע, ולאחר מכן בפגרה הוא היה מועמד לאלופה ולמכבי תל אביב, אך לבסוף בחר דווקא בהפועל תל אביב. "היו דיבורים עם הרבה קבוצות, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה סתם ואני שחקן הפועל תל אביב ואין טעם להכנס לזה. הפועל תל אביב הראו עניין מהתחלה, היו מאוד רציניים, קבוצה מכובדת ומועדון מכובד, אני שמחתי מאוד להצטרף להיות חלק ממה שהם עושים".
העובדה שהפועל החתימה עד כה רק סנטר אחד מלבדך, וולי ג'אדג', מראה שהם בונים עליך מאוד. זה מוסיף עליך לחץ?
"כשאתה מצטרף לקבוצה טובה יותר כמו הפועל תל אביב, אתה מצטרף למערכת יותר גדולה, אז מן הסתם שיהיו תפקידים שונים לכל שחקן, זה לא יהיה אותו דבר בדיוק, אבל אני שמח עם ההחלטה שלי. אחד הדברים החשובים לי זה להמשיך עם דרך המשחק שלי, בגלל האהבה למשחק ובלי שום קשר לשום דבר אחר".
הראיון עם רות'בארט נערך יומיים אחרי החזרה מטורניר ההכנה במקדוניה, בו הפסידה נבחרת ישראל את כל שלושת המשחקים שלה. "חסרנו את ליאור ויוגב, ואיתם זה דבר אחר לגמרי. דבר אחר לגבי היכולת שלנו נובע מהעובדה שזה התחלה, דברים לוקחים זמן, בסך הכל היה שיפור במהלך הטורניר, שיפור שראו אותו, ובגלל זה יש את משחקי ההכנה והידידות, אנחנו עובדים על זה ויהיה טוב יותר בהמשך", אומר שחקן הפועל תל אביב וממש לא מנסה להנמיך ציפיות, "אני בהחלט לא חושב שהציפיות גבוהות מדי, כל אחד יגיד פה אותו דבר. זה חלק מהעניין, להאמין בעצמך ולהוציא דברים לפועל. הבית שלנו קשה, אבל אנחנו עדיין באים להלחם, וזה ממש אפשרי".
הסנטר עצמו, שהשלים רק חצי מהאימון שלפני הראיון בגלל כאבים בכף הרגל, וחזר להתאמן בימים שלאחר מכן, זכה לכ-15 דקות משחק בממוצע, ולפחות בצד ההתקפי הראה לא מעט מהלכים יפים, "אני מרגיש טוב, אני שמח להיות חלק מהאימונים, לעבוד עם ארז זה כבוד גדול, לעבוד איתו בנבחרת הבוגרים זה כבוד. להיות חלק ממשהו שכבר הצליח בשנה שעברה, ללמוד את המערכת, זה באמת כיף לי. אני לא בא עם ציפיות לשחק הרבה, גם כי זו נבחרת, וגם כי אני נכנס למערכת שהצליחה בשנה שעברה. אני מנסה למצוא לי את המקום. אני כן מרגיש בטוח ביכולות שלי, אני מאמין שאם יבוא הזמן ויהיה צורך שאני אתרום, אז אני מאמין שאני אוכל לעשות את זה".
למשחקי ההכנה מגיעה ישראל עם חמישה שחקנים גבוהים שיכולים לשחק בעמדה מספר 5 - דיאור פישר, רוברט רות'בארט, אלכס צ'וברביץ', ליאור אליהו ואלישי כדיר, הרבה יותר מבשנים הקודמות, "מבחינת הנבחרת, זה שיש חמישה גבוהים זה מצוין, קבוצות באירופה משחקות עם חמישה גבוהים, והחמישי בכלל לא משחק". אבל לפחות לגבי אקס נהריה, התמונה קצת שונה, כשאין ספק שצריך ללמוד לשחק איתו, כשבליגת העל משחקים בסגנון נמוך בהרבה, כשלא מעט סנטרים מגרדים את 2 המטרים מלמטה.
"הליגה הישראלית היא עם סגנון משחק מסוים, שאולי פחות מתאים לשחקנים גבוהים", הוא מסביר. "הזרים שלנו היום הם לא בסגנון של ניקולה וויצ'יץ', בגובה 2.10 מ'. זה הסגנון משחק. אם אתה מסתכל על אולימפיאקוס למשל משחקות עם שחקנים שיכולים לשחק 4 או 5, עם קייל היינס למיניהם. זה המשחק, היום זה הולך לכיוון הזה, כשאני התחלתי לשחק, 2.12 מ' היה השיא של העולם, כל קבוצה חיפשה שחקן כזה. יכול להיות שזה חלק מהעניין שאין פה הרבה גבוהים".
כל הסיטואציה, שהמשחק הולך נמוך יותר, לא מפריע לך?
"הסיפור הזה לא מבאס אותי, לא קשה לי לשמור על החבר'ה האלה, אני חושב שיש לי יתרון עליהם. נכון שאני משחק מתחת לסל, אני לא הגבוה הסטנדרטי, אני בונה מאוד על הזריזות שלי. כשהייתי ילד בארצות הברית שיחקתי בקבוצה בעמדה מספר 3, כי שיחקתי בקבוצה שכולם מעל 2.05 מ'. שיחקתי ברמה הזאת. אני לא מרגיש שזה פוגע בי, אבל עדיין יש שיטות מסוימות. המאמנים הסרבים שומרים על השיטה שלהם, רואים את זה למשל אצל אוברדוביץ' בפנרבחצ'ה/אולקר. בובאן מריאנוביץ' הוא סוג של מפלצת שהטבע יצרה. אבל תמיד אפשר לקחת אותו, ולומר שהוא לא מתאים למשחק שלנו, אבל בכוכב האדום בלגרד בנו את המשחק סביבו כי אולי יש לו חסרונות, אפילו הרבה חסרונות, אבל יש לו גם הרבה יתרונות. נכון שהמשחק הולך לכיוון מסוים במקומות מסוימים של העולם. אבל הקבוצות הגדולות של היורוליג, אם זה ריאל מדריד או פנרבחצ'ה/אולקר, עדיין בסגנון הזה. גם ברצלונה תמיד שמרו על שחקן בגובה 2.13 מ', אם זה אנטה טומיץ או נ'דונג או פרוביץ' ו-ואסקס. אלה הקבוצות הכי טובות בעולם, אז אי אפשר להתעלם גם מזה".
אם לא תהיה הפתעה, רות'בארט סוף סוף ייצג את נבחרת ישראל באליפות אירופה, דבר שמרגש אותו מאוד, כשרק החוויה שלו עם לובליאנה ביורוליג מזכירה לו משהו דומה. "יורוליג זה היה דבר שפתח לי את הדלת לראות את הדברים האלה. משחק היורוליג הראשון שלי היה נגד ברצלונה, וזאת היה חוויה מדהימה, שיחקתי והייתי טוב. זה פעם ראשונה בחיים שלי שביקשתי חילוף, הייתי עם אנרגיות של 120 אחוזים. היורובאסקט זה סוג של יורוליג, זה מאוד מרגש אותי, אני רוצה לחזור לשחק ביורוליג, כי זה המשחק הכי נקי שיש. אז הטורניר הזה הוא סוג של יורוליג, קבוצות ברמה הכי גבוהה באירופה, קהל מדהים, זה מרגש מאוד ואני מחכה לזה. האליפות הזאת מאוד חשובה לי, חתמתי לשנתיים בהפועל תל אביב וזה לא שאני מחפש קבוצה, אני פשוט מאוד מתרגש לקראתו, ואני רוצה להיות חלק ממנו, רוצה מאוד מאוד להיות בסגל. יש לי קבוצה, אבל זה בהחלט משמח שזה קורה, שאני פה עם החבר'ה המדהימים האלה, זה כבוד גדול מאוד".
מה הסיכויים לדעתך שאחרי שלוש אליפויות לא מוצלחות, נבחרת ישראל תצליח לעבור סיבוב?
"אני לא אכנס ואגיד שאת הנבחרת הזאת אי אפשר לנצח, ואת הנבחרת הזאת אפשר, זה לא פייר. בתור שחקן מלמדים אותך שאתה בא לנצח בכל משחק. ראינו בהרבה מאוד מקרים בחיים שדברים כאלה התהפכו. לנבחרת ישראל תמיד היה את האופי של הלחימה, להביא את הדבר הזה מעבר למה שנמצא על הנייר. על הדברים הללו אנחנו חיים, גם כמדינה וגם כנבחרת, אם נצליח להביא את האקסטרה, את הבונוס, את הפלוס, אז אפשר להשתמש בשחקנים שיש לנו, שהם שחקנים ברמה. יש לנו את עומרי כספי שהוא שחקן NBA, את גל מקל שהוא שחקן מצוין ועוד שחקנים גדולים שמשחקים ביורוליג ויורוקאפ. אבל הפלוס הזה ייתן לנו את האפשרות ללכת קדימה ולעבור. אני לא רוצה להכנס למספרים, אבל אני מאמין גם בעצמי, גם בחבר'ה שלי, וככה אני שומר על הראש שלי. אני מאמין שאם תכניס אותי למגרש, חמש על חמש ואז אני מסודר".