כל חובב בייסבול מסור מכיר את ה-31 ביולי. בתאריך זה בחמש בערב מגיע הדדליין לטריידים הישירים בין קבוצות. עד למועד הזה מתבצעות, בדרך כלל, העסקאות הגדולות. אחריו יש לקבוצות חודש לעשות עסקאות בלתי ישירות שמלוות בפרוצדורה די מסובכת. לשוק הזה קוראים "ווייברס". הכלל של הווייברס די פשוט: קבוצה יכולה להוציא כל שחקן תחת חוזה, גדול ככל שיהיה, לרשימה. אחת מהקבוצות האחרות תובעת לעצמה את השחקן הזה ואז יש שלוש אופציות שתלויות בקבוצה המוכרת: מו"מ לתנאים על טרייד עם הדורשת, שחרור השחקן ללא הגבלה, או החזרתו לשורותיה במקרה ששני התנאים הקודמים לא בשלו.
על פי רוב, עסקאות שוק הווייברס לא מעניינות במיוחד וכוללות שחקנים זניחים בעלי חוזים חסרי משמעות או שחקנים מוכחים שעברו את השיא ומנסים לעלות על עגלת האליפות בפעם האחרונה. ביום שישי הנורמה הזו חרגה מהמקובל, שינתה את לוס אנג'לס דודג'רס ויצרה צונאמי בבוסטון. הדודג'רס תבעו מהווייברס שלושה שחקנים בעלי חוזה עצום: ג'וש בקט, קרל קרופורד ואדריאן גונזאלס, שלושתם הוצבו ברשימה על ידי בוסטון. ויממה לאחר מכן בקשתם נענתה הרד סוקס שלחו ללוס אנג'לס את השלושה, יחד עם ניק פונטו הזוטר, תמורת חמישה שחקנים, חלקם פעילים במייג'ורס ואחרים כשרונות עתידיים בליגת הפיתוח. המשמעות לשני הצדדים מרחיקת לכת.
הדודג'רס: מג'יק הולך על אליפות בכל הכוח
אחרי עידן החושך של פרנק מקורט, בעקבותיו כמעט הגיעו הדודג'רס לפשיטת רגל, הצילה קבוצת הרוכשים החדשה בראשות מג'יק ג'ונסון את הקבוצה. מהרגע הראשון היא שחררה מסר ברור: יש לנו כסף ואנחנו רוצים להיות הטובים ביותר. מוקדם יותר החודש שמה פילדלפיה פיליז את המגיש היוקרתי קליף לי ברשימת הווייברס והדודג'רס, שזקוקים נואשות לזרוע ברוטציית הפותחים שלהם, קפצו על המציאה. דיל ממשי לא נרקם ולי נשאר בפילדלפיה, אבל המסר עבר: רק לוס אנג'לס הייתה מוכנה לקחת על עצמה חוזה עתק שאף קבוצה בליגה, כולל היאנקיז, לא הייתה מתקרבת אליו. כשהפיתיון הבא יונח, כבר לא יהיה ספק מי יבלע אותו.
בוסטון לא הניחה אחד, אלא שלושה, שמנים במיוחד. הרד סוקס רצו להיפטר מבקט ומקרופורד זמן רב, אבל סביר להניח שלא היו מעלים את גונזאלס לרשימה לולא זיהו את הקריצה של הדודג'רס.
לא היה פה רק פאסון, גם לחיצה על כפתור הלחץ. עד לשבוע האחרון ניהלה לוס אנג'לס קרב צמוד עם סן פרנסיסקו ג'איינטס על ראשות ה-NL מערב, ואז באה סדרה ביתית שבה ריטשו מגישי הג'איינטס את החובטים של הדודג'רס, בעוד החובטים של סן פרנסיסקו מעיפים ליציעים כדורים של המגישים היריבים. לוס אנג'לס נכנסה לסדרה ביתרון של חצי משחק בבית המערב ויצאה ממנה בפיגור של שני משחקים וחצי (היום הפער עומד על שניים). בשלב כזה של העונה, כשפחות מ-40 משחקים נותרו בקופה, זהו הפרש מחיק, אבל גם מכה מוראלית חזקה שבעקבותיה הבינו מג'יק וה-GM נד קולטי שצריך שינוי מיידי.
כשהישורת האחרונה בפתח, הדודג'רס מקבלים חיזוק בשתי עמדות. גונזאלס הוא שחקן טוב בהרבה בבסיס הראשון מג'יימס לוני וחואן ריברה הבינוניים, אם כי דווקא בפנוויי פארק, גן עדן לחובטים, המספרים שלו לא היו מרשימים. הרכב שכולל שחקנים כמו שיין ויקטורינו, אנדרה אית'ייר, הנלי רמירז וגונזאלס יכול להיות הכי נפיץ בליגה, אם כי צריך לזכור שמלבד אית'ייר, כל השלושה סבלו מחוסר יציבות ו/או מפציעות ארוכות לאורך הקריירה.
בקט ובוסטון לא היו חברים טובים בשנים האחרונות ההשפעה שלו על חדר ההלבשה הייתה רעה והתפוקה הייתה דלה אבל צריך לזכור שהמגיש בסך הכל בן 32 ויש לו לפחות עוד שלוש-ארבע שנים בקנה. שינוי אווירה יכול לעזור לו והמעבר ל-NL, ליגה שבה הרכב החובטים חלש יותר, בכלל יכול לעשות לו טוב, במיוחד כשהוא עובר להגיש במגרש שמגישים אוהבים. בנוסף, יש לו ניסיון פלייאוף מוכח, ואם הדודג'רס ישחקו באוקטובר, הוא לא אחד שיחשוש לעלות לגבעה כשהמשחק המכריע על הכף.
קרופורד, לעומת זאת, הוא הימור גדול. הדודג'רס לקחו אותו בתקווה שייצא ממנו משהו, אבל הם לא יידעו זאת לפחות עד אוגוסט הבא, אם לא עד 2014, מאחר שכרגע הוא מושבת בגלל ניתוח טומי ג'ון (ניתוח מרפק שמשבית לתקופה ארוכה). כרגע, הקליטה של האאוטפילדר הוותיק נראית כמו מהלך שמסכן כסף רב, אבל כבר אמרנו בשביל ההרתעה מג'יק מוכן לשלם, ובמזומן.
הרד סוקס: מוחקים את תיאו אפשטיין, מכסים את הפסדי ליברפול
לפני שמתפנים לאספקט המקצועי, המשמעות הסימבולית הגדולה ביותר בטרייד הזה היא שבבוסטון החליטו לרמוס את המורשת של ה-GM הקודם תיאו אפשטיין. אפשטיין צייד בעונות האחרונות את הרד סוקס בחוזים כבדים, שהבולטים שבהם היו זה של המגיש ג'ון לאקי, גונזאלס וקרופורד. גונזו הגיע מסן דייגו וכמעט מייד קיבל חוזה של 154 מיליון דולר לשבע שנים. קרופורד בא מטמפה ביי כשחקן חופשי וזכה לחוזה של 142 מיליון לשבע שנים. לאקי הגיע לפניהם מלוס אנג'לס איינג'לס, גם הוא כשחקן חופשי, וריפד את קופת המזומנים שלו ב-82.5 מיליון דולר לחמש שנים. כל השלושה היו רחוקים מלעמוד בציפיות, בלשון המעטה.
מחליפו של אפשטיין בן צ'רינגטון ביצע מהלך קיצוני, כנראה בהוראה או לפחות בהתערבות כבדה מצד הנשיא לארי לוקינו. לוקינו, כזכור, הוא האיש שהנחית את המאמן בובי ולנטיין על צ'רינגטון והרד סוקס, כך שיש יסוד סביר להניח שהוא חתום על הרעיון הזה, במיוחד לאור שנאתו העזה לאפשטיין.
לאחר שמנקים את העסק מאינטרסים, עולות בבוסטון תהיות לגבי המהלך. סימבולית, הרד סוקס הפכו, לראשונה מזה שנים רבות, למוכרים בלבד, מועדון שאליו נכנסו קבוצות כמו פיטסבורג פייראטס, סן דייגו פאדרס ויוסטון אסטרוס, שהשתרכו דרך קבע בירכתי הטבלה ומיהרו להיפטר מהסחורה באזור יולי. ככה שהיוקרה של בוסטון ללא ספק נפגעה, ואין לזלזל במונח כמו יוקרה כשזה קשור לרד סוקס - זהו מועדון שמזוהה עם עסקאות קנייה וחוסר יכולת להתפשר על העונה עד לרגע האחרון. הפעולה האחרונה מציבה אותו בקטגוריה שהופכת אותו ללעג ולקלס בעיני שונאיו. המאזן של הרד סוקס עומד על 67:60, מה שאומר שהם צפויים, לראשונה מ-1997, לסיים עם יחס ניצחונות שלילי.
אז מה בכל זאת עומד מאחורי העסקה הפרועה הזו? על פי ESPN, התשובה החלקית היא ליברפול. כידוע, "קבוצת פנוויי" בראשון ג'ון הנרי מחזיקה גם ברד סוקס וגם באדומים מאנגליה, אותם רכשו ב-2010 בסכום של כ-450 מיליון דולר.
העסקה שנחשבה אז לטובה התבררה כלא כל כך משתלמת. על פי "ביזנסוויק", ליברפול הפסידה ב-2011 כשמונים מיליון דולר. הנרי חושש מגורל דומה לזה של טום היקס ורנדי לרנר. השניים החזיקו במועדונים אמריקאים, אחד מכר והשני פשט רגל. מלקולם גלייזר קוטף תארים במנצ'סטר יונייטד, אבל קבוצתו הנוספת טמפה ביי באקנירס הפכה לפח האשפה של ה-NFL.
נכון לעכשיו, להנרי אין שום כוונה לוותר על בוסטון או על ליברפול. קרופורד, בקט וגונזאלס, שמשחררים מסך התשלומים של הרד סוקס לא פחות מ-260 מיליון דולר, אמורים לעזור לו להמשיך להחזיק את שתיהן. השאלה היא אם הוא יכול להחזיק אותן תחרותיות או, כמו במרבית המקרים האחרים, לפחות אחת מהן תקמול לסיום עצוב או תצמיח זרעים לעסקת מכירה.
מי פנוי ב-2013?
כמובן שבבוסטון לא יאהבו את הרעיון שלפיו הם צריכים לעזור לקבוצת כדורגל מאנגליה על חשבונם, אבל זה, כנראה, המצב המסתמן. כל הצדדים המעורבים צפויים להכחיש את הקשר הזה, ובבוסטון הראלד כבר יצאה הבוקר (ראשון) כתבה אופטימית שגורסת דווקא את ההפך: הבעלים עזבו לרגע את ליברפול וחזרו להתמקד ברד סוקס, לאור הבעיות בקבוצה.
מקצועית, בוסטון החליטה על חריש עמוק והלכה על בנייה תופעה ששמורה לקבוצות הקטנות. לרד סוקס יהיו בקופה מזומנים בחורף 2013, אם כי, כאמור, אף אחד לא באמת יודע כמה מהכסף הזה יוקצה לרכש בבוסטון וכמה באנגליה. את הבסיס הרד סוקס יבנו על כוכבים כמו דסטין פדרויה, ג'ייקובי אלסבורי, דיוויד אורטיז וג'ון לסטר, אבל יצטרכו חיזוק כדי להפוך למתחרים רציניים, משהו שספק גדול אם יגיע כבר בעונה הבאה.
השוק ב-2013 לא גדול במיוחד ויש בו מספר שמות בולטים. זאק גריינקי, המגיש של לוס אנג'לס איינג'לס, וג'וש המילטון, האאוטפילדר האדיר של טקסס, יכולים לחזק את בוסטון, אבל לשניהם היסטוריה של בעיות על ומחוץ למגרש שיכולות לשוב ולצוץ במועדון השברירי; דיוויד רייט מניו יורק מטס יהיה שחקן חופשי במקרה שהקבוצה לא תממש את האופציה עליו, אפשרות קלושה ביותר; אדווין אנקרנסיון מטורונטו נחשב לפני תחילת העונה לשחקן חופשי ודאי, אבל מה שהוא עושה השנה יקשה על הבלו ג'ייז לשחררו; מלקי קבררה יעלה סכום כסף קטן אחרי הסמים שנמצאו אצלו, אפשרות לא רעה בכלל; ויש גם את המגישים ריאן דמפסטר, אדווין ג'קסון וג'ייק פיבי, שיכולים לנחות בפנוויי פארק, אבל רוב הסיכויים שלא יעשו את ההבדל בין קבוצה סתמית לקבוצה תחרותית.
כך שכרגע נראה שהרד סוקס ויתרו מעשית לא רק על העונה הנוכחית, אלא גם על 2013 ואולי על 2014, עד שהפרוספקטים יתפתחו וההרכב יתייצב. עד לפני מספר שנים זה נחשב לאפשרות לא הגיונית עבור יושבי פנוויי פארק, אבל לוקינו וצ'רינגטון קבעו מציאות חדשה ביוקי וויי, מציאות שמוכתבת, כפי הנראה, גם מאנפילד הרחוקה. השאלה היא מתי, אם בכלל, היא תשתנה לטובה. דבר אחד בטוח: אוהדי בוסטון מזמן לא היו נתונים בערפל כל כך כבד, ואנחנו מדברים על מועדון שעד 2004 לא זכה באליפות 86 שנים.
בלוק-באסטר בבייסבול: בוסטון שיגרה שלושה כוכבים לדודג'רס
כבר במשחק הראשון: הומראן אדיר לגונזאלס בדודג'רס
