חוץ מכדורגל: מה שקרה בבלומפילד צריך להדאיג כל אזרח ישראלי

אף פעם לא שוכחים את הפעם הראשונה. זו קלישאה, אבל זה נכון. אף אוהד יובנטוס לא ישכח את הזכייה הראשונה של הגברת הזקנה בליגת האלופות ב-1985, אז עדיין נקרא המפעל "גביע אירופה לאלופות". היא פגשה בגמר את האימפריה מליברפול - לה זה היה הגמר החמישי בתוך שמונה שנים, ובכולן היא ניצחה. כדרכם של גמרים מותחים, המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, והוא הוכרע בעקבות טעות שיפוט נוראית (שהיום הייתה נמנעת באמצעות ה-VAR) כשהשופט קבע פנדל על עבירה שנעשתה במובהק מחוץ לרחבה. מישל פלאטיני הענק כבש מהנקודה הלבנה, ויובה הפכה לאלופת אירופה לראשונה. ביציע שמאחורי השער, תוך כדי המשחק, פונו גופותיהם של עשרות אוהדים שנהרגו.

אף פעם לא שוכחים את הפעם הראשונה, וביובנטוס זוכרים את הזכייה הראשונה שלהם באליפות אירופה כטרגדיה. במאי האחרון ציין העולם 40 שנה לאירועים שמוכרים בשם "אסון הייזל", על שם השכונה בבריסל בה נערך המשחק. האלימות בין מחנות האוהדים התחילה שעות לפני המשחק, והקטטות המשיכו גם בתוך היציעים. המשטרה סירבה לאפשר לאוהדים לפרוץ לכר הדשא, ומחצה אותם אל הגדרות. מאות אוהדים נפצעו, 39 אוהדי יובנטוס נהרגו - כולל ילדה בת 11.

כתב עיתון "הארץ" שסיקר את האירועים מהאצטדיון, סיפר שתמונות הפצועים שפונו מהיציעים הזכירו לו את תמונות הנרצחים בטבח סברה ושתילה. המתים כוסו בדגלים של הקבוצה שלהם, איתם הם הגיעו למגרש - ובאותו זמן, המשחק על הדשא לא הפסיק לרגע. החלטה שנשמעת תמוהה על פניה, עד ששומעים את ההסבר הדי הגיוני של המשטרה הבלגית: ידענו שאם נגיד ל-60 אלף צופים שהמשחק מבוטל, זה רק יגרום ליותר פאניקה ואלימות.

זה אותו הסבר שנתנה משטרת ישראל לכך שאפשרה את המשך טקס הפתיחה של המכביה ה-15, בזמן שמחוץ לאצטדיון משו מתוך הירקון גופות של ספורטאים אוסטרלים שטבעו למוות בנחל. הייתי שם ביציע המזרחי. לא היה לנו מושג מה קורה ממש מטרים צפונית לנו. היה לי טלפון מנגו (לקוראים צעירים: מדובר בטלפון שיכול רק לקבל שיחות) ואמא שלי התקשרה לשאול אם אני חי. לא הבנתי מה היא רוצה. על הבמה מולי עמד עזר ויצמן, נשיא המדינה, ונתן נאום על כמה מוצלחת המדינה שלנו. המשטרה ידעה שאם עשרות אלפי אנשים יצאו החוצה, זה עלול לגרום לאסון כבד יותר.

ארבעה עשורים אחרי אסון הייזל, עמדתי אתמול בבלומפילד - הכי קרוב שאפשר לדשא, וראיתי איזה קצין משטרה בכיר מודיע לאיזה עסקן בכיר שהמשחק מבוטל. חששתי מהגרוע מכל. הייתי בטוח שיש משהו שלא מספרים לנו. התחלתי לדמיין שאיפשהו כרגע עוטפים גופות בדגלים של מכבי או הפועל ומוציאים אותם מהמגרש. אין סיכוי שמבטלים את הדרבי, עם 30 אלף אוהדים ביציע, רק בגלל האבוקות ורימוני העשן שכבר הספיקו להתפזר בשלב הזה.

אבל זה בדיוק מה שקרה.

לא ברור מה יותר מטורף: להמשיך לשחק כדורגל בזמן אסון, או לבטל משחק כדורגל בלי שקרה שום דבר שלא קרה אלף פעמים במשחקי כדורגל בעבר. צריך להבין, אצטדיון בלומפילד המודרני אינו מזכיר במאום את אצטדיון הייזל המיושן שנבנה ב-1930 ואפילו לא את אצטדיון רמת גן שנבנה ככל הידוע על ידי השטן עצמו, או לפחות על ידי מישהו שממש שונא אוהדי כדורגל. ראינו פה בעשור הקודם את הדרבי של זהבי ואת הדרבי של פואד, ועכשיו ראינו בו את הדרבי של בן גביר. או אם תרצו: הדרבי שלא היה.

ושלא ישתמע אחרת, מופע הפירוטכניקה של אוהדי הפועל תל אביב שהתחיל עוד לפני שריקת הפתיחה למשחק היה מופרע. כל העיריות בישראל הפסיקו את מסורת הזיקוקים בהבנה שבשנתיים האחרונות נוספו למעגל הפוסט-טראומטיים בישראל עוד אלפי גיבורות וגיבורים שכל פיצוץ עלול לעורר בהם טריגר - והנה, רגע לפני שהתחיל אירוע הספורט הגדול בישראל, היציעים הפכו לזירת מלחמה לכל דבר. פיצוצים הרעידו את האצטדיון, חלק מהנפצים נורו בכינון ישיר לתוך אזורי ישיבה של אוהדים, חלק לתוך קבוצות של שוטרים - ואז הגיעו עשרות רימוני העשן הצה"ליים שהפכו את כר הדשא לבלתי נראה. הנשימה הופכת לכבדה בעשן הזה, העיניים מתחילות לצרוב. הייתי במאות אירועי ספורט בישראל, אני לא זוכר כזאת תצוגה - וזו לא מחמאה.

בהודעה הרשמית של המועדון האשימו את המשטרה ש"התכוננה למשחק כמו למלחמה", אלא שהאמת היא שאת אותו הדבר אפשר להגיד על חלק מהקהל שלה. כן, נסייג כמקובל ש-99% מהקהל של הפועל לא אלים וידה ידה ידה אבל האחוז האחד שהורס לכולם נתן אתמול הצגה מלחמתית מאוד. עשרות רימונים, חזיזים, זיקוקים, אבוקות - וממש לא רק מיציע 4-5 אלא מהיציע העליון של שער 7. חלק לא הגיעו לדשא, ונפלו על הראש של האוהדי ביציע התחתון. זה יכול היה להיגמר גרוע הרבה יותר - וכל עונש שהפועל תקבל על התנהגות אוהדיה מוצדק.

כמובן שלא הייתה ברירה אלא לדחות את פתיחת המשחק לרגע שבו אפשר יהיה לנשום באופן סדיר על כר הדשא, אבל ברגע שהעשן התפזר, לא הייתה שום סיבה לא להתחיל את המשחק - ואפילו להפך. כצפוי, דווקא ההחלטה להוציא החוצה 30 אלף אוהדים מתוסכלים היא זאת שבדיעבד גרמה להכי הרבה פגיעות בנפש.

וכן, מנכ"ל הפועל תל אביב גיא פרימור בחר בדרך ההיתממות כשטען ש"לא הייתה אלימות ביציעים" בזמן שבוואטסאפים של כולנו כבר נחתו התמונות של חזיזים מתפוצצים על ראש של שוטר. זה הצטרף לנרטיב שהתקבע בתקשורת הספורט המקומית שקבעה שהמשטרה נכנעה למיעוט חוליגני ביציעים - מה שנכון - אבל נראה שאף אחד לא יודע את מי אוהדים אותם חוליגנים. מישהו ממש התאמץ בכל האתרים והערוצים לא להגיד "אוהדי הפועל עשו לכר הדשא בבלומפילד את מה שחיל האוויר עשה לרפיח".

ואם כבר מנכ"לים, ההחלטה של בן מנספורד לדרוש ישר ניצחון טכני למכבי הייתה מנותקת לחלוטין מהאירוע. האינטרס שלו שהמשחק יתקיים לא נופל מזה של הצד האדום של העיר, בטח אחרי שבוע שלם שבו כולנו מצקצקים (ובצדק) על ההחלטה הפחדנית של משטרת בירמינגהאם למנוע מאוהדי מכבי תל אביב להגיע למשחק נגד אסטון וילה. אם מאות שוטרים וסדרנים לא יכולים לאבטח משחק של מכבי תל אביב באצטדיון הביתי שלה, איך אפשר לבוא בטענות לבריטים? ובכלל, אוהדי מכבי גאים בכך שהפועל לא ניצחה דרבי מזה 11 שנים - אבל הם רוצים להמשיך את הרצף הזה על הדשא, לא בבית הדין.

להבדיל, המנכ"ל ג'ק אנגלידיס עלה לשידור בחדשות הספורט ונתן דוגמה נהדרת לאיך צריך להתנהל במצב רגיש שכזה. במקום לחפש אשמים, הוא הסביר שזה אירוע חמור שפוגע לא רק בקבוצות, אלא בתדמית של ישראל כולה, בתקופה בה יש מכונת רעל בינלאומית שניזונה מאירועים כאלה. מדהים שהיינו צריכים בחור נחמד מקפריסין כדי להסביר לנו את זה.

אנגלידיס הראה לנו שאפשר לנהל קבוצת כדורגל בלי להיתפס רק לאינטרס הצר ולפוזיציה. כך נראה ניהול מתוך הבנה ציבורית. הוא יכול היה להאשים את אוהדי הפועל, הוא יכול היה להאשים את המשטרה - במקום הוא בחר להגיד את המובן מאליו, 99% מהאוהדים של שתי הקבוצות לא רוצים את האלימות הזאת, ובמקביל הוא הבהיר שהוא לא יכול לבקר את המשטרה בלי שהוא יודע את כל העובדות. חבל שאי אפשר לשכפל את האיש הזה ולמנות שיבוטים שלו למנכ"לים של כל הקבוצות בליגה.

אפשר לדבר עוד הרבה על המחדל הזה, ועוד ידברו עליו. באמת שיש מספיק אשמים. ההתאחדות, המנהלת, וגם אנשי הפועל שלא עושים מספיק כדי לאתר את אותם אוהדים עבריינים ולהרחיק אותם מהיציעים. וכמובן, המשטרה.

כאן במדור כתב כבר אתמול ניר קיפניס ש"המשטרה קיבלה החלטה מטומטמת". בן כספית כבר לקח את זה צעד קדימה וטען שהמשטרה ביצעה נקמה באוהדי הפועל תל אביב בשם השר בן גביר. זו קונספירציה שהפכה לפופולרית ברשת, ואפשר להבין אותה - היא משקפת חוסר אמון עמוק במשטרה, אבל לא בהכרח מציאות מתוכננת. באופן אישי אני חייב להודות שאני לא רואה איך חבורת האימפוטנטים שמנהלת את משטרת ישראל בימינו מצליחה לתכנן כזאת מזימה מוצלחת. בשורה התחתונה: המשטרה פוצצה את המשחק כי היא יכולה, ובעיקר כי היא לא יודעת אחרת. במילים אחרות: זה גדול על המשטרה שלנו לשמור על שלום הציבור. אין אזרח שלא צריך לדאוג מהמילים האלה.

לא בטוח בכלל שאיתמר בן גביר התקשר למפכ"ל ודרש לפוצץ את הדרבי, אבל רוחו הורגשה אתמול בבלומפילד - כמו בכל החלטה גרועה של משטרת ישראל בשנתיים וחצי האחרונות. ובכל מקרה, קשה לדמיין את משטרת תל אביב של ניצב עמי אשד מבטלת את המשחק בגלל פירוטכניקה, לעומת משטרת תל אביב הנוכחית של חיים סרגרוף, שלפני 15 שנים נתפס במצלמות מכה באלימות את אוהדי בית"ר ירושלים בבלומפילד. במקום שיראו לו את הדרך החוצה מהמשטרה, התיק נגדו במח"ש נסגר והוא התקדם במהירות מטאורית לתפקיד החשוב, במקרה תחת השר שחיפש מישהו שיכסח את המפגינים בקפלן. נו, אז לרשימת הדברים שהממשלה שלנו מאשימה את המפגינים בקפלן אפשר להוסיף עכשיו גם את האחריות לביטול הדרבי.

והאמת היא שאפשר לעשות ניסוי בדימיון מודרך. דמיינו שלא היו אתמול שוטרים באצטדיון, רק סדרנים. האוהדים של הפועל היו זורקים את הפירוטכניקה שלהם - ואוהדי מכבי היו זורקים את שלהם גם, ואחרי כמה דקות אנשי המשק של שתי הקבוצות היו מפזרים את הרימונים מהדשא והשופטת ספיר ברמן הייתה מתחילה את המשחק. אף אחד לא היה חוטף בעיטות משוטרים מחוץ לאצטדיון, אף ילד לא היה נרמס על ידי סוס משטרתי.

ואולי אחרי שנפסיק להתייחס לאוהדי ספורט כעבריינים שזקוקים לנוכחות של מאות שוטרים כדי לצלוח שעתיים משותפות במגרש ספורט, ניזכר שהדם הרע בין אוהדי מכבי והפועל תל אביב לא מזכיר בכלום את האלימות בין החוליגנים האנגלים והאיטלקים. מדובר באנשים שבסוף הולכים ביחד לבית ספר, לאוניברסיטה, לצבא ולעבודה. חברים שנוסעים יחד ברכבת הקלה, חלק עם חולצות אדומות וחלק עם צהובות, נפרדים בתחנה בסלמה וחוזרים להיות חברים אחרי הדרבי.

לפני המשחק הקרינו על המסכים בבלומפילד תמונות של כל אוהדי הפועל תל אביב שנפלו במלחמת ה-7 באוקטובר. זה היה סרטון ארוך מדי. מצמרר. כל האוהדים השרופים של מכבי תל אביב בשער 11 כיבדו את המעמד במחיאות כפיים. זה היה רגע גדול יותר מיריבות ספורטיבית. זה היה הדרבי הראשון אחרי שנתיים שעמרי מירן היה יכול לראות אחרי שנתיים בשבי. הדרבי הראשון של גלי וזיוי ברמן. כל כך הרבה אוהדי הפועל אמרו לי בימים האחרונים שאין להם בעיה להפסיד את הדרבי - זה שהוא "מעל הכל" - כדי לשמח את החטופים שחזרו. גם את האידיליה האוטופית הזאת הצליחה המשטרה להרוס בהחלטה הפזיזה שלה. והדבר העצוב באמת הוא שאין לנו, אוהדי הכדורגל השפויים, שום דרך להבטיח שזה לא יקרה שוב במשחק הגדול הבא.