ג'נק אקיול יושב בדירתו הקטנה שבאיסטנבול ומתקשה להתנתק מההמולה סביבו. בימים הקרובים יישא לאישה את נאז איידמיר אחת משחקניות הכדורעף המוכשרות בטורקיה אך הוא טרוד הרבה יותר בטלפון הסלולארי שלו. מאות שיחות, אם לא אלפי שיחות ביום זורמות מאזרחים מודאגים, ולא פחות מכך מגורמים פוליטיים קיצוניים, שדורשים בשלומו. "כולם מבקשים לחזק את ידיי ולתמוך בי. הם אומרים לי להיות חזק ולא להתייאש. אני לא ממש רגיל לכל הרעש הזה", סיפר לאחרונה. כשהיה צעיר יותר, ניבאו לו קריירה של כוכב ענק. גם הוא ודאי לא שיער בנפשו שיהפוך לכזה, אך בנסיבות אחרות לחלוטין. גם הוא לא האמין שיהפוך לסמל המחאה החדש של טורקיה לא פחות ולא יותר - במחי פעולה פאסיבית אחת.
מייק באטיסט חתם בפנאתינייקוס: "אני חוזר הביתה"
הכנה ליורובאסקט: צרפת ניצחה את גרמניה 84:89
בשורות טובות לישראל: מנסה בונסו ייעדר מהיורובאסקט
ב-28 במאי השנה אירעה בכיכר טקסים ההפגנה הראשונה של מתנגדי שלטונו של רג'יפ טאיפ ארדואן, על רקע כוונתו להרוס חלק מפארק טקסים גזי למען הקמת מרכז מסחרי. לאחר שהמשטרה הפעילה אלימות קשה כלפי המוחים, המחאה התרחבה, ובחלוף זמן מה תפחה למימדים עצומים: מאות אלפים יצאו לרחובות באיסטנבול, אנקרה, ואיזמיר וקראו להפיל את ממשלת ארדואן.
משך כל הימים הללו, ג'נק אקיול לא נקף אצבע. בתוך תוכו התחוללה סערה, אך איתרע מזלו והמחאה התעצמה והתלבתה בדיוק כשהוא וגלאטסראיי קבוצתו נאבקו בפלייאוף של הליגה הטורקית. ברגעיה המכריעים של העונה לא היה לו פנאי לעשות מעשה. בכלל, טורקיה התרגלה לראות בספורטאיה בובות חרסינה: בודדים מתערבים בפוליטיקה, ומרביתם מעדיפים לשמור את דעותיהם, אם יש כאלה, אך ורק לעצמם.
ובכן, לא ג'נק אקיול. ב-15 ביוני התייצב יחד עם גלאטסראיי למשחק החמישי בגמר הפלייאוף מול בנביט הקטנה, במה שהיה עשוי להיות משחק ההכתרה של גלא. אקיול קלע מכל מקום, צלף שש שלשות בדרך ל-22 נקודות והוביל את קבוצתו לאליפות מרגשת. אז, דווקא ברגע השיא של העונה כולה, בחר להשמיע את דעתו בדרך מקורית משהו: כשהתבקש להתראיין לערוץ הטלוויזיה NTV, המזוהה עם הממשלה הנוכחית ובעליו נחשב למקורב לארדואן, הסיט את המיקרופון הצידה וסרב לענות לשאלות. "לא אדבר עד שהבחור מ-NTV לא ילך מפה", אמר בנחרצות לכל כלי התקשורת שצרו עליו, "אם אתם רוצים את התגובה שלי, תדאגו שהוא לא יהיה כאן".
מכאן, כמו שאקיול נוכח לדעת בהמשך, הסיפור רק ילך ויסתבך.
צפו באקט של אקיול שהביא לסערה הגדולה
***
בתקשורת הטורקית מכנים את אקיול "הנסיך של בוגדן טאנייביץ'". מאמן נבחרת טורקיה הנוכחי היה שם כשהיהלום הצעיר של אפס פילזן עשה את צעדיו הראשונים בכדורסל מקצועני, והיה זה שדאג לטפח אותו כבר מהרגע הראשון: בגיל 19 זימן אותו לראשונה לסגל נבחרת טורקיה הבוגרת, ובאליפות העולם ביפן ב-2006 כבר העניק לו קרדיט ממושך וכינה אותו "הדבר הגדול הבא בכדורסל הטורקי".
ככל שחלפו השנים, מעמדו של אקיול דעך, הוא התקשה לעמוד בציפיות והפך לשחקן שולי בטורקיה רחוק מאוד מלהיות הכוכב שכולם קיוו והאמינו שיהיה. אך עם זאת, טאנייביץ' המשיך לזכור לו חסד נעורים, וזימן אותו לנבחרת פעם אחר פעם, גם כשזה עלה לו בביקורת ארסית מצד קולגות ועיתונאים. שמונה שנים משחק אקיול בנבחרת הבוגרת, וכמעט שלא החמיץ קמפיין מוקדמות או השתתפות באי אלו מהטורנירים. דווקא בעונה האחרונה הצליח לשקם מעט את מעמדו, קלע 9.2 נקודות בממוצע למשחק והפך לבורג מרכזי בהצלחה של גלאטסראיי.
בדיוק בגלל הסיבות הללו אקיול נותר המום, עם פרסום הסגל המורחב של טורקיה ליורובאסקט הקרוב בסלובניה. 20 שחקנים מי רשם עונה מוצלחת ומי פחות נבחרו לפניו. אקיול המופתע דרש הסברים.
"התקשרתי לעוזר המאמן של הנבחרת, רציתי לשמוע ממנו למה אני מחוץ לסגל. הרי רק שבוע לפני כן דיברנו והוא הבטיח לי שאחרי העונה הטובה שלי, אהיה שחקן חשוב גם באליפות אירופה", הזדעק אקיול וסיפר לתקשורת את שקרה, "במשך דקות ארוכות הוא פשוט לא היה מוכן לחשוף בפניי את הסיבה, עד שלבסוף הוא הפטיר 'זו הממשלה', ומיד ניתק. מאז, אני לא מצליח ליצור קשר עם אף אחד מהנבחרת.
"הייתי פשוט בשוק טוטאלי. לא האמנתי, זה פשוט לא יכול להיות", המשיך. "אני חשבתי לתומי שאני חי במדינה דמוקרטית. האמנתי שצריך לקבל בברכה את מי שרוצה לייצג את המדינה ואת הדגל, אפילו אם הוא לא תומך בממשלה. אבל מסתבר שלא. כל חטאי היה בזה שהבעתי את דעתי. לא השתמשתי באלימות, לא פעלתי נגד החוק. מה כבר עשיתי?".
לפתע, הפך אקיול לסמל פוליטי. "בעל כורחו הוא נהיה סוג של גיבור", אומר העיתונאי הטורקי סבאש בירדל. "המקרה שלו העמיד מראה בפני תושבי טורקיה הנה, תראו מיהו הרודן ששולט במדינה הזאת. דיקטטור מהזן הנחות ביותר. הידיעה המטלטלת הזאת גרמה להרבה אנשים להתעורר".
התקשורת רחשה וגעשה. בימים שלאחר מכן הועלו שלל תיאוריות קונספירטיביות: היו שטענו כי נותנת החסות לנבחרת, שמחזיקה במניות גם בערוץ NTV, היא זו שנתנה פקודה להסיר את שמו של אקיול מהסגל. אחרים האמינו כי אכן מדובר בממשלה, שבאופן עקיף או ישיר גרמה לכך. מצידו השני של המתרס הפוליטי, פרסמו תומכי ארדואן כי אקיול בדה את שיחת הטלפון המדוברת מליבו, זאת על מנת להצית מחדש את המחאה נגד הממשלה.
כעבור זמן מה, מאמן הנבחרת בוגדן טאנייביץ' לקח את האחריות על עצמו והצהיר כי "ההחלטה הגיעה ממניעים מקצועיים בלבד". הוא הסביר כי אקיול לא נכלל בסגל גם בשלב המוקדמות לטורניר, מאותן סיבות בדיוק ("הרצון להזרים דם חדש לנבחרת", לדבריו). מעטים האמינו לו.
***
טורקיה, כאמור, אוהבת את הספורטאים שלה שותקים. עד אקיול, התרגלו לשמוע במדינה בעיקר את דעותיו השנויות במחלוקת יש שיאמרו גזעניות של המתאבק רזה קייאלפ, זוכה מדליית ארד במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 בקטגוריה של עד 120 ק"ג, שהתפרסם בזכות התבטאויות שערורייתיות נגד המיעוט הארמני במדינה. אך הפרשה המתוקשרת של אקיול סחפה עוד כמה וכמה כדורסלנים לקלחת ושינתה, לפחות לעת עתה, את השיח הפוליטי בקרב ספורטאים במדינה.
לאחרונה הוקם בטורקיה הארגון "ספורטאים למען המהפכה", המאגד בתוכו עשרות ספורטאים מקצוענים, שחלקם שומרים על אנונימיות ומביעים תמיכה בגל המחאות. הארגון כבר פרסם הודעת תמיכה באקיול, וכתב: "הוכחת שספורטאים יכולים לנהוג אחרת, לא כמו רזה קייאלפ. כמוך, גם אנחנו לא מפחדים. דע שאנחנו עומדים לצידך".
ממו אוקור, שפרש בקיץ שעבר לאחר קריירה ארוכה ב-NBA, הצטרף למאבק והיה ממארגני ההפגנה נגד הממשלה הטורקית בלוס אנג'לס, בה הוא מתגורר כיום. לאחרונה דחה פגישה עסקית שנקבעה מבעוד מועד עם השר הממונה על היחסים עם האיחוד האירופי בפרלמנט הטורקי, וכתב בטוויטר: "אדוני השר, אני מודה לך על ההצעה, אבל המקום היחיד בו אני רוצה להיות עכשיו הוא כיכר טקסים".
ממשלת טורקיה, מסתבר, חוששת מתהליך הפוליטיזציה שחווה הספורט המקומי. למעט המקרה של אקיול, בו רבים משוכנעים כי לממשלה אכן הייתה יד בדבר, בצמרת השלטון פועלים בצורה גלויה נגד התופעה ומנסים להעביר שורה של חוקים שיגבילו אותה.
"כל בר דעת מבין שמגרשי הספורט יכולים להיות גם המקום בו מתנהלת מלחמה על דעת הקהל", מסביר העיתונאי סבאש בירדל. "הספורט תמיד היה כלי משחק פוליטי. אם המחאה תצמח מחדש באצטדיונים ובאולמות ההמון יידבק בזה. אם ספורטאים ימשיכו לדבר בגנות הממשלה, העם יקשיב להם. בקיצור, יש לממשלה אינטרס ברור להחזיר את הספורט למקומו הטבעי שם הוא בסך הכול בידור להמונים, ולא יותר מזה".
וגר זאב עם כבש? אוהדי גלא ופנר מפגינים יחדיו נגד ארדואן
הצעד הראשון, אותו מתכוונת הממשלה הטורקית ליישם החל מהעונה הקרובה, הוא החלת איסור מוחלט על קריאות ושירים פוליטיים באצטדיוני הכדורגל ברחבי המדינה. בזמן גל המחאות התאגדו אוהדי היריבות המרות בשיקטאש, גלאטסראיי ופנרבחצ'ה, שמו את המחלוקות הספורטיביות בצד ומאות אלפים מהם עשו יד אחת כנגד הממשלה. בשבוע שעבר, במהלך משחק ידידות בין פנרבחצ'ה לפיינורד, שרו האוהדים הטורקים בקולי קולות: "כיכר טקסים זה כאן, ההתנגדות נמצאת בכל מקום".
הממשלה חוששת שהתאגדויות כאלה, אם יתקיימו על בסיס קבוע, ימיטו אסון על השלטון הנוכחי. "למה שנתיר הפגנות והתארגנות פוליטית במגרשי הספורט? זה דבר אסור בעולם כולו", הסביר לאחרונה שר הפנים הטורקי, "נפעל ביד קשה נגד כל מי שיפר את החוק החדש. נעבוד יחד עם המועדונים, להם יש את הפרטים של כל אוהד או בעל מנוי, ונאכוף את החוק ביעילות".
"כשמדובר בספורט", שר הפנים מסביר, "כל מה שמסביב צריך להיות גם כן קשור לספורט. והרי ברור שאין שום זיקה בין פוליטיקה וספורט".
האומנם? ובכן, לא אם תשאלו את ג'נק אקיול.
