עוד עונה בליגה הטובה בעולם נפתחה, תיראו מופתעים, עם יותר דרמה מטלנבולה טורקית. אבל יש סיפור אחד שמעניין את העם היושב בציון יותר מכל אחד אחר. השגריר שלנו כבש את פורטלנד והוא רק ממשיך להרים את הרף. בשבועות האחרונים, נדמה שאי אפשר להגיד להגיד את השם דני אבדיה בלי להגניב את המילה "אולסטאר" איפשהו באותו משפט. לפעמים עם סימן שאלה, לרוב בלי. אבל לקרוא למישהו אולסטאר אחרי 11 משחקים, מרשימים ככל שיהיו, זו לא חוכמה גדולה במיוחד. הלילה דני שוב התפוצץ עם 32 נקודות בניצחון על ניו אורלינס.
אבל העם היהודי למוד אכזבות, ויודע שציפיות הן האויב מספר אחת של הצלחה. אולסטאר ישראלי, התחרפנת?! אלא שהפעם מדובר באזעקת אמת. כשצופים בדני הוא לא מעביר וייב של "לינסניטי", אלא של שחקן שפשוט עושה את הקפיצה. רק נשאר לגלות אם הוא יגיע למשחק הכוכבים הקרוב, או לאלו שאחריו. מה דעתכם - האם דני יחזיק מעמד עם המספרים והדומיננטיות הזאת לעוד חצי עונה? האם הטרייל-בלייזרס לא יתפרקו? מי ישאר בחוץ כדי לעשות מקום? יצאנו לבדוק.
שחקן שחולם להיכנס למשחק האקסקלוסיבי צריך לענות על כמה תנאים, על פי רוב. הוא יבחן על פי ההשפעה על המשחק, המאזן קבוצתי, המעמד שלו בליגה, המספרים היבשים, והמספרים המתקדמים (חשבתם שנכתוב המספרים הרטובים, נכון?). פייר, מדובר בפרמטרים שאפשר לנסח ולשקלל בצורות שונות, אבל במקום להתעכב על הניואנסים ההו-כה-חשובים הללו, בואו נדלג ונבדוק אם דני הולך להיות אולסטאר או לא.
חוקי הפורמט
כמו שאתם בטח כבר יודעות ויודעים, הליגה שוב החליטה לשנות את פורמט משחק האולסטאר. מה שאתם בטח לא יודעים עדיין, ולא משנה כמה הליגה תנסה להסביר לנו, זה איך לעזאזל נראה הפורמט החדש. אז בהכללה גסה, נגיד שאמורות להיות לנו שלוש קבוצות של שמונה שחקנים, ואחת מהן תורכב רק משחקנים לא-אמריקאים. לענייננו, תהליך הבחירה השנה נשאר כשהיה, פרט לעובדה שהפעם אין חשיבות לעמדות. מבולבלים? גם אדם סילבר. בשורה התחתונה דני עדיין צריך להיות אחד מ-12 הנבחרים של המערב, בלי קשר לדת, גזע ומין. יאללה, התחלנו.
המספרים
המספרים כידוע, לא מספרים את כל הסיפור, אבל שמרנו להם פרק משלהם. דני נושם העונה אוויר פסגות דליל במיוחד, שרק בודדים מכירים חוץ ממנו. 26.3 נקודות לערב, 6.3 כדורים חוזרים ו-4.6 אסיסטים למשחק לא הולכים ברגל. למעשה, רק ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', יאניס אנטטוקומפו וג'וליוס רנדל מעמידים מספרים כאלה העונה. קשה להאמין שאלו שורות שאני כותב ברצינות.
יותר מכל נתון אחר, ראוי להתעכב על השיפור של דני בסחיטת עבירות. ודני שלנו גם ממובילי הליגה במקרי סל ועבירה ("אנד וווווואן!!!"), מה שרק מעצים את ההישג יותר. מדובר בעבירות שמוסיפות לו רק זריקה אחת לממוצע ולא שתיים. 8.1 טיולים לקו במשחק שמים אותו במקום החמישי בליגה מבין השחקנים ששיחקו מספיק. ממרומי הטבלה דני מביט מטה ורואה אגדות כמו קווין דוראנט, ג'ימי באטלר ודווין בוקר(!). לא יאומן.
עכשיו, בואו, זריקות עונשין הן לא הסיבה שלשמה התעוררנו 3 שעות לפני שצריך לצאת לעבודה. ולא מעט דשן אורגני נזרק לכיוון השחקנים שפועלים באופן אקטיבי מדי מול צוות השיפוט במטרה להשיג את הפרס. אבל חשוב להבין כמה מיומנות נדרשת כדי להגיע לקו בתדירות כזו. הדומיננטיות הגופנית של דני פשוט מהממת. אין בו גרם של פחד, והוא מבין איך הוא יכול לנצל את הכוח ומהירות שלו כדי לשים את המגנים שלו בסיטואציות שבהן עבירה היא האופציה היחידה. וככה נראה אולסטאר. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.
השפעה על המשחק
את התגובה של צ'ונסי בילאפס יהיה קשה להשיג בימים אלה, אבל טיאגו ספליטר יגיד לכם: כשהכדור אצל דני דברים טובים קורים לבלייזרס. הוא הגו-טו-גאי של קבוצת NBA לגיטימית. היוסג'-רייט שלו טיפס מ-23.2 בעונה שעברה ל-27.5 העונה. ספליטר יודע שאין לו אופציה טובה יותר.
נכון, חדי האבחנה ישימו לב שיקיר המערכת, שיידון שארפ, מחזיק ביוסג'-רייט גבוה יותר. אבל זה רק בשל העובדה ששארפ אוהב למסור בעיקר לטבעת, והאסיסטים שלו, כפרה עליו, נרשמים בטבלה של ריבאונד ההתקפה. דני הוא הבית, המקום שבו ההתקפות מתחילות. והוא מוכיח למה בכל ערב מחדש. פורטלנד שואבת את האופי שלה מהפרנצ'ייז פלייר שלה - הקבוצה רצה יותר מכל קבוצה אחרת, וממררת את החיים לכל יריבה בשני צדי המגרש ל-48 דקות.
מאזן קבוצתי
פורטלנד פתחה בסערה, ונראית כמו האיט גירל של המערב בינתיים, אבל אני סקפטי לגבי מה שהסגל הזה יכול לעשות במערב. הבלייזרס במאזן 5:6 אחרי הניצחון על הפליקנס בלילה שבין רביעי לחמישי. הקצב הזה אמור להספיק, אבל המאזן של הקבוצה לא הולך לחזק את הקייס של דני, ואפשר רק לקוות שהוא לא יפגע בו.
מעמד בליגה
אבדיה נותן עונה חלומית, והוא זוכה בכבוד של כל מי שצופה בו. אחרי שנים שנחשב ליהלום בלתי מלוטש בקרב יוטיוברים שהתלחששו ביניהם בתגובות, העונה הוא כבר ממש לא סוד, אלא הכוכב הבלתי מעורער של אחת מהקבוצות המפתיעות בליגה.
הכיסוי התקשורתי אחר - כפי שיעידו כל הגרפיקות שמציגות אותו בתור הפנים של הארגון, וגם היריבות לומדות להתכונן אליו בהתאם. הוא יצטרך להמשיך להשתפר רק כדי לשמור על הקצב הזה, והוא לגמרי הוכיח שהוא מסוגל לעשות את זה. הוא נותן מספרים של כוכב, וגם מבחן העין מאשר שאנחנו כבר לגמרי שם. כל זה בהנחה שדני יכול להמשיך לשחק ככה.
האם דני יכול להמשיך לשחק ככה?
שום דבר ממה שאבדיה עושה נמצא מחוץ לגבולות הסביר. המספרים עצמם? כן, הם לא מהעולם הזה. אבל הדרך שבה הוא מגיע אליהם? הם לגמרי בתוך סט היכולות שלו. הדרך שבה הוא מגיע לסל, העבירות שהוא סוחט, האסיסטים, הקליעה, והשליטה על משחק ההתקפה - כל אלה נראים כמו אלמנטים שהוא פיתח בדם, יזע ודמעות, והם פה כדי להישאר. אחרי שנים של תנודות קיצוניות בביטחון העצמי, פתאום דני נראה כמו שחקן שמצא את הגרסה הכי טובה של עצמו.
בתור מישהו שהיה הרבה יותר זהיר מאשר אופטימי לגבי אבדיה כשהוא נכנס לליגה, זו הזדמנות ממש טובה בשבילי להסיר את הכובע, להתנצל, ולבקש שיעבירו את המלח. הילד ענק ואם הוא לא יגיע לאולסטאר הזה שימו עין על זה שאחריו. אבל אם אני חייב להמר? דני, במקומך לא הייתי סוגר חופשה בפגרת הליגה השנה. אתה הולך לשחק באולסטאר בלוס אנג'לס.