מאוד מתסכל לשלוט במשחק, לתקוף מהאגפים, לנצל מהירות, להיות תחרותיים בכל רגע נתון ולהפסיד לקבוצה ששיחקה עם רמי גרשון כבלם, כשהיא כמעט בלי קישור אחורי, ועם שוער צולע שכל ירידה שלו לכדור שידרה מצוקה.
זה הסיפור של משחק העונה אתמול (שבת). קבוצה אחת, שמאמנה הוגדר לפני המשחק כיהיר אבל כזה שמנהל סגל למופת ויכול לשלוף מהסגל שלו בכל פעם פיון אחר שיעשה את העבודה (גרשון אתמול היה מצוין, פיירו כבש שער ניצחון), וקבוצה שנייה שניסתה לנצח במקום שאף אחת לא ניצחה בו העונה בליגה (פ.ס.ז' ובנפיקה ניצחו באלופות, נתניה בגביע), או לפחות להוציא תיקו נדיר, כשהיא מנסה לעשות זאת בלי חלוצי מטרה או שחקנים שמייצרים מספרים.
עוד בנושא
ההתייחסות להפועל באר שבע בתקשורת מאוד זהירה. אליניב ברדה הוא קסם של אדם, והוא גם מאמן טוב שעשה את הפועל באר שבע לקבוצה שקוראת סוף סוף תיגר על תואר אליפות, לראשונה מאז 2018, אבל הוא הפסיד אתמול בפעם החמישית העונה, פעם שלישית למכבי חיפה. עזבו את שרון מימר או זיו אריה שניצחו את חיפה - מכבי חיפה הגיעה לא מוכנה למשחקים האלה - הייטור קראנקה ניצח אותה. כי אי אפשר לנצח את מכבי חיפה, בביתה, עם כלים שיתקשו לנצח קבוצות פחות מוכשרות ממנה.
אנחנו יודעים מה עשו פה בקיץ האחרון. מכבי חיפה התכוננה לשמירה על תואר האליפות כשהיא מחזקת את ההגנה שלה בשני מגנים זרים ובחלוץ גדל מימדים. מכבי תל אביב החזירה את ערן זהבי מהכפור בהולנד, שחקן של 30 שערים בממוצע בעונה בכל המסגרות. הפועל באר שבע הגיבה עם תומר חמד, שלעומת זהבי או פיירו, שיחק וכבש בפרמיירליג. זו הייתה חתיכת אמירה. חמד חוזר הביתה ולא למכבי חיפה, חמד הגיע כשהוא פעיל וכובש. בליגה הוא כבש כל 123 דקות, לעומת זהבי שכבש כל 137 דקות, אבל קשה מאוד להשוות כשאחד כובש 17 והשני 6, כשאחד משחק 2,330 דקות בליגה והשני 743, רק 6 דקות בפלייאוף, כשאת הליגה הסדירה הוא מסיים עם שני שערים (אמנם פנדלים) ובישול, בשלושת המשחקים האחרונים. אתמול, במשחק העונה, גם אחרי החילופים, גם אחרי שהוצנחו לזירה שחקנים יעילים, תומד חמד נשאר על הספסל. הוא אגב השחקן היחיד של הפועל באר שבע שכבש העונה מול מכבי חיפה בליגה.
פרנזי פיירו כבש בסך הכל בליגה שער אחד יותר מחמד, השער של אתמול, השער שאולי הבטיח לחיפה תואר אליפות שלישית ברציפות, שער של חלוץ רחבה טיפוסי, כזה שנמצא במקומות שהכדורים התועים מסתובבים. פיירו שיחק העונה בליגה כפול מחמד, ההספק שלו עלוב, היו כאלה שהגדירו אותו כפלופ. כל הגודל שלו לא בא לידי ביטוי מול ההגנות החלשות בישראל - אלה שמהן מרכיבים הגנה לנבחרת - אולי נגד ההגנות של מונטסראט וברמודה בליגת האומות של הקונקקאפ. הוא כבש נגדן שלושה שערים בשבוע שעבר, משולש ברמודה. ועדיין, ברק בכר ביכר את נוכחותו במגרש על פני דין דוד למשל, כי בשביל זה הביאו את פיירו העונה, בדיוק כמו שהביאו את זהבי או את חמד - כדי להכריע משחקים חשובים. פיירו היה גורם דומיננטי במסע של חיפה לליגת האלופות והוא כבש לה אתמול את השער שמרחיק אותה כדי 7 נקודות מהדולקת אחריה במרוץ לאליפות. פלופ? סליחה, טעינו.
אי אפשר לנצח קבוצה כל כך דומיננטית בביתה, עם קהל מטורף ומאוד ביתי, עם מאמן שאולי מפלרטט עם קבוצות בחו"ל, אבל מנוסה במשחקים כאלה - הכי מנוסה - ועם סגל כל כך מגוון, כשמשחקים בהתקפה עם פטריק קלימלה, ששיחק עד אתמול 201 דקות מאז שהגיע וכבש שער אחד, מול הפועל חדרה; עם יוג'ין אנסה המהיר, שנותן עבודה, אבל מסכם עונה סדירה עם שני שערים ובישול.
וזה מדהים, כי למרות שאלונה ברקת השקיעה העונה, והסגל שלה מפוצץ בשחקנים, תמיד נדמה שהשמיכה קצרה. או שאין די שחקני הגנה, או ששחקן כנף הופך למגן, או שיש יותר שחקני קישור אחורי משחקנים יצירתיים, או שהיצירתיים ונותני התפוקה לא משחקים. ואף מילה על זה שרותם חטואל עלה מהספסל עם שאפי סולימאנוב רק בדקה ה-63.
לא סוגרים סיפור 8 מחזורים לסיום כשמכבי חיפה צריכה לשחק ביום שלישי בבלומפילד מול קבוצה שמתה לנצח אותה וגם ניצחה אותה העונה, ובטח לא כשצריך לשחק שוב בבאר שבע בסיבוב השני של הפלייאוף ומול קבוצות דרג שני שיכולות להפתיע בכל שלב, כל עוד יש להן קרב כפול משלהן על כרטיס למוקדמות הקונפרנס ליג בקיץ. ובכל זאת, שפת הפה והגוף של אליניב ברדה וברק בכר אתמול, גם במשחק וגם בראיונות שאחריו, שידרה game over. ברדה אמר שזה יהיה מאוד קשה לקחת אליפות וברק בכר פתח במתיחת 1 באפריל. הפער הזה ביניהם גדול יותר מ-7 נקודות.
בכר הימר אתמול בענק. הקבוצה שלו זוחלת לתואר האליפות אבל הוא הולך אקסטרים. אין נטע לביא, ועלי מוחמד מחלים מפציעה, אז עולים רק עם מוחמד אבו פאני בקישור מאחור. שרי, חזיזה, סבע ואצילי יעזרו בסגירה. בכר העדיף קשרים יצירתיים שיעזרו בהגנה על פני גוני נאור שהובא בינואר במקום לביא או אביאל זרגרי שעוד לא ראה דקה בחיפה. זו התאבדות לעלות ככה במשחק עונה, בוודאי אם מוסיפים לכך שלצד עבדולאי סק המדהים מצוות רמי גרשון שעד לפציעה של שון גולדברג שיחק 98 דקות העונה בליגה, בתשעה משחקים (תעשו ממוצע). דילן הורחק במשחק האחרון, גולדברג ישב על הספסל ורמי גרשון שיחק, כמו גדול. בכר מצליח להשתמש בסגל שלו, כמעט בכל המקרים, בדרך לא שגרתית, והלא שגרתי הוא זה שהופך אותו למאמן גדול.
ולכן תמוה הפלרטוט שלו עם קבוצות דרג שלישי באירופה. הרצון שלו לרענן את תיק העבודות שלו לפני שתשתרבב לשם עונה לא מוצלחת ולא מתגמלת, הוא ברור, אבל אם אכן היעד הוא בלגרד, אז גם משכורת עתק לא מצדיקה אקזיט כזה. נכון, ערן זהבי הלך לסין, אבל הבדלי השכר היו משמעותיים יותר וזו הייתה הרפתקת חו"ל שנייה של זהבי. בכר רוצה לצאת בפעם הראשונה, וחייבים להודות שמאמנים פחות מטאוריים ממנו, כמו יצחק שום ואברהם גרנט, אפילו גיא לוזון, קיבלו הצעות מקצועיות מרשימות יותר.
אז יהיו כלי תקשורת באר שבעיים שיתלוננו על שיפוט, ודפי פייסבוק שמתמחים בסרקזם יחטטו למצוא כבר איזה קשר סחר-שחר, אבל אחרי ששגיב יחזקאל לא הורחק אתמול לאחר שקרקע את דולב חזיזה בכניסה האחורית לטרמינל, יש רק מסקנה אחת: ככל שאוראל גרינפלד מקבל יותר משחקים יוקרתיים באופ"א, כך לא ברור למה הוא מקבל משחקים יוקרתיים בליגת העל. גרינפלד יהיר - לא חדש - אבל הסנכרון הקלוש שלו עם ה-VAR עוד פחות מטריד מהפרשנות שלו למהלכים שהוא רואה בזמן אמת בעין בלתי מזוינת. זה משחק קשה לשיפוט, למה לא משבצים בו שופטים רעבים, שרוצים להצליח, ששים אלי קרב? זה נראה כאילו גרינפלד חושב כבר על הנסיעה הבאה.
גרינפלד דפק אתמול את הפועל באר שבע, ואת מכבי חיפה, לא כי זו אג'נדה, אלא כי זה הוא.