יש משהו בארנה של ברסי שגורם לך להתרגש בכל פעם שאתה נכנס פנימה. יש בפריז שלל אולמות בהם משחקים ומתחרים כאן במשחקים האולימפיים, אבל ברסי זה משהו אחר. היו כאן כבר לא מעט משחקים שקבעו היסטוריה. הכיסאות, אם יכלו לדבר, היו מספרים על הרבה דמעות של עצב ושמחה. זה לא אולם הכנסים הענק בדרום העיר שהוסב לטובת טורניר הכדורעף, שם יכולה מחר (שבת) צרפת לזכות בזהב מול פולין; זה לא מוזיאון הגראנד פאלה שהופקע לטובת תחרויות הסייף והטקוואנדו וזה לא האוהל שנבנה בשן דה מארס ובו עשו בהתחלה ג'ודו וכעת היאבקות.
לברסי (ידוע גם כאקור ארנה) אתה נכנס כמו לבית מקדש. ארטיום דולגופיאט לקח באולם הזה מדליית כסף בשבת שעברה, סימון ביילס הפסידה בו מדליות זהב בתחילת השבוע. אבל ברגע שתחרות התעמלות המכשירים הסתיימה, ברסי חזר להיות היכל הכדורסל. את השלבים המוקדמים בבתים שיחקו בליל, אבל מרבע הגמר הכדורסל כאן בפריז.
עיתונאי באולימפיאדה חי על האקרדיטציה שלו. היא שווה מיליון דולר. אתה מקבל מדי כמה ימים וואטסאפ מחבר או סתם מישהו שעוקב אחריך באינסטגרם, שהוא נמצא בסשן המוקדמות של הבוקר באתלטיקה ואתה בדיוק מקפץ מחצי גמר הכדורעף, לחצי הגמר ה-200 מטר בסטאד דה פראנס. עובד קשה, אבל חי את החלום של כל עיתונאי ספורט בעולם.
לחצאי הגמר אתמול האקרדיטציה לא הספיקה. תחרויות בביקוש גבוה מחייבות במשחקים אולימפיים גם כרטיס בנוסף לאשרה הרגילה של הוועד האולימפי ולשני חצאי הכדורסל היה צריך כרטיסים. בראשון צרפת מול גרמניה - וכל עיתונאי צרפתי רצה להיות שם. בשני ארצות הברית מול סרביה, ומי לא רוצה להיות בברסי כשהם שם רגע לפני הגמר. כשהדיילת הקשוחה בכניסה הדביקה את המדבקות בצבעים הנכונים על האקרדיטציה, לסמן שאתה יכול להיכנס פנימה, תחושה נעימה עברה בגוף. משימה ראשונה הושלמה. עכשיו רק שיהיו משחקים שיתאימו את עצמם לציפיות.
הרבה נכתב על מה שהיה אמש ועוד רבות ידובר. זריקת הכדור של לברון ג'יימס עד התקרה הגבוהה עם הבאזר לימדה כמה זה היה חשוב לו ולחברים שלו. תארו לכם משחק מחר בבוקר מול גרמניה על מדליית הארד. לא היתה יכולה להיות להם השפלה גדולה מזו. זריקת הכדור לתקרה בכל הכוח לימדה שלא משנה כמה כסף יש לך בבנק, הכבוד, הלב, הגאווה האמריקאית לא פחות ואולי יותר חשובים.
זה היה קאמבק שייכתב בדברי ההיסטוריה של הספורט אבל הוא לא יהיה שווה מספיק אם מחר בלילה, בברסי ארנה, ארצות הברית תשאיר את מדליית הזהב לצרפת. גם גרמניה, אלופת העולם, חשבה שהכישרון והקבוצתיות יספיקו לה, אבל היא נכנעה לבחורים המקומיים על הפרקט שקיבלו הזרמת דלק בלתי פוסקת מהיציעים. הקהל הצרפתי לקח את הנבחרת שלו לגמר והוא לא יסתפק במדלית הכסף.
"עוד אחד", חזר לברון ג'יימס כמה פעמים במיקס זון בסיום, "עוד אחד לנצח". מי האמין שאחרי קריירה כזו, יהיה כל כך חשוב לו, לסטף ("שף") קרי ולקווין דוראנט לסיים עם מדלית זהב על הצוואר כאן בפריז.