אם הפועל תל אביב יורדת ממשחק תיקו 0:0 מול מכבי חיפה בתחושת החמצה, מצבה המקצועי של הקבוצה הוא בהרבה מעבר למצופה. זה בסך הכל סיבוב ראשון, אבל יש ממה להתעודד: 19 נקודות, שני תוצאות תיקו נגד באר שבע ומכבי חיפה, ניצחון מוחץ בטדי, חיבור טוב בין ותיקים לצעירים - ורק חמישייה בדרבי שמעיבה על הכל.
הפועל תל אביב רצתה יותר ממכבי חיפה אתמול. האלופה רצתה לאסוף 3 נקודות, בעוד האדומים היו באנרגיות שיא, ושיחקו כאילו קיבלו הזדמנות להוכיח את עצמם בבמה של הגדולים, להרשים את הסקאוט של היריבה - מחויבים, אגרסיביים, מרוכזים. לא הגיע לאדומים לספוג את השער המסורתי ולרדת מנוצחים במשחק כזה, או כמו שאמרו שחקנים בסיום :"עוד קצת, אם עוד קצת היינו מאמינים, והיינו יוצאים הכי גדולים מהמשחק הזה".
עוד בליגת העל
שחקנים סיפרו בסיום כי הרגישו שככל שעוברות הדקות מכבי חיפה נלחצת: "הם חייבים ניצחון בכל משחק, ככל שעוברות הדקות הם הפכו עצבניים, אפשר היה לשמוע את זה בדינמיקה ביניהם, הם שיחקו בלי סבלנות ויכולנו לנצל את זה אבל גם אנחנו מצד שני רצינו לשמור על השער כי זאת מכבי חיפה, מכלום הם עושים גול".
מצד שני, אסור להסיק יותר מדי ממשחק כזה. אפשר היה להרגיש את העייפות של חיפה והמשחק מול סכנין ברביעי יהיה אחר לגמרי, שהפועל תל אביב פייבוריטית, עם יום מנוחה פחות ויריבה שבאה לנצל את העומס הזה. חוסה רודריגס ככל הנראה קרע את השריר וייעדר חודש. יהב גורפינקל סוחב עומס וייתכן כי אביב סאלם יפתח בחמישי, כמו גם דן איינבינדר שלא פתח אתמול בשל חלוקת עומסים.
נקודת האור הייתה בלומפילד. בלומפילד חזר אתמול. עם כל הכבוד, 5,000 צופים מפוזרים זה לא זה. יש כדורגל, ויש כדורגל עם קהל, עם כל הטירוף, הצבע והאנרגיות שהוא מביא למגרש. שערים 5-4 חזרו אתמול לפעילות מלאה וזה אדרנלין אחר. זה הדבר הטוב ביותר שיש להפועל תל אביב להציע לפני הכל. השאר זה בונוס.