כל ספר על ליאונל מסי הוא חוויה מוגבלת. הפורמט של ספר, שעדיין כולל רק דפי נייר לבנים ותמונות אילמות, מוציא מהכדורגלן המופלא הזה את העוקץ. אפילו עושה לו עוול. הוא לוקח את הסיפור שמסעיר את כל העולם, ונוטל ממנו את כל החלקים המעניינים. כי מה הטעם בלקרוא על מסי, אם אי אפשר לראות אותו בפעולה? כמה אפשר לדבר עליו, מבלי להראות גולים? זה כמו התחושות של צופה בתוכניות בישול, שרק רואה את המאכלים אך לא יכול לטעום או להריח אותם ונותר עם תאוותו בידו. אתה קורא וקורא, והוא מספר ומספר, ובינתיים מסי ממשיך לכבוש, רושם עוד פרק ועוד פרק בספרי ההיסטוריה שלו ושל הכדורגל, ואתה נותר עם מילים.
עם כל הכבוד ליכולותיו האמנותיות של הסופר לוקה קאיולי, מחבר הביוגרפיה החדשה על ליאונל מסי "הילד שהפך לאגדה" (הוצאת ידיעות אחרונות), עוד לא נולד האדם שיצליח להפליא במילותיו כמו שמסי מפליא עם הכדור. אלפי מילים, של טובי הסופרים, לא יצליחו לתאר עשר שניות מזוככות של כדורגל, כשהאליל הארגנטינאי דוהר לעבר השער ומחייך אחרי עוד גול.
ובכל זאת, הלא כבר נכתבו בעבר ספרי ספורט משובחים, ויש מקום להתפייט על כדורגלני על, אך מה לעשות, למסי אין סיפור חיים יוצא דופן. אין לו כריזמה מיוחדת, הוא לא עבר סערות נפשיות, הוא לא טיפוס מעורר השראה, לא זכורים לו נאומים מעניינים או ציטוטים מרשימים. הוא פשוט כדורגלן נפלא, נדיר באיכויותיו. נדמה שאם אתם מעריצים של מסי ויש לכם כמה דקות פנויות, עדיף לכם לראות ביצועים שלו ב"יוטיוב" על פני קריאת הביוגרפיה שלו.
במיוחד עבור ציבור המטקבקים
רק מלהביט על הכריכה של "הילד שהפך לאגדה", אפשר להבין למי מיועד הספר. הכריכה העבה והרחבה מבהירה שיותר מספר ביוגרפי, מדובר בספר אלבומים. המינון הגבוה של התמונות, הפונט הגדול, הריווח בין השורות הכל מרמז שהטקסט הוא לא גולת הכותרת פה. נדמה שהקהל אליו מיועד הספר הוא אותו ציבור מטקבקים נלהב, שמסתער על כל כתבה על מסי ומגיב בילדותיות על הקרבות בינו לבין רונאלדו ובין ברצלונה לריאל מדריד. זו הרמה, זו רוח הדברים. התחושה היא שמאחורי הספר עומדת אך ורק מחשבה צרכנית, ולא רצון לספר סיפור מעורר השראה.
הסופר לוקה קאיולי, שכבר חיבר בעבר את הביוגרפיות של זידאן, רונאלדיניו ולאנס ארמסטרונג, נאלץ להסתדר הפעם עם מעט חומרים. מסי, כאמור, הוא אחת הבשורות הכי מרגשות של הכדורגל העולמי בעשורים האחרונים, אבל סיפור חייו הוא די בנאלי. הדרמות היחידות שניתן להרחיב עליהן היו ילדותו ברוסאריו והמחסור שלו בהורמון גדילה, או המעבר שלו עם משפחתו כילד בן 13 מארגנטינה לספרד. אך מעלליו אלו כבר סופרו בעבר בהרחבה, והספר לא מצליח לחדש הרבה, ואף לא מספק תמונות נדירות או עדויות יוצאות דופן.
הביוגרפיה לא מנסה לטפל בנושאים שנויים במחלוקת בכל הנוגע למסי. בקרב חובבי הכדורגל התפתחו בשנים האחרונות לא מעט פולמוסים על גדולתו ההיסטורית, אך כותב הביוגרפיה בחר להימנע מניתוחים ספורטיביים עמוקים, והעדיף להתמקד בהצגת העובדות הקרות. הפעם היחידה שבה הועברה איזשהי ביקורת מרומזת על מסי הייתה בפרק על הבחירה בו לשחקן השנה ב-2010, השנה שבה כשל במונדיאל, בעוד חבריו לקבוצה צ'אבי ואינייסטה זכו בגביע העולמי עם ספרד אך נאלצו להסתפק רק בסגנות בתואר האישי.
מנגד, בתיאור של אירועי המונדיאל בדרום אפריקה, בחר הסופר קאיולי להישאר נאמן למסי בכל מחיר וניקה אותו מאשמה. קאיולי כתב ש"ההימור הטקטי של מראדונה הכשיל את מסי שוב ושוב", ואף ציין שבמשחק ההדחה מול גרמניה "השחקנים לא הצליחו להעביר לו את הכדור". גם כשסיפר על השער שמסי כבש בידו במסגרת הליגה הספרדית, בחר הסופר לחסוך בביקורת, והעדיף להציג את מסי כמיתוס ארגנטינאי על ידי השוואתו לשער "יד האלוהים" של מראדונה.
קושי נוסף עמו נאלץ הספר להתמודד הוא הזמן. "הילד שהפך לאגדה" נחתם בקיץ 2011, אבל מאז מסי זכה בעוד תארים, המשיך לנפץ שיאים, וחיזק את מעמדו ככדורגלן הטוב בעולם. זהו קסמו של מסי, שבניגוד לספרים עליו, פשוט לא מפסיק להפתיע. בלא מעט רגעים הספר מצליח לרכוב על ההילה של הכדורגלן הטוב בעולם, כשהוא מתאר משחקים נדירים של כדורגלן נדיר, ובראש כבר עולים הזיכרונות מביצועיו של הגאון הארגנטינאי, ואתה נזכר בו דוהר בצעדיו הקטנים ובשליטתו המדהימה בכדור. למעשה, הזיכרונות האלו רק מגבירים את הרצון להניח את הספר בצד, ולהדליק טלוויזיה.
"מסי, הילד שהפך לאגדה", לוקה קאיולי, הוצאת "ידיעות אחרונות" (180 עמודים, מחיר מומלץ 118 שקל). תרגם מאנגלית: יונתן פיין. עריכת תרגום והקדמה: נדב יעקבי