"ביום שישי האחרון ליאור חגג יומולדת. היינו בים, ישבנו, צחקנו, והוא סיפר שהוא נוסע למסיבה הזאת בדרום. אמרתי לו 'די כבר ליאור, אתה בן 43, אולי מספיק עם המסיבות האלה?, אל תיסע, לא צריך, אתה כבר לא ילד'. אז הוא ענה לי: 'אני ילד נצחי, תן לשמוח ולרקוד, מה יש לנו בחיים אם לא נשמח ונרקוד?', זה לא נתפס כל מה שקרה פשוט לא נתפס".
כך, בקול משתנק ובעצב רב, מספר שחקן העבר יוגב בן סימון על הפגישה האחרונה שלו בסוף השבוע שעבר עם חברו הטוב, שחקן העבר ליאור אסולין ז"ל, שנרצח ביום שבת האחרון על ידי מחבלי החמאס במסיבת הטבע ברעים שבדרום. בן סימון שיחק עם אסולין במספר קבוצות, בין השאר לפני למעלה מעשור במדי הפועל פתח תקוה והפועל רמת גן והשניים גם אימנו בצוותא כמאמנים-שחקנים בהפועל כפר ברא מליגה ב', קבוצתו האחרונה של אסולין ז"ל כשחקן פעיל בעונת 2021.
שלושה ימים עברו מאז נמצאה וזוהתה גופתו של אסולין ז"ל, אך משפחתו, שנמצאת במצב קשה מאוד, עדיין לא מקבלת את האישור לקבל את הגופה ולהביא את שחקן העבר לקבורה.
"זה ממש קשה, המשפחה מרוסקת מכל העניין הזה, אפילו לא נותנים להם לקבור אותו ולהתחיל להתאבל עליו, אין מילים באמת. יש זיהוי והכל אבל אין עדין אישור לשחרר את הגופה", מספר בן סימון. "ליאור היה אחד החברים הכי טובים שלי, היינו בקשר יומיומי. עברתי איתו הכל מהכל. שיחקנו יחד בהפועל רמת גן ובהפועל פתח תקוה. ברמת גן עלינו ליגה ביחד. אפילו בקטטה המפורסמת עם בני לוד השתתפנו יחד. גם שם ליאור רץ ראשון לתוך הבלאגן, כל הזמן הוא רץ ראשון".
בן סימון מספר: "ליאור היה במסיבה הזאת עם השותף שלו שחר מחוות הסוסים שהם ניהלו יחד. זו חוות טיפולית-שיקומית, שנותנים בה טיפולים לילדים, עושים טיולים ועוד כל מיני דברים. מאז שהוא השתחרר מהכלא הוא באמת ניסה להשתקם. עבד בשתי עבודות, עשה הכל כדי לחזור לחיים נורמליים ושגרתיים. הוא עזב את כל השטויות וכבר אמרנו לעצמנו שהוא יצא לדרך חדשה ועכשיו הגיע האסון הזה. שניהם נרצחו יחד בתוך הרכב של ליאור כשהם ניסו לברוח מהמסיבה. הם כמעט הצליחו לצאת מהשטח וכבר הגיעו לכביש כדי לברוח משם, אבל המחבלים תפסו אותם וירו בהם".
"בהתחלה עוד היה קשר עם שחר רק בהודעות שהוא שלח לאנשים וסיפר שיורים עליהם. ליאור כבר לא ענה מהבוקר ולפי ההודעות הבנו משחר שליאור נפגע ראשון. אחרי כמה שעות גם הקשר עם שחר נותק וגם הוא הפסיק לענות. התפללנו שאולי הם הצליחו לברוח ומנסים למצוא מחסה בשטח או משהו כזה. קיווינו שיקרה נס ונשמע מהם, עד הרגע האחרון. עברו 48 שעות, שלא ידענו שום דבר וחיכינו למידע כלשהו מהשטח. ברגע שכוחות הגיעו אל השטח, לא יודע אם חיילים או משטרה, הם זיהו את שניהם ברכב ואז קיבלנו את ההודעה הקשה שהם נרצחו ולא שרדו".
"אני יכול לספר לך שליאור היה נשמה טהורה", ממשיך בן סימון ומשתף, "מעבר לדמות שהצטיירה בתקשורת של טראבל מייקר, ובטח אחרי הבלאגן שהוא היה מעורב בו לפני שנה, אני יכול להגיד לך שזה אחד האנשים עם הלב הכי גדול ורחב שהכרתי בחיים שלי. הוא תמיד רצה לעזור לכולם, גם כשהיה בשיא שלו והרוויח סכומים גדולים בכדורגל, הוא תמיד פיזר כספים על חברים שלו, היה לארג' גדול, עזר לכל מי שפנה אליו וגם בתקופות קשות שלא היה לו, הוא המשיך לעזור ותמיד חייך וניסה לשמור על מצב רוח טוב ואמר שהכל לטובה. הרבה אנשים שהיו למעלה ונפלו לתחתית כמוהו היו מתרסקים, אבל הוא עשה הכל כדי לעמוד מחדש על הרגליים, כדי להשתקם ובעיקר בעיקר לדאוג לילדים שלו, שהיו כל העולם שלו".
"הוא הכיר מאות אנשים, תמיד חיבר בין כולם. אנשים לא יודעים, אבל במשך תקופה ארוכה ולא משנה מה היו הסיבות, הוא גידל לבד את שלושת ילדיו לבד אצלו בבית. זאת גם היתה תקופה שדברים הלכו מאוד קשה בשבילו, אבל הוא ניסה לעשות הכל כדי לשרוד. אף פעם לא התלונן ותמיד חייך וניסה להרים את כולם סביבו. ליאור היה פשוט אחלה גבר. גם כשחקן, תמיד היה חיובי בחדר הלבשה, עזר לצעירים שעלו מהנוער להתאקלם. לא תמצא בנאדם אחד שידבר עליו משהו רע. ובלי קשר, הוא גם היה חיית רחבה וגולר ענק. מי שראה אותו במשחקים ואימונים עשה דברים מדהימים. היה לו אבק כוכבים ברגליים, עשה מה שבא לו. ברגע שהוא שם נעלי כדורגל על הרגליים, לא משנה אם הוא יצא למסיבה לילה קודם, הוא היה הכי טוב באימון ועשה דברים מדהימים. אסון גדול".