חודש אוגוסט החם היה קר עבור אוהדי ריאל מדריד לפני שנה בדיוק. במועדון אמנם שידרו עסקים כרגיל אבל האוהדים כעסו על קיליאן אמבפה "שהרס להם" כביכול עוד עונה כשנשאר בפריז סן ז'רמן - הפעם בעל כורחו, והיו מאוכזבים מהפאסיביות של המועדון. בהמשך הגיעו הפציעות הקשות של טיבו קורטואה ואדר מיליטאו בשבוע אחד. אבל צוחק מי שצוחק אחרון וכולם יודעים איך עונת 2023-24 הסתיימה. ריאל מדריד עשתה זאת שוב, עם דאבל שני תוך שלוש שנים. קרלו אנצ'לוטי היה יכול להוציא את הסיגר הידוע בכיכר סיבלס ולרקוד עם אדוארדו קמאבינגה. אז מי האמיץ להמר נגדה השנה?
הערב (22:00), אמבפה יערוך הופעת בכורה במועדון אליו חלם להגיע כילד. אחרי רדיפה ארוכה ובלתי-נגמרת מצד ריאל, כשהוא כבר הביא לסנטיאגו ברנבאו 75 אלף אוהדים רק כדי לראות אותו מקפיץ כדור ואומר את המשפט האלמותי של כריסטיאנו רונאלדו, וגם אחרי שבוע אימונים בודד - הציפייה עצומה.
הצרפתי ינסה להוביל את ריאל לזכייה בתואר הראשון בעונה משוגעת של שבעה תארים ו-70 משחקים (ריאל תוכל לשבור את שיא 66 המשחקים בעונת 2001-02), כשתפגוש בסופר קאפ האירופי את אטאלנטה, שזכתה בליגה האירופית. בספרד ספרו לאחור על הכרזתו הרשמית בלבן, הביטוי "Tic-Tac" הפך לשגור בפיו של כל אוהד בזכות אל צ'ירינגיטו, וזה קרה ב-3 ביוני, יומיים אחרי שריאל הניפה את גביע האלופות ה-15 בתולדותיה - בלעדיו כמובן, כמו ב-2022. זו למעשה עוד הפגנת כוח עצומה של ריאל לצד התארים ושיפוץ האצטדיון שמקיים הופעות ואירועים. לפעמים נראה שהחיים שם הם כמו סרט.
ההתקפה מעוררת כעת דמיון עצום. נראה שלאנצ'לוטי יש אינסוף אפשרויות, וללא העזיבות - פרישתו המוקדמת מדי של טוני קרוס, עזיבתו של הקפטן נאצ'ו אחרי 23 שנה, וחוסלו שפרש כנפיים לקטאר בהצעה שאי אפשר לסרב לה - הסגל הזה של 2024-25 היה מתחרה על תואר הסגל הטוב בתולדות המועדון. אך לא כך המצב. הסגל הזה יסתפק בטייטל "הסגל האתלטי ביותר".
מעבר לבעיות המקצועיות בסגל אליהן נצלול בהמשך, הרי שריאל צריכה להיזהר בעיקר מעצמה ומחטא היוהרה. בעשור וחצי האחרונים, אחרי כמה עונות גדולות - היא פישלה. למשל שנה לאחר אליפות השיאים ב-2011-12 ויחד עם לוקה מודריץ' שהצטרף - ריאל איבדה עניין בליגה כבר באוקטובר. דגל לבן במאבק האליפות הונף שוב מוקדם מדי, בעונת 2017-18 - כן, הקיץ בו דווקא ברצלונה נחלשה עם עזיבת ניימאר והפסד כפול לריאל הדאבליסטית הגאה בסופרקופה. לבסוף ליאו מסי הניף עוד צלחת אליפות ראויה. זה קרה שוב רק לפני שנתיים. ריאל לא חזרה לשחק לאחר המונדיאל.
בפעם האחרונה שריאל שמרה על תואר האליפות בליגה - מסי עוד נלחם בפציעות כדי לעמוד בציפיות, רף רבע הגמר היה המקסימום של נבחרת ספרד ואף אחד לא צפה את פרויקט הגלאקטיקוס 2.0 של פלורנטינו פרס שכלל לא היה הנשיא. זה קרה אי שם ב-2008. המאמן האחרון, אגב, שהוביל את ריאל לשתי אליפויות ברציפות היה ליאו בינהאקר, בסוף שנות ה-80 - ה"קינטה דל בויטרה".
בכל עונה היה פותח נאצ'ו כאחרון בהיררכיה, ובסוף משחק 40 משחקים. ייתכן שרק עכשיו יבינו עד כמה הוא היה חשוב. דויד אלאבה לא מצליח להתאושש מהפציעה ועשוי לחזור רק ב-2025 - וגם לפני כן ספג לא מעט ביקורות. חסוס ואייחו הם לא שחקנים לרמה של ריאל מדריד וזה מותיר אותה עם שני בלמים בכירים בלבד: אנטוניו רודיגר ואדר מיליטאו, שחוזר אף הוא אחרי פציעה קשה. מאז עונת הבכורה של סרחיו ראמוס לריאל לא היו כל כך מעט בלמים איכותיים, אז ראמוס הגיע כילד הפלא ויתר הבלמים היו ג'ונתן וודגייט הפצוע ואיבן הלגרה הדועך. אורליאן טשואמני יצטרך להוות "פתרון חירום" שמשתמשים בו לא מעט. מכורח הנסיבות אולי היה אפשר להצמיח קאנטראנו מרגש, שחקן בית עולה אחרי שנים רבות (ובצד הזה כן מסתכלים הצידה על ברצלונה), אך התקוות לא החזיקו מעמד - חואן מארטינס בן ה-16 ששיחק בקדם העונה ואף היה אמור להיכלל בסגל לסופר קאפ - סבל מפציעה קשה. ורק אל תזכירו את השם לני יורו.
ריאל כנראה חוזרת לימים ההם לפני 20 שנה בהם ההנחה הייתה שאיקר קסיאס יהדוף כמעט הכל וההתקפה תמיד תבקיע יותר. לנצח 3:4. הפעם בתפקידו נמצא טיבו קורטואה שהציג יכולת שיא בגמר ליגת האלופות. תחושת ה-'יהיה בסדר' מורגשת היטב בברנבאו ואף בלם לא יצטרף. השאלה אם זו לא היאחזות גדולה מדי בגורל. "זה רק נראה כמו 'עניין הבלם הרביעי' בלבד. ריאל משחקת באש", פסק חסוס גאייגו פרשן ה-AS. החלק האחורי הוא המבוגר ביותר בקבוצה וזה שכמעט ולא חווה ריענון. מקבוצה ברמה הזו אפשר לצפות לפתרון יצירתי יותר.
לרכישת הספר "המלכים של אירופה - סיפורה של ריאל מדריד"
קרלוס קארפיו, פרשן המארקה, הצטרף: "ברור לאנצ'לוטי שחסרים לו 'חיילים' ועליו להתמודד עם המעט שיש, דווקא בעונת שבעת התארים. אבל חלוקת הדקות תהיה משימה קשה. כי רוטציות ו'מנוחות אינדיבידואליות' עליהן הכריז הן טובות בתיאוריה. אבל במשחקים הגדולים כולם רוצים לשחק".
במשחק ההכנה נגד צ'לסי אפילו פרשני ה-ESPN קוננו על "היעדרו" של הבלונדיני מספר 8. פדה ואלוורדה יורש את מקומו של קרוס, שפרש בשיא. האיש שקבע את קצב המשחק, שמר על 95% דיוק במסירה ותמיד היה קר רוח. לקרוס אין תחליף וריאל תצטרך לשנות סגנון. יותר כדורגל "ישיר", אבל כל שחקן שיכנס לעמדה הזו יצטרך לוותר על משהו. ואלוורדה ספג רק שני צהובים אשתקד וכבר ליווה את קרוס בקישור. שחקן נמרץ, אחראי ופנטסטי, טוב בהגנה, אך עמדה כה אחורית פוגעת ביכולת הדהירה שלו וכמובן ביכולת הבעיטה המרהיבה שלו מחוץ לרחבה.
ג'וד בלינגהאם הציג מעט מדי משחקים טובים בחצי השני של העונה, וכך צנח מאבקו הפוטנציאלי לבלון ד'אור. האנגלי, כפי שהוכיח במחצית השנייה בגמר היורו, ממנו יצטרך להתאושש - בא לידי ביטוי במרכז, אך המאמן רוצה אותו קרוב יותר לשער. ומנגד, לוותר על שחקן התקפה עבור ג'וד תהיה שגיאה ענקית, ממש גול עצמי. בלינגהאם הפתיע רבים עם השתלבותו המהירה במועדון, כאילו הוא כאן שנים. בריאל מקווים שעונתו השנייה לא תציג נסיגה כמו אצל גארת' בייל למשל. השניים שנותרו, לצד האפשרות שלוקה מודריץ' שמביא ניסיון, חוכמה ודמיון אך חסר את הפיזיות, יחליף את קרוס - הם צמד הצרפתים. אדוארדו קמאבינגה וטשואמני, שבעונתו השלישית בקבוצה חייב לקחת צעד קדימה ולהתחיל לפזר את סימני השאלה - ייאבקו על העמדה. טשואמני כביכול יותר אחראי אך קצב המשחק שלו אחר והוא מאוד-מאוד מאופק.
עם התקפה כזו - כמה שערים יובקעו?
השאלה היותר מרגשת היא כמה שערים תבקיע ריאל מדריד העונה? בליגה היא לא חצתה את רף המאה מאז 2017, עונתו הלפני אחרונה של כריסטיאנו רונאלדו. אמבפה - המתנה האחרונה אולי של כבוד הנשיא פרס - סבל מאוד מלואיס אנריקה והכישלון של פ.ס.ז' בליגת האלופות דבק בו. גם היורו החלש שלו לא מעודד. מנגד, עונתו הפורייה בקריירה, עם 44 שערים, נשכחה. בספרד כבר הציבו בפניו את רף 40 השערים בעונה. רק חמישה שחקנים עשו זאת בעבר במדי ריאל.
הוא מגיע "כעוד אחד" לחדר הלבשה מנצח ומגובש ועושה הכל כדי להשתלב. הוא גם יצטרך להתמודד עם העובדה, כך מדווחים - שוויניסיוס ג'וניור יהיה הפנדליסט של הקבוצה. הברזילאי משפר את המספרים שלו בכל עונה והחל להבקיע גם בנגיעה ברחבה, גולים של חלוץ, וגם כשהוא לא כובש הוא מסוגל לבשל, כפי שעשה פעמיים נגד מנצ'סטר סיטי, או לחלופין לתת הצגה כמו בגומלין נגד באיירן מינכן. במועדון מייחלים שישיג את כדור הזהב.
רודריגו הוא הצלע השלישית הפחות נוצצת כמובן, כשהקרדיט שלו הולך ואוזל - בינתיים מבחוץ. הוא רחוק מלהיות קונצנזוס. עונתו השישית בקבוצה היא הצ'אנס האחרון. ביחס לכך שהיה ממובילי מספר הדקות אשתקד, על אף ההתעלות נגד סיטי - הוא אכזב.
ברהים דיאס, שתרם 12 שערים ותשעה בישולים בהרבה פחות דקות משחק ממנו - נראה אפקטיבי ממנו בצד ימין עם החיתוך לאמצע - עיין ערך השער נגד לייפציג, ואנצ'לוטי כבר הודה שהוא היה לא הוגן כלפיו. גם ארדה גולר, שהתחזק פיזית, בלט ביורו והתקדם גם בקדם העונה - רוצה למצוא את המקום שלו, כך שרודריגו חייב להתעורר. אם קרוס כל כך התרשם ממנו - והגרמני לא אחד שמחלק מחמאות במהירות - זה מסביר הכל.
מי שישלים את חוליית ההתקפה הוא אנדריק, ילד בן 18, שכבר במסיבת העיתונאים נראה כה אמוציונאלי. הברזילאי, הודו גם חבריו, נראה חזק פיזית ובשל יותר מרודריגו ומוויניסיוס בזמנם. השתפשפות בקסטיליה לא תהיה, אך הוא מאוד לחוץ ורוצה להוכיח מידית מה הוא שווה. קצת פרופורציות: ראול, שהיה כישרון חריג, הבקיע עשרה שערים בעונת הבכורה שלו (1994-95), קארים בנזמה הבקיע תשעה (2009-10), גונסאלו היגואין שמונה (עונת הבכורה המלאה ב-2007-08). כמה פעמים שלא יכתבו בכלי התקשורת במדריד את המילה "סבלנות" - ברגע האמת הם לא יהססו לקטול.
"יש לנו קבוצה מצוינת, הצעירים רוצים לגדול וללמוד, קשובים להוראות. פתאום ויניסיוס או קמאבינגה כבר לא נחשבים לצעירים", אומר אנצ'לוטי. "לקבוצה יש עתיד גדול, זה תלוי בהם, ביכולת שלהם להמשיך להיות מאוחדים ולהיות קבוצה חזקה. בסופו של דבר המנצחת היא תמיד הקבוצה. אמבפה? הוא יוסיף את האיכות שלו, הגישה, כולם שמחים שהוא כאן. אני בטוח שהוא יצליח מאוד".
אנצ'לוטי מרגיש בעננים. עבור רבים הוא כבר המאמן הטוב ביותר בתולדות המועדון והתואר הבא שלו - אולי כבר הערב - יהיה ה-14, שווה ערך לשיאן מיגל מוניוס שעמד על הקווים 14 שנה. אבל גם האיטלקי יודע, בדיוק כמו לפני תשע שנים - שבריאל מדריד המונה מתאפס והעבר לא באמת קיים. הוא כבר פוטר שנה לאחר הדסימה וירצה לצאת לפנסיה, וללכת לשחק עם הנכדים, בטעם טוב. יהיה עליו להשתנות בגיל מבוגר וזה לא פשוט. לבצע רוטציות נרחבות, למשל, ולהקשיב יותר לבן ולעוזר דייוויד. זה שייעץ לו להכניס את חוסלו נגד באיירן.
אליפות היא חובה - והדרך לשם גם עוברת בלדעת להכריע משחקים בקלות. האופי תמיד חשוב אבל גם הניצוץ והכדורגל. יותר ניצחונות מוחצים והצגות ופחות דרמות, אלא אם כן מדובר בליגת האלופות. אוהדי ריאל מצפים ליהנות, לדרוס. ההישגים היו פנטסטיים אשתקד אך חווית הצפייה לא. ומי יודע: הלא הגיע הזמן של ריאל לטרבל היסטורי? הרי אנצ'לוטי מומחה גם לגביע המלך.
הכותב הוא מחבר הספר "המלכים של אירופה" - סיפורה של ריאל מדריד