נבחרת ישראל תפתח את מוקדמות יורו 2024 במשחק נגד קוסובו במוצ"ש בבלומפילד. עד עתה במשך חודשים מתעסקים כאן בחדר לבד או זוגי של זהבי, דיא סבע רוצה או לא להיות בנבחרת, אבו פאני עושה פרצופים ויחד עם הפרשיות של אצילי ודאבור שהקהל דחק אותם החוצה, השיח סביב הנבחרת הוא על הכל חוץ מכדורגל.
כששמים את כל הרעשים מאחור ומתרכזים במשימה שלפנינו, זאת דווקא יכולה להיות אחת הנבחרות המרגשות שהיו לנו. תמיד אומרים אצלנו ש"באירופה ישנם שחקנים שמובילים קבוצות ורק בישראל שחקנים בני 22 הם ילדים". אז עם הצעירים שלנו מעבר לים זה כבר לא בדיוק נכון, אך עדיין, אין לנו בעיה ליהנות מהם תחת הכותרת ילדים, אנחנו אפילו אוהבים את זה,העיקר שיביאו לנו את הכבוד הראוי במדי הנבחרת.
איך שלא הופכים את זה, זאת כבר הנבחרת של מנור סולומון וליאל עבדה ואוטוטו גם של אוסקר גלוך. סולומון ועבדה, שני שחקני ההתקפה המרכזיים שעשו את הקפיצה בחו"ל. צעירים עם שילוב של מהירות, טכניקה ועוצמות שלא היינו רגילים לראות לאורך השנים. סולומון בן ה-23 כבר הפך לשם מוכר בפרמיירליג ועבדה בן ה-22 עוד יגיע לשם דרך ההצלחה בסלטיק. אוסקר גלוך, שעדיין לא בן 19, הוא הציפייה של כל הכדורגל הישראלי מאז אליפות אירופה לנוער בקיץ, וגם תאי בריבו, ה"זקן" של הדור הזה בן ה-25, על אף שאינו זוכה לפירגון המגיע לו כאן, עושה חיל באוסטריה ונמצא בדרך הבטוחה להתקדם לליגה בכירה יותר.
לאורך כל שנות ה-90, בכל פעם שהנבחרת לא מצליחה עולה על הפרק החובה בהצערת הנבחרת ונתינת המושכות לדור הבא. חלק מהאירוע הנוכחי מתוכנן, חלקו בשל אילוצים, אך הקו הקדמי הנוכחי של הנבחרת הוא באמת שונה ברמת הגילאים שלו מכל מה שראינו בעבר, כשאפשר להוסיף אליו כמובן את שון וייסמן בן ה-27 ,שהצליח לרגש בדרכו במשחקים האחרונים בהם קיבל את ההזדמנות.
וזה לא רק לטורניר הקרוב, יש כאן חלק קדמי שיוביל את הנבחרת עוד הרבה שנים. הוא עדיין לא עמד במשימות גדולות עם הנבחרת, אין לו את הניסיון והמספרים של שחקנים כמו זהבי ודאבור, אך זה חלק קדמי אחר, שונה, יותר עבודה קשה, ניצול המהירות והעוצמות של שחקני החלק הקדמי יחד עם הקסם של גלוך, השילוב הזה הוא היתרון הכי גדול שיש לנבחרת הזאת. לכל זה צריך להוסיף את חמודי כנעאן בן ה-23, שכרגע הוא על תקן הטירון, אך עם רמת הכישרון והיכולת שהפגין העונה במדי מ.ס אשדוד, הוא יכול להוות להפתעה הגדולה של הנבחרת בטורניר הקרוב.
כשתולים את התקוות בחבורה הזאת, נזכרים גם שבהגנה אין יותר מדי חידושים מרעננים שצפויים לשנות את סדר היום. עצם העובדה שמיגל ויטור הוזעק לנבחרת, העובדה שמחפשים כל הזמן את הבלם השני שיהיה לצידו והקושי למצוא את המגן השמאלי המאוזן שיכול לעשות את העבודה אומרים הכל. בניון וחזן מנסים לחבר פאזל בהגנה אבל קשה לראות את החוליה הזאת מספקת משהו אחר ממה שחזינו עד עתה, יש לנו מחסור בשחקני הגנה איכותיים וכרגע זה נראה שלכל התכנסות מנסים לגרד רביעיה שתעמוד במשימה.
גם בקישור, זימונים כמו זה של גנדלמן, ג'באר שחזר מפציעה וחמודי כנעאן הם מרעננים. בתום עידן ביברס נאתכו הקישור צריך לקבל כיוון אחר, יותר אגרסיבי ומהיר. נטע לביא, דור פרץ ודולב חזיזה הם ה"יותר וותיקים" בקישור, אך גם הם עדיין לא הובילו את הנבחרת וזאת הזדמנות גדולה עבורם. גם אם נשלם איזשהו מחיר על ההתחשלות של קישור חדש יחסית, ועם כל הכבוד וההערכה לביברס נאתכו, הגיע הזמן שדם חדש ייקח את המושכות בקישור של הנבחרת באופן קבוע.