בווידאו: התכנית "משחק מקדים" ומכבי תל אביב מתכוננים לאלבה
אם יש שחקן שיכול לשדרג את מכבי תל אביב מבחינה מקצועית מידית, וגם ברמה האסטרטגית, לשנים הבאות זהו גל מקל. אם עומרי כספי הוא פנטזיה ישנה, רחוקה, הרי שמקל, לכאורה, מונח על השולחן. אבל לדברי מקורבים למכבי ולמקל, הסיכוי שהשידוך הזה יתרחש בוודאי שהעונה קטן מאוד.
ראשית משום שמקל יעשה בימים הקרובים הכל כדי למצוא בית חדש ב-NBA. שנית, משום שבכל מקרה, מקל פשוט "לא מרגיש מחובר למכבי", לדברי חבריו, "וזה לא עניין של סיטואציה מקצועית או כסף". בקיץ האחרון נפגש מקל עם אורי אלון וגיא הראל מהפועל ירושלים, ולדברי גורמים בקבוצה הירושלמית הצדדים הגיעו ל"הבנות" ש"אם מקל חוזר לארץ, זה יהיה רק כדי לשחק אצלנו". למרות הסגל הישראלי הרחב, אלון ושותפיו מוכנים לשבור תוכניות חיסכון עבור מקל. זה שחקן, אומרים בירושלים, ששווה אליפויות; חוץ מדונטה סמית', אין עוד אף שחקן כזה בירושלים, ואולי בישראל בכלל.
יש אנשים במכבי שמסתכלים על מקל, חושבים על יוגב אוחיון ומתבאסים. זאת אומרת, על מה יכול היה להיות אם; אם ב-2009 מקל לא היה מוברח מהמועדון, ואלמלא סדרת רבע גמר היורוליג מול פנאתינייקוס ב-2012.
זו הייתה סדרת חייו של יוגב אוחיון. מוקדם יותר באותה שנה החל אוחיון את דרכו במכבי תל אביב, אליה הגיע מעמדת הרכז השני של ירושלים, כמחליפו של יובל נעימי. את השלב הראשון של היורוליג סיים אוחיון עם 3.3 נקודות (18.2% מ-3) ב-18:40 דקות בממוצע, התחזק ל-6 נקודות באותה כמות דקות בטופ-16, אבל ברבע הגמר התפוצץ עם 9.8 נקודות, 2.8 אסיסטים, 3.8 ריבאונדים ו-9 נקודות מדד ב-26 דקות. הוא עשה בית ספר לדימיטריס דיאמנטידיס וסחט מחמאות אפילו מז'ליקו אובראדוביץ'. מכבי הפסידה לפאו בשנייה האחרונה של משחק מספר 5 ולא העפילה לפיינל פור, אבל אוחיון הפך לסנסציה.
הימים ההם יעמדו בעוכריו של אוחיון ובעוכריה של מכבי מאז ובשנים הבאות. בעקבות ההייפ הגדול שנוצר החליט אוחיון, באמצעות סוכניו, לנצל (לכאורה) טעות דפוס בחוזה עם מכבי כדי לדרוש שדרוג כספי, או לחילופין לעזוב. הוא ברח לרוסיה וחתם בלוקומוטיב קובאן על מה שאמור היה להיות חוזה חייו: 1.7 מיליון דולר נטו לשנתיים (ביחס ל-190 אלף הדולרים שהרוויח ב-2012 במכבי, ול-440 אלף הדולרים בסה"כ שאמור היה להשתכר במכבי ב-2013 ו-2014).
הפרשה הזו פרנסה הרבה עורכי דין והטרידה גם את אנשי המחלקה המשפטית של פיב"א בשנה הבאה. אחרי שבועות של מלחמות בתקשורת, טינופים, ספינים והאשמות, וכשמכבי כבר הסכימה לאפשר לאוחיון לנסוע לרוסיה, הבחור קיבל רגליים קרות. הוא ערך שיחת פיוס בוכייה עם אנשי מכבי; ואז קיים את מסיבת העיתונאים הזכורה בה הקריא מכתב התנצלות.
אוחיון התנער אז מהסוכנים שלו וטען כי הוטעה. הוא ניהל באמצעות מקורבו ומאמן הכדורסל חנוך מינץ מו"מ מחודש על פתיחת חוזהו במכבי, האריכו משנתיים נוספות לשלוש (2013, 2014, 2015), אולם זכה לשדרוג כספי קטן בלבד (שכר זהה לנקוב בחוזה המקורי ב-2013, כדי שלא יצא חוטא נשכר; שדרוג קל מכ-240 אלף דולר לכ-280 אלף דולר ב-2014; וכ-300 אלף דולר נטו ב-2015).
אוחיון ומכבי השלימו. אוחיון הבוגד שוב היה ל"יוגי" החביב ומבחינת מכבי, עמדת הגארד הישראלי נסגרה לשנים הבאות. שני הצדדים קיבלו שקט נפשי. זו הייתה, אגב, אחת הסיבות המרכזיות לכך שמכבי מעולם לא הפעילה לחצים כבדים בגזרת גל מקל, שב-2012 נסע כדי לגרד דקות בבנטון טרוויזו הקורסת, ב-2013 חתם במכבי חיפה, ובעונה שעברה שיחק ב-NBA.
אף אחד לא יאמר זאת במפורש, אבל היום מבינים שני הצדדים שאותה סדרה ב-2012 ומאורעות הקיץ שלאחריה הכניסו את אוחיון ומכבי למעין נישואי נוחות, שעם השנים הלכו והחמיצו במובן המקצועי. ב-2013, מהשנים הגרועות בתולדותיה של מכבי, סיים אוחיון את עונת היורוליג עם 7.2 נקודות, 3.8 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ו-8.6 נקודות מדד ב-25:20 דקות; בעונה שעברה הידרדר ל-5.7 נקודות, 3.2 אסיסטים, 1.9 ריבאונדים ו-6.8 נקודות מדד ב-20:25 דקות. והעונה היחלשות נוספת: אומנם, רק שני משחקי יורוליג חלפו, אך אוחיון העמיד בהם 4 נקודות, 2 אסיסטים, 1 ריבאונדים ו-5 נקודות מדד ב-15:30 דקות.
"למרות שבמקור יוגב הוחתם במכבי כבק-אפ, אחרי שברגע האחרון התפוצץ מו"מ עם יותם הלפרין, מהר מאוד הוא הפך לאחד הפייבוריטים של דיוויד בלאט", אומר מקורב למכבי. "מבחינת בלאט, התפקיד של יוגב היה מוגדר מאוד: ניהול משחק, פיק אנד רול, הגנה חזקה. לאורך כל הקריירה יוגב העמיד יחס אסיסטים-איבודים חיובי, טעה יחסית מעט, ובעיקר עשה בדיוק את מה שבלאט רצה ממנו ונלחם בכל שנייה על הפרקט".
אצל בלאט אוחיון עלה בחמישייה לפני שמות כמו תיאו פפאלוקאס (2012), דיוויד לוגאן (2013) ואפילו טייריס רייס (2014). ההעדפה הזו גררה על בלאט הרבה ביקורות, מחוץ למועדון אך גם בתוכו. בעונה שעברה, מבחינה עובדתית, הכדורסל של מכבי תל אביב הלך והשתפר ככל שפחתו דקות המשחק של אוחיון ועלו הדקות של רייס: בשלב הראשון התחלקו הדקות בעמדת הפוינט גארד בין רייס לאוחיון ביחס של 18:22 לטובת אוחיון; בפיינל פור כבר שיחק אוחיון פחות מ-18 דקות, בעוד שרייס קיבל 27 (חלקן בעמדה 2).
"יוגב הוא שחקן טוב, אבל לא השחקן הטוב כל כך שכולם חשבו שהיה ושציפו ממנו להיות", אומר שחקן ששיחק במכבי בעונה שעברה. "כולם בקבוצה חשבו שיוגב קיבל מבלאט קרדיט מוגזם. לא משנה כמה הוא לא עזר בהתקפה, בלאט השאיר אותו על המגרש. בלאט האמין בו, ולפעמים זה בא על חשבון אחרים. טייריס היה מצליח לבלוט קודם לכן אם היה מקבל קרדיט זהה וסבלנות כזאת מבלאט".
אוחיון הוא אחד השחקנים האהובים במכבי. אכן, הוא אוהב להיות נאהב וזקוק לחום. כשהפך בקיץ 2012 לאויב המועדון למשך כמה שבועות הרגישו הסובבים אותו במצוקה הנפשית הקשה שאוחיון היה שרוי בה.
"הוא הארד וורקר אדיר", אומר גורם במכבי. אוחיון מקדים להגיע לאימונים ויורד מהפרקט בין האחרונים. הוא עובד גם מחוץ למגרש. בתקופת בלאט עבדו איתו גודס ושות' על שיפור משחק הפיק אנד רול, ואכן אוחיון השתפר באספקט הזה. גם הקליעה שלו שנחשבת לחלשה יחסית עוד מצעירותו התייצבה: בשנים האחרונות עומד אוחיון על אזור ה-38% מ-3 ביורוליג, מספר טוב יחסית.
הבעיה היא שהמספרים הללו משקרים, יחסית. אוחיון הפך תחת בלאט לשחקן התקפה פאסיבי, יחסית. הוא ממעט לזרוק לסל; בעונה שעברה רשם ממוצע של זריקה אחת מהשדה על כל 4 דקות משחק (או, 0.25 זריקות לדקה), ולאורך שנת היורוליג כולה עמד על הקו 19 פעמים בסה"כ. טייריס רייס, למשל, זרק זריקה אחת לכל 2.6 דקות פרקט ועמד 80 פעמים על הקו; ריקי היקמן זרק פעם אחת על כל 3.1 דקות, אבל גם עמד 125 פעמים על הקו.
הפאסיביות הזו היא גם מוזרה וגם בעייתית. היא מוזרה משום שאוחיון נחשב בגילאי הנוער לפנטזיסט התקפי, כזה שהושווה לפרקים לעודד קטש הגדול; והיא בעייתית עבורו משום שהתפיסה המקצועית של גיא גודס ופיני גרשון ביחס לגארדים שלהם שונה מהותית מזו של בלאט. בלאט היה זה ש"ביית" את אוחיון והעדיף לנצל את יכולותיו האתלטיות למשימות הגנתיות, ואת הסקורינג הותיר לשחקנים אחרים. גודס וגרשון הנחיתו על הראש של אוחיון את ג'רמי פארגו. זו לא הייתה רק הצהרה. זה מהלך שמגובה בהשלכות. אצל בלאט היה אוחיון ראשון בין שווים; אצל המאמנים החדשים הוא חזר לשמש בק-אפ, כפי שהיה בתחילת דרכו במכבי, כשלפניו שיחק אז ג'ורדן פארמר.
במחזור הראשון מול לימוז' נעשה ניסיון לפתוח עם אוחיון בחמישייה לצד פארגו. זה לא עבד. אוחיון שיחק פחות מ-14 דקות ולא זרק לסל אפילו פעם אחת. מול צסק"א אוחיון כבר נבעט מהחמישייה. הוא שיחק פחות מ-17 דקות וקלע 8 נקודות, אבל 4 מהן השיג בשתי דקות הגארבג'-טיים האחרונות. במשחק הזה, תחת הלחץ של שחקני החוץ האתלטים של צסק"א, סיים אוחיון עם 0 אסיסטים ואיבוד אחד.
"קודם כל, יוגב הוא מישהו שהיית רוצה שיהיה לידך, על המגרש ובחדר ההלבשה", אומר אריק שיבק, מאמנו של אוחיון בנבחרת ישראל. "הוא בנאדם נפלא, וכשחקן יש לו הרבה אלמנטים ברמה גבוהה, כמו אתלטיות, ריבאונד, חדירה טובה כשהוא הולך שמאלה, וגם יש לו את התקופות שהוא עומד מול הסל והשלשות נכנסות לו באחוזים טובים. עם זאת, אין ספק שהבעיה שלו בקליעה עצרה אותו. בכדורסל המודרני כמעט אין שחקן בכיר שאין לו קליעה, ואני מדבר איתך על עמדות 1 עד כמעט 5. וכגארד אם אין לך קליעה, או אם אתה לא בטוח בקליעה שלך אתה והקבוצה שלך בבעיה".
לטענת אנשים קרובים לאוחיון, ממוצעיו הצנועים הנ"ל אינם לא רק נגזרת של תהליך ה"ביות" הארוך תחת בלאט, אלא גם פועל יוצא של האופי של אוחיון, כפי שהתבטא בעת המלחמה החוזית עם מכבי בקיץ 2012.
"יוגב לא בנוי למלחמות", אומר אחד מהם. "הוא לא אחד ש'לוקח'. ואין לו הרבה תעצומות נפש. לכן הוא נבהל ולא הלך עד הסוף בסיפור של קובאן, ולכן הוא גם השלים עם הסגנון הפאסיבי שבלאט גזר עליו. כן, הוא בנאדם משקיען, וכן, הוא נותן את התחת, אבל אני חושב שהבכירים במכבי ציפו ליותר מיוגב, בסך הכל. כשאתה רואה לעומתו את מקל, אתה מבין את ההבדל. בגילאים הצעירים יוגב היה כוכב, מקל פועל שחור. מכבי הימרה על יוגב ולא על מקל. תראה לאן מקל הגיע, ותראה איפה נמצא יוגב. בדיעבד, אתה חושב שיש שם היום מישהו שלא היה רוצה להחזיר את הגלגל לאחור ולהשאיר את מקל?".
האם ה"רול" המקצועי שאימץ אוחיון במכבי הוא נגזרת של האופי שלו, או של הבנת מעמדו הנוכחי? והאם זה כל מה שנשאר מאותה הבטחה גדולה?
"יוגב הוא רול פלייר", אומר בקורקטיות גורם במכבי. "הוא מתאים את עצמו למערכת. לא מצפים ממנו לקלוע 30 נקודות; מצפים ממנו להביא בדיוק את מה שהוא מביא".
"יוגב מבין איפה הוא נמצא", מוסיף שיבק. "הוא משחק בקבוצה גדולה כמו מכבי. אני אומר את זה כי זה לא מובן מאליו; לא כל שחקן יודע להפנים שהוא משחק בקבוצה גדולה ואת המשמעויות של זה. זה לא ברור מאליו. יוגב רוצה לשחק הרבה דקות, אבל הוא מבין שבמכבי הוא לא יקבל 30-32 דקות שהוא היה מקבל כמעט בכל קבוצה אחרת בליגה. נכון שהיינו מצפים ממנו, בגילו, לקפיצת מדרגה, לראות אותו עושה משהו ברמה גבוהה יותר, והוא לא. זה לא מתיישב עם האופי שלו. הוא לא ותרן. הוא כל הזמן עובד ועובד ועובד. אז כנראה שזה מה שיש. אני לא רואה את מכבי הולכת על שחקן אחר בעמדה הזאת, בטח לא כל עוד יש חוק רוסי, ולא רואה את יוגב עובר למקום אחר. לו נוח במכבי ולמכבי נוח איתו".
מעבר לעניין המקצועי, לזכותו של אוחיון נחלצים שני אלמנטים: 1. החוק הרוסי. 2. השוק הישראלי החלש. השילוב של שניהם, יחד עם העבודה הסולידית (גם אם הבלתי-מרשימה) על הפרקט, וכמובן הרוח הגבית מבלאט, הביאו לכך שאוחיון נחשב לבאנקר במכבי גם בשנותיו הבינוניות.
השאלה היא מה יקרה בקיץ הקרוב, בו מגיע חוזהו של אוחיון לסיומו באופן מעשי. אוחיון יהיה בן 28 במהלך העונה. זהו שיא הקריירה עבור ספורטאים. כרגע, למעט מקל, לא נראה שישנו גארד ישראלי שעלול לאיים על מעמדו. מצד שני, אם לא ירשום אוחיון שיפור ניכר במספריו, מכבי תגיע למו"מ הזה מעמדת כוח: בקיץ 2012 העפילה המניה של אוחיון בשוק האירופאי לשיא, ומאז היא נמצאת בירידה תלולה. גם בסביבתו של אוחיון מודים שאין לו, למעשה, אלטרנטיבה אמיתית למכבי. כך שהעובדה שאוחיון לא ניצל את אותה אפשרות לעבור לקובאן גם עלתה לו בחוזה חייו, וגם הכניסה את הקריירה שלו לסטגנציה שמבחינת ערך כספי בשוק השחקנים מתבטאת בירידת שווי.
"כדורסל, כמו החיים, בנוי על ניצול הזדמנויות", אומר גורם בשוק השחקנים. "אליהו ניצל עונה גדולה ב-2009 כדי לצאת לחוזה של מיליונים בויטוריה. מקל תרגם את העונה הגדולה בחיפה לחוזה לשלוש שנים ב-NBA. ואוחיון? חנוך מינץ, שייעץ בזמנו ליוגב, חשב שיוגב לא צריך לנסוע לרוסיה, ושעונה טובה נוספת תסדר לו חוזה של מיליון דולר. היום ברור גם לחנוך שההישארות במכבי הורידה את הערך של יוגב. הוא לא יראה מיליון דולר, וגם לא חצי מיליון. אם בקיץ הוא יצליח לשמור על הערך שלו, שהוא באזור 250-300 אלף דולר, זה יהיה הישג גדול".
ohad@walla.net.il