ההיפך מקרויף: פרידה מלאו ביינהאקר, מאמן הולנדי מיוחד במינו

"חווינו מהפכה אמיתית בזכות לאו ביינהאקר. הוא שינה את הכל. האימונים היו רק עם הכדור, אף פעם לא ראיתי דבר כזה קודם", סיפר בזמנו מיצ'ל, מהכוכבים הגדולים של ריאל מדריד בתקופתו, על המאמן שהצעיד את המועדון הלבן לשלוש אליפויות רצופות ב-1987, 1988 ו-1989. השוער פאקו בויו טען גם הוא: "אני אוהב מאוד את ביינהאקר. ביחד עם יוהאן קרויף, הוא הוסף מימד חדש לכדורגל הספרדי. אנשים מדברים כל הזמן על קרויף, אבל זה לא הולך כלפי לאו שהפך גם הוא את המשחק למודרני יותר".

אין ספק כי מורשתו של ביינהאקר, שהלך לעולמו ביום חמישי בגיל 82, הושפעה מאוד מההילה של קרויף. למעשה, הגאון מאמסטרדם היה אחראי ישירות לשני הכתמים הגדולים ביותר ברזומה של המוטיבטור מרוטרדאם. כאשר מזכירים את שמו של ביינהאקר בהולנד, האסוציאציות המיידיות ביותר אצל רוב האנשים הולכות לתקרית הביזארית ב-1980 ולפיאסקו במונדיאל ב-1990. משני האירועים הוא יצא חבול, והיה רשאי להאשים בכך את מי שניתן היה להגדיר כיריבו.

קרויף אפילו עדיין לא היה מאמן כאשר התרחש האירוע המדהים בנובמבר 1980. הוא היה שחקן פעיל בליגת NASL האמריקאית, הרבה לפני שתלה את הנעליים. במסגרת החופשה, הוא סייע לאייאקס כיועץ, ישב ביציע במשחק הביתי מול טוונטה וכאשר נקלעה הקבוצה לפיגור 3:1, ירד לפתע לספסל כדי לחלק הוראות במקום ביינהאקר. המאמן האמיתי רצה להחליף את טשאו לה לינג, אבל קרויף קבע כי הקשר יישאר על המגרש, נתן עצות טקטיות לשינוי המערך - ולה לינג הבקיע צמד בדרך לניצחון 3:5. ביינהאקר נותר המום מהפגיעה הקשה בסמכויותיו, ובקושי הגיב. בדיעבד, הוא הודה: "הייתי צריך לתת לקרויף סנוקרת".

אלימות נמנעה אז, אבל ייתכן שביינהאקר נפל קורבן לפגיעה פיזית בעצמו במהלך גביע העולם באיטליה. הוא קיבל אז את הג'וב בנסיבות קשות במיוחד, בעקבות פיטוריו של קודמו טייס ליברכטס שהיה שחצן מדי ולא הסתדר עם הכוכבים. מרקו ואן באסטן, רוד חוליט, פרנק רייקארד וחבריהם נהנו מכוח עצום, ובאופן אבסורדי למדי השחקנים עצמם ערכו הצבעה לגבי זהות המאמן החדש. הם בחרו בקרויף, אך רינוס מיכלס הטיל וטו על כך, ביקש מבן טיפוחיו ביינהאקר לקחת את התפקיד ולנסות להשליט סדר בחדר ההלבשה הכתום.

זו היתה משימה בלתי אפשרית, כי השחקנים איבדו את הגבולות. הם זעמו על כך שמיכלס לא הקשיב לדעתם, לא שיתפו פעולה עם ביינהאקר והשתדלו להפוך אותו לשעיר לעזאזל. במהלך ההכנות לטורניר טענו ואן באסטן וחוליט שהם כלל לא רוצים ליטול בו חלק במצב שנוצר, והמוטיבציה שלהם אכן היתה נמוכה, אך המתח גבוה מאוד. יום אחד יצא ביינהאקר מחדר ההלבשה עם סימן כחול על פניו - היו שחשבו כי ואן באסטן היכה אותו, היו שמועות על כך שהחלוץ העיף עליו מאפרה. לאו עצמו סירב לספר דבר. "כל מה שקרה במונדיאל הזה יישמר בסוד", הוא הכריז אחרי שהולנד שרדה איכשהו את שלב הבתים, ואז הפסידה בשמינית הגמר בסן סירו למערב גרמניה, בקרב המפורסם במהלכו ירק רייקארד בפניו של רודי פלר.

בסופו של דבר, קרויף לא אימן את נבחרת הולנד כלל, בעוד ביינהאקר נכשל בה בשתי הקדנציות. הראשונה היתה ב-1985, כאשר הוא קיבל את המושכות במפתיע במהלך המוקדמות המונדיאל במקסיקו, והיה חתום על הפסד דרמטי לבלגיה שגרם לכך שהכתומים נעדרו מגביע עולם שני ברציפות. וכאשר מסתכלים על חייהם ממבט רחב, ניתן לומר שהם היו הפכים כמעט בכל דבר - אבל רק כמעט.

קרויף היה אחד הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים, ויש שיגדירו אותו כגדול מכולם, במיוחד אם לוקחים בחשבון את השפעתו הטקטית. הוא גדל בתוך איאקס, כבן של הכובסת, ונחשב לעילוי חריג מגיל צעיר. לעומתו, ביינהאקר לא הצליח על הדשא כלל. אפילו בקבוצות חובבים קטנות ברוטרדאם הוא לא היה בהרכב בדרך כלל. ובכל זאת, מאז הגיע לראשונה עם אביו לאיצטדיונה של פיינורד אהובתו, הוא ידע כי הכדורגל הוא כל חייו, ומטרתו היחידה היתה לפלס את דרכו למעלה. אם לא כשחקן, אז כמאמן. זה התחיל במקרה במועדון זעיר וזניח איתו ירד לליגה הרביעית, אך הנסיקה הגיעה בסופו של דבר כנגד כל הסיכויים.

נעוריו היו טרגיים. אביו מת מסרטן בגיל 39, והמשפחה העניה נזקקה לקצבאות. אחרי שסיים לימודים עבד ביינהאקר כחשמלאי, ונאלץ לחלטר באינספור משרות גם כאשר החל לאמן. כאשר התקדם לקבוצות מהליגה הבכירה זה כבר היה פחות רלוונטי, אבל חשבון הבנק עדיין היה במצב קטסטרופלי. וכאשר פוטר ב-1976 מגו אהד איגלס הוא הרגיש שעולמו חרב עליו. "חשבתי שזה הסוף שלי, התביישתי לצאת לרחוב. נכשלתי לגמרי, עשיתי המון טעויות. היו לי שני ילדים קטנים בדירה שכורה, ואני הייתי מובטל בלי שום אופק תעסוקתי", הוא סיפר על תחושתו בגיל 34. ובגיל 37 הוא כבר היה אלוף הולנד.

דווקא כאשר הוא היה בשפל, קיבל לפתע ביינהאקר הצעה לאמן באקדמיה של פיינורד, וזה שינה את הכל. הוא קיבל במהרה את תפקיד העוזר בקבוצה הראשונה, ובחלוף שנה חצה את הקווים ומונה לעוזר מאמן איאקס. קור ברום פוטר בספטמבר 1979, וההנהלה החליטה לקדם את ביינהאקר במקומו בצעד נועז - הרי לא היה לו רקע בכלל. קרויף החל את הקריירה כמאמן איאקס על תקן סופרסטאר, ואילו ביינהאקר היה דמות אלמונית לחלוטין. איך אפשר לצפות ממנו לשלוט בכמויות האגו העצומות בחדר ההלבשה? התברר שזה היה טבעי עבורו. ביטחון עצמי תמיד היה לו בשפע, את הכריזמה אי אפשר היה לפספס, והוא היה פסיכולוג שידע למצוא את הדרך לליבם של אנשים רבים, להפוך אותם לבני ברית ולסחוף אותם אחריו.

אז כבר בעונתו הראשונה זכה ביינהאקר באליפות, וגם לא היה רחוק מגמר גביע האלופות, גם אם נכנע לנוטינגהאם פורסט במשחקים צמודים בחצי הגמר. ההרפתקה הזו חיזקה את האמונה הבסיסית של ההולנדי לא לחשוש מאתגרים ולקפוץ ללא היסוס למים העמוקים. ב-1981 קראו לו להציל את סראגוסה מירידה, והוא הלך על זה בלי לדעת מילה בספרדית. הקבוצה אכן שרדה איתו, הוא בילה בה שנתיים נוספות בחלק העליון של הטבלה, וכך משך תשומת לב מצד רמון מנדוסה, שהיה איש עסקים בתחום נדל"ן. זמן קצר אחרי שנבחר מנדוסה לנשיא ריאל מדריד, הוא סבר כי ביינהאקר מסוגל להצעיד את הפרוייקט קדימה.

העיתוי נראה לספרדים תמוה, כי ההולנדי בדיוק ירד ליגה עם וולנדאם במולדתו, ואף נכשל במוקדמות המונדיאל עם הנבחרת. רבים פיקפקו בו, אבל הוא שפע אופטימיות ותפס פיקוד בנונשלנטיות, כאילו לא מדובר במועדון החשוב בספרד. "באתי כדי לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות", הוא הצהיר מיד. אולי שמעתם את הביטוי הזה מאות פעמים בלי לדעת כי ביינהאקר המציא אותו והחליט לכנות כך את גביע האלופות.

אוהדי ריאל, שהיו נואשים לקטוע את הבצורת באירופה, הוקסמו מההבטחה, ואילו השחקנים אהבו את השיטות החדשניות שלו. לא רק מיצ'ל ובויו אהבו את ביינהאקר. רוב הכוכבים בלבן, כולל אמילייו בוטרגניו בחוד ההתקפה, שידרגו את יכולתם בהדרכתו. במקביל, ידע ההולנדי להזרים דם צעיר ולחתוך את הכוכבים הוותיקים כאשר ראה לנכון - הוא היה זה שהראה את הדרך החוצה לאגדות כמו סנטיאנה וחוסה אנטוניו קמאצ'ו. ריאל הציגה כדורגל התקפי סוחף ומלהיב בתקופתו, וכל 3 האליפויות הגיעו לה בזכות עם מאזן התקפה מופלא של 270 שערי ליגה בשנים אלה.

העניין הוא כי הגביע עם האוזניים הגדולות דווקא חמק ממנו. ריאל הפסידה שלוש פעמים בחצאי הגמר בכהונתו של ביינהאקר, והשפל הגדול ביותר היה התבוסה 5:0 למילאן של אריגו סאקי וההולנדים שלו ב-1989. ואן באסטן, חוליט ורייקארד כבשו כולם, כמו גם קרלו אנצ'לוטי ורוברטו דונאדוני,

בחגיגה הגדולה בסן סירו - ללא ספק, האצטדיון הכי פחות אהוב מבחינת ביינהאקר. המפלה הזו סיימה את הקדנציה שלו במדריד, ופגעה במידה מסוימת במורשתו. כאשר הסביר בויו את הסיבות לכך שקרויף נחשב למאמן מצליח הרבה יותר, הוא השיב: "הוא זכה עם ברצלונה בגביע האלופות" - וגם בכך שונים שני ההולנדים ב-180 מעלות.

אחרי ריאל, חזר ביינהאקר לאיאקס, שם טיפח כעוזרו את לואי ואן חאל שהחליף אותו כאשר מנדוסה קרא לו לשוב לסנטיאגו ברנבאו בספטמבר 1991. מעמדו של רדומיר אנטיץ' התערער, וביינהאקר מונה למנהל הספורטיבי מעליו במטרה ברורה להחליפו. וכך היה - הוא קיבל את המושכות בינואר למרות שריאל הובילה את הטבלה, והדחתו של אנטיץ' זכורה בהחלטה גרועה במיוחד. ריאל בכל מקרה הובילה את הטבלה בנקודה על פני ברצלונה של קרויף לקראת המחזור האחרון, וניצחון חוץ על טנריפה היה הופך את ביינהאקר לאלוף ספרד בפעם הרביעית. היא אף עלתה ל-0:2 בדרך להישג קליל לכאורה, אך הכל השתבש לחלוטין. טעות איומה של בויו, שער עצמי וכרטיס אדום הביאו למהפך מטורף, ובארסה חגגה תואר אחרי 2:3 של טנריפה.

זה היה אקורד הסיום של ביינהאקר בספרד, והוא לא היה נעים. בשילוב עם ההתרסקות במונדיאל, ההפסד פעל לירידת מניותיו, והוא כבר לא נחשב מאז למאמן מהטופ. כך החל המסע שלו למחוזות מגוונים. קרויף אימן שתי קבוצות בלבד בחייו - איאקס וברצלונה. כמה קדנציות שונות היו לביינהאקר אפילו הוא עצמו לא היה מסוגל לספור ולזכור. בין היתר, הוא עבד בנבחרת סעודיה ממנה פוטר ימים ספורים לפני מונדיאל 1994, הרחיק פעמיים למקסיקו, קפץ לפרויקט מוזר עם איסטנבולספור בטורקיה והעלה את טרינידד וטובגו למונדיאל 2006.

בין שלל החוויות האלה, רק אחת היתה חשובה באמת. כי באוקטובר 1997 הוא קיבל שיחת טלפון לה חיכה כל חייו והתבקש להתמנות למאמן פיינורד. מה יכול להיות טוב מזה? האושר מילא אותו, וגם את האוהדים בעיר הנמל שהמתינו הרבה יותר מדי זמן לאליפות. לאו, בשר מבשרם, הביא להם את האליפות הזו ב-1999, וזה היה התואר הכי מתוק עבורו. ובכך, הוא התעלה לשם שינוי על קרויף שלא זכה עם איאקס אהובתו באליפות כמאמן. לביינהאקר יש אליפויות גם עם איאקס וגם עם פיינורד. לקרויף היתה אליפות עם פיינורד כשחקן, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

ויש תכונה אחת בה ביינהאקר היה דומה לקרויף - הפה הגדול. בכך הוא נתן למאסטרו פייט לא רע בכלל, ולעתים תכופות אף סיפק אמירות שחצניות. על כך הוא ספג לאורך השנים גם ביקורת, אבל נותר נאמן לדרכו עד הסוף. את האוטוביוגרפיה שראתה אור אחרי שכבר כמעט יצא לפנסיה, סיים ביינהאקר כך: "היתה לי קריירה נהדרת מבחינתי, ולא אכפת לי מה אחרים חושבים עליה". את המשפט הזה אפשר יהיה לחרוט כעת על המצבה.