המתאבקת האמריקאית-ישראלית, עמית אלור, זכתה אתמול (שלישי) במדליית זהב אולימפית במשקל עד 68 ק"ג, ובארה"ב מתחילים לגלות שמדובר בעילוי. אלור מגלה דומיננטיות אדירה בענף, כשבגמר היא גוברת על מירים ז'ומאנזרובה מקירגיזסטן 0:3 בגמר ומשלימה טורניר אדיר שבו ניצחה במצטבר 2:31 (ובשלושת הקרבות האחרונים לא איבדה אפילו נקודה). אלור היא אלופת העולם מ-2022 ו-2023 ומוגדרת כ"בלתי מנוצחת".
"אם אתם מחפשים מצוינות טהורה במשחקים האולימפיים, מהסוג שגורם לכם לקום מהכיסא שלכם ולהתפעל מאיך ספורטאי אחד יכול להיות הרבה יותר טוב מכל האחרים, עמית אלור היא הדוגמה הכי טובה שתמצאו", נכתב ב"ניו יורק טיימס" על המתאבקת, "רצף ניצחונות שלה שעומד על 35 קרבות החל ב — חכו לזה — שנת 2019".
כאמור, הדרך שלה למדליית הזהב, כשהיא בת 20 בלבד, מצביעה על כך שאם לא יהיו תקלות בדרך, היא הולכת לשנים של שליטה בקטגוריות המשקל שלה. אתמול היא הפכה למדליסטית האולימפית הכי צעירה בתולדות ההיאבקות האמריקאית, אבל בקצב הזה היא עשויה לרשום עוד ציוני דרך.
אתמול אלור יצאה מהאולם עם סיכת החטופים הצהובה בידה ואמרה בתחינה: "שכל העולם ישמע, תחזירו אותם הביתה. בבקשה, תחזירו אותם הביתה. אני פונה לכל העולם ומתחננת, די". עם זאת, על ההתרגשות מהמחווה בישראל, הדבר לא צוין בסיקור עליה בארה"ב. גם התמונה שלה עם הסיכה הצהובה לא הופצה בסוכנויות הצילום הבינלאומיות.
על אף שכמובן מציינים את המוצא הישראלי שלה, האמריקאים בחרו שלא להבליט את הקריאה שלה לשחרור החטופים בעזה. גם בכתבה ארוכה עליה ב"יאהו" נכתב בכותרת "הכירו את עמית אלור, המתאבקת בת ה-20 שלעולם לא מפסידה" ומסקרים את סיפור חייה - אבל ישראל מוזכרת בצורה מינורית. בסיקור של סוכנויות הידיעות רויטרס ו-AP מוצאה הישראלי כלל לא מוזכר.
אלור נולדה בארה"ב לזוג הורים שעזבו את ישראל בשנות ה-80 לטובת לימודים באוניברסיטה, והשתקעו בארה"ב. אביה, יאיר מקלר אלור, היה אלוף ישראל בהדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס, והחזיק בשיא ישראל בהדיפת כדור ברזל במשך 34 שנה, מ-1984 עד 2017.
ב"וושינגטון פוסט" כן צוין החיבור שלה לישראל, אך כאמור, אף מילה על החטופים. "אפילו כשאלור השלימה שליטה מדהים ודומיננטיות בינלאומית על המזרן, היא התמודדה עם טרגדיה בלתי נתפסת מחוצה לו", נכתב, "האח הבכור שלה אושרי נהרג בפריצה לביתו ב-2018. האב יאיר נפטר ב-2022 בגיל 64; ככל הנראה מקורונה. המלחמה בעזה עוררה גלים של רגשות מורכבים הקשורים למולדת הוריה ולמקום בו בילתה קיצים רבים באימונים כמתאבקת.
"לאור מספרת ש'שמעתי אתמול בלילה שכמעט כל מדינת ישראל צופה בי ושזה היה בכל רשתות החדשות והאתרים שם, ואני פשוט לא מאמינה לכל האהבה שקיבלתי... תמיד הרגשתי שזה חלק עצום מהזהות שלי, אבל במיוחד אחרי הטרגדיה ב-7 באוקטובר, זה היה מחריד, ואני מרגיש שנחשף מרכיב חדש בזהות שלי. ... אני באמת מקווה שאוכל להביא אפילו רק טיפה של שמחה לאנשים ברגע זה'".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר שואף שהיא תעלה ארצה, והודיע: "יחד עם כל ישראל התרגשתי לצפות בגמר של המתאבקת עמית אלאור וזכייתה במדליית הזהב. עמית דיברה רבות על חוויותיה בישראל, הצטלמה עם סיכת החטופים וריגשה את כולנו. נשמח מאוד שעמית תעשה עלייה, תהיה חלק מהמשלחת הישראלית ותייצג את ישראל במשחקים האולימפיים ב 2028".
עם זאת, עם כל הכבוד לחיבור לישראל, ייתכן שאלור חווה את זה אחרת. "חוץ מלהפוך לאלופה אולימפית, החלום הכי גדול שלי בכל הזמנים הוא ללכת לאולימפיאדת 2028 כי אני מקליפורניה", אמרה אתמול. "אני מתרגשת מזה מאז ששמעתי על זה".