אפשר לבקש סליחה מברק אברמוב. אפשר גם להתנצל על הביקורת הנוקבת שהטיחו בפני אורן חסון על כך שהתאמץ להשאיר את בית"ר ירושלים בליגת העל, ולא פעל כדי להוריד אותה ליגה. אפשר גם, אבל לא חייבים, להתנצל על ערימת ההשמצות שהטיחו הפרשנים, העיתונאים, יועצי התקשורת ועורכי הדין מטעם, שלא הפסיקו להזהיר את העולם כולו מהקומבינה שעושים לנו משה חוגג וברק אברמוב מול העיניים. קומבינה מארץ הקומבינות.
כמה השמצות ספג אברמוב כל הדרך משכונת התקווה לבית וגן. כמה לכלוך יצא לפרשנים מהפה על המהלך "המלוכלך" שרקמו חוגג ואברמוב. הזהירו אותנו ממהלכים לא כשרים, מהעברת כספים מכיס לכיס, שאברמוב בסך הכל בא לבית"ר כדי להיות שליח מצווה של חוגג, שהמועדון גדול עליו והוא בכלל זומם על הנדל"ן של בית וגן. והיו גם כאלה שפיתחו דמיון מפותח, וטענו שאבוקסיס היה כח חלוץ עבור אברמוב כדי להכשיר את הקרקע לנחיתתו הרכה בעיר הבירה.
אברמוב ספג מהתקשורת אש וגופרית באותם ימים, והיו רגעים שהוא נשבר והחליט לוותר. האובססיה של אנשי תקשורת חסרי הבנה בסיסית לשלוח את המועדון לפירוק, להוריד אותו ליגה או אפילו למנוע את העברת הזכויות לאברמוב כמעט וגרמה לפירוק המועדון באופן רשמי. והייתה המלצה, של מיטב הפרשנים המלומדים - מוטב לבית"ר ירושלים לרדת ליגה, אפילו שתיים, ולבנות את עצמה מחדש.
והנה, אחרי חודשים ספורים, "מלך הקומבינות" הצליח לבנות את בית"ר מחדש בלי לפרק אותה. אברמוב לא רופא, אבל הוא הצליח לקחת את המועדון שהיה מורדם ומונשם ולהחזיר אותו בגדול לחיים. בלי ניתוח מעקפים, אפילו בלי צנתור. רק בזכות כמה מנות דם וחמצן ועם הרבה רגישות, חום ואהבה. אחרי הניצחון הענק על מכבי תל אביב בחצי גמר הגביע, הגיע הזמן לבקש ממנו סליחה. אין ולא הייתה כאן קומבינה (בינתיים גם לא הצליחו להוכיח רבע קומבינה).
אברמוב לא הצליח לשכנע אף אחד, חוץ מהאוהדים, שהוא בא לבית"ר מאהבה, שהוא חיפש ריגושים חדשים, שהוא מאס בהתנהגות אוהדי בני יהודה ורצה, אפילו מאוד, להישאר בכדורגל הישראלי. אף אחד גם לא קנה את העובדה שאברמוב בכלל אוהד בית"ר.
יכול להיות שסגנון הלבוש הצבעוני שלו גרם לרבים לחשוד בכוונתו האמיתית, ייתכן שערימת הגורמטים, שרשראות הזהב, עגילי היהלום והשעונים היקרים הפכה אותו לדמות שנויה במחלוקת, בעייתית. בעצם קומבינטור. שליח של חוגג וגורמים אפלים נוספים. ויכול להיות שרק השנאה והסלידה מחוגג גרמה לכל הזעם שהופגן נגדו. למרות שבמציאות בה התקשורת התייחסה לחוגג, הם היו צריכים לחבק גם את השטן אם רק היה מתעניין ברכישת בית"ר ירושלים מידיו של חוגג.
אברמוב הצליח מהר מאוד להחזיר את בית"ר לקדמת הבמה, אפילו שהיא בפלייאוף התחתון; הוא נתן גב לאבוקסיס גם בתקופה הכי קשה - זה לא מובן מאליו למרות החברות ביניהם; הוא חיזק את הקבוצה; ובעיקר החזיר את האוהדים לטדי. אברמוב קיבל קבוצה ברמה של ליגה למקומות עבודה, קבוצה שגם המזוכיסטים הדירו רגליהם מטדי ואפילו נטשו את השידור החי בטלוויזיה כדי לא לקבל בחילה.
דווקא עם הבן אדם הכי צבעוני בליגת העל, במועדון הכי בעייתי לניהול, בדרך פלא לא נרשמו תקריות עד כה, למעט במשחק מול בני סכנין שבמקרה הזה גם שמירה מלמעלה לא תעזור. אברמוב נתן שקט למאמן, לשחקנים ופעל (ופועל) רבות מאחורי הקלעים כדי להשאיר את הקיצוניים רדומים. כבר אין שני מחנות ביציעים, אין קרחות וההכנסות הרקיעו לשמיים. רק תארו לכם מה היה קורה אם בית"ר היתה בפלייאוף העליון.
לא היינו צריכים את הניצחון בחצי גמר הגביע כדי לדעת את חשיבות מועדון לליגת העל. לא היינו צריכים לראות את האווירה ביציעים בחיפה כדי להבין איזו תרומה אדירה הם אוהדי בית"ר לליגה (עד שהם משתגעים). מעולם לא הכנסתי את היד לכיסים של אברמוב, לכן אין לי מושג כמה הם עמוקים, אבל אין ספק שהם מאפשרים לו לחזק את הקבוצה ולשדרג אותה במספר שחקנים בכירים, יצירתיים, כאלה שיכולים להחזיר את בית"ר לימים של פעם. להיות אחת מארבע הגדולות.
זה שנים שהמושג "ארבע הגדולות" מתגעגע לגדולה הרביעית. יהיה קשה להתמודד על אליפות עם הכסף הגדול של מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע, אבל אפשר לצמצם את פערים בזכות מאמן מצוין שיש, קהל מדהים (עד שהוא משתגע) וניהול מצוין. אבוקסיס יודע מה צריך כדי להיות בין ארבע הגדולות. הליגה מחכה לבית"ר. מכבי נתניה לא.
ומילה לסיום: לאבוקסיס יש חלק עצום בהישג הענק ומגיע לו טור מיוחד בנפרד עמוס בסופרלטיבים. אבל מאחר והוא מאמין בעין הרע, נשמור את הטור ליום שאחרי גמר הגביע, בלי קשר לתוצאה.