אייטור קראנקה הוא כל מה שאנשי תקשורת חולמים עליו - מאמן עם תוצאות בינוניות ופה נטול מעצורים שלא מפסיק לספק כותרות. לא נראה שהוא מתכוון לפגוע במישהו, בסך הכול אדם חייכן וחיובי, אבל כמעט כל דבר שיוצא לספרדי מהפה נשמע כמו עקיצה. זה נפלא, זה נהדר, זה מביא רייטינג - וזה בעיקר מעורר גלים שליליים כלפי המאמן, שגם כך לא נישא על כנפי אהדה רחבים מדי.
במהות, אפשר לצדד באמירה של קראנקה לפיה "מכבי חיפה לא עושה כלום נגד הגדולות ומצליחה לנצח". להפועל באר שבע היו בשבוע שעבר הרבה רגעים טובים והיא החזיקה יותר בכדור, הישג נדיר בסמי עופר, ומכבי תל אביב יכלה לסגור עניין במחצית הראשונה, אבל נכנעה לשער שוויון של סק סמוך לסיום. אז כן, קראנקה כביכול צודק - אם באר שבע מחלצת תיקו שהגיע לה ומכבי תל אביב מנצחת, יש לנו עכשיו קרב אליפות משולש. אבל זה לא המצב, וכמו בבדיחה הסקסיסטית ההיא משנות ה-70 (מי שמכיר מכיר), יש הבדל גדול בין תאורטי למעשי.
המלחמה של קראנקה היא לא על העונה הנוכחית. נכון, נשאר לו גביע, אבל גם זכייה לא תבטיח לו הישארות. כשהגיע חתם לעונה וחצי, וכולנו יודעים כבר שבעוד ה"חצי" היה מובטח, העונה הבאה מלכתחילה הייתה רק בגדר אופציה. בשבוע שעבר כתב כאן יניב טוכמן שקראנקה רוצה לתת סיבות למיטש גולדהאר להשאיר אותו. בכל פעם מחדש הוא צריך להוכיח שהוא ראוי ובינתיים מצטברות ה"ראיות" נגדו. במחצית הראשונה מול מכבי חיפה הוא סיפק סיבות למה כן, בשנייה הבנו מדוע לא. הקהל לא חש כלפיו חיבה גדולה, במיוחד מאז אותם חילופים שהובילו להפסד הביתי להפועל ירושלים.
עכשיו הוא מגיע לטרנר, המקום שמעורר במאמנים של מכבי תל אביב את הרצון לבילוי אלטרנטיבי בסיר שמן רותח. מכבי תל אביב ידעה הרבה סבל בבאר שבע מאז הקמת טרנר. ב-2022 היא השיגה שם בתוך שלושה שבועות שני ניצחונות מול יציעים ריקים, אבל הרגעים הטובים האחרים שלה שם היו בעיקר סמליים - הגול של דור פרץ שהכניס אצבע בחגיגות האליפות של המקומיים ב-2017/18 והרביעייה המהדהדת באליפות הראשונה של איביץ'.
בווינר מתחשבים בהיסטוריה ובשם של מכבי תל אביב ומעניקים לה יחס סביר לניצחון - 2.6 לעומת 2.1 לבאר שבע. בפועל, על פי היסטוריית המפגשים והבדלי היכולת והאופי ביניהן, הפער אמור להיות הרבה יותר מובהק. התפקיד של קראנקה הערב בטרנר יהיה להראות שהוא יכול להוביל את הקבוצה שלו להישג (גם תיקו הוא תוצאה טובה) במשחק החוץ הכי קשה שלו עד כה העונה. האם זה יספיק כדי לרכוש מחדש את אמון ההנהלה והאוהדים? לא, אבל זו תהיה התחלה טובה.
כדורגל הוא עסק הפכפך, חמקמק ועוד כל מיני מילים כאלה עם כפל אותיות. רק לפני שבוע עלתה מכבי חיפה ליתרון בן שבע נקודות בטבלה. במחצית המשחק מול נתניה בשבת הפער היה חמש עם משחק עודף. אלה היו הרגעים שבהם התחילו בבאר שבע לפנטז על הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הפלייאוף בישראל, אבל אז באו חזיזה את אצילי ועשו סדר בבלגן.
מבחינת אליניב ברדה ובאר שבע אין יותר מקום לטעויות. המשחק הזה יהיה מבחן עצום גם עבורם, אבל המשמעות שלו הרבה יותר גדולה ממשרה של נושא תפקיד כזה או אחר במועדון. אם לא יעברו את מכבי תל אביב הם יפסיקו להאמין. בבאר שבע נטועה כל הזמן התחושה שזה אפשרי. הרי גם אם מכבי חיפה תמשיך לנצח, יש עדיין משחק ביניהן בטרנר ואז אלוהים גדול. העניין הוא שבניגוד לאלופה, לבאר שבע אין מרווח לטעות. כל איבוד נקודות נוסף פירושו סיום העונה מבחינתה, ואז שוב ידברו שם על "בסך הכול הייתה לנו עונה טובה ונתנו פייט, נחזור בגדול בעונה הבאה".
אם במכבי תל אביב הזרקור הוא על קראנקה, בהפועל באר שבע יקוו ששאפי סוליימאנוב יחזור לעניינים. ביציעי טרנר כמהים לז'וזואה חדש, ובחלק הראשון של העונה נדמה היה ששאפי בכיוון, אלא שאז הגיעו פגרת המונדיאל, גמר גביע הטוטו וההרחקה מארבעה משחקים לאחר הפגיעה בעדן קארצב. מאז, הוא לא חזר לעצמו. הכדורגל שם, הביטחון לא. הוא החמיץ פנדל מול מכבי חיפה, שער שלו מול הפועל ירושלים נפסל בצורה הזויה ובמשחק האחרון בסמי עופר נכנס כמחליף כדי להציל את המולדת ולא שינה יותר מדי.
אם לא יהיו הפתעות, שאפי אמור לפתוח. במשחק הקודם שלו בטרנר מול מכבי תל אביב הוא פירק את הצהובים עם הצהוב שסחט מדן גלזר בדרך לאדום מאוחר יותר והבישול לפאון שהעלה ל-0:1. באר שבע חייבת אותו הערב. כמעט כמו שהוא חייב אותה.