מעניין להיזכר איך זה התחיל. המפגש הקודם בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול, במחזור השלישי באוגוסט, היה מכונן בהחלט עבור שתי הקבוצות. השדים האדומים הגיעו אליו אחרי צמד הפסדים בפתיחת הקדנציה של אריק טן האח, כולל תבוסה 4:0 מול ברנטפורד שהיתה אמורה להיות המשפילה ביותר שלהם העונה. ליברפול אמנם יצאה לדרך עם שתי תוצאות תיקו, אבל נהנתה מהילת הניצחון על מנצ'סטר סיטי במגן הקהילה, ובאופן כללי נתפסה כאחת הטובות בעולם אחרי העונה הנהדרת ב-2021/22. היא היתה אמורה לרמוס את היריבה באולד טראפורד, כפי שעשתה אשתקד, להנחיל למאמן ההולנדי הפסד שלישי רצוף - ולך תדע כיצד ניתן היה להתאושש מהמהלומה הזו.
במקום זאת, מנצ'סטר יונייטד ניצחה 1:2 בצדק רב, והתוצאה הזו הגדירה את המשך העונה של שני המועדונים. זה לא היה קו יציב, כמובן, אבל החבורה של טן האח צברה בהדרגה מומנטום חיובי, הבוס הוכתר בתקשורת לעילוי שהצליח לאחות את הקרעים ולהביא מנטליות חדשה, ובשבוע שעבר הפרס הראשון הגיע בדמות תואר בכורה מאז 2017 - הקבוצה הניפה את גביע הליגה אחרי ניצחון 0:2 על ניוקאסל בגמר.
מנגד, ליברפול הלכה ודעכה עם אינספור בעיות בכל המערכים, הפציעות תרמו את חלקן, הקישור קרס לחלוטין במשחקים רבים מדי, הבטחון העצמי התאייד, וסף השבירה הנמוך להחריד הוצג לראווה בתבוסה ההיסטורית 5:2 באנפילד מול ריאל מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות - זאת אחרי שהאדומים עלו ליתרון 0:2 מהיר.
כל זה גרם למנצ'סטר יונייטד להיות סוג של פייבוריטית אתמול. "אנחנו רוצים לזכות בכל ארבעת התארים", הצהיר ואוט וחהורסט במסגרת החגיגות בוומבלי, ואת השאיפות האופטימיות האלה השתוקקה ליברפול לחסל. היא עצמה מכירה היטב את החלום שליווה אותה בעונה שעברה, והיה - יש לומר - הרבה יותר מציאותי מאשר ההכרזות של ההולנדי התמיר.
חניכיו של יורגן קלופ רצו לנצח את היריבה המושבעת גם למען עצמם, כמובן. ההפסדים של טוטנהאם (יש לה כבר 5 כאלה בשנת 2023) והקריסה ההתקפית של ניוקאסל שכבשה 3 פעמים ב-8 משחקי הליגה האחרונים וניצחה באחד מהם, הפכו לפתע את ההעפלה לליגת האלופות לריאלית ביותר. עד לא מכבר היתה ליברפול שכנתה של צ'לסי במרכז הטבלה, אבל כעת המצב היה שונה, ומצב הרוח השתפר מעט למרות הפיאסקו המדהד נגד ריאל. ההבנה כי המאמן הגרמני יידרש לבנות את הקבוצה מחדש לא נעלמה, אבל נוספה תחושה לפיה הבניה הזו כבר החלה - לפחות בכל הקשור לשלישייה הקדמית בה הצטרפו דרווין נונייס וקודי גאקפו למוחמד סלאח והחלו להתאקלם.
עבור גאקפו היה אתמול משחק מיוחד, כי הוא התמודד מול הקבוצה אליה רצה להצטרף בקיץ שעבר, ואליה קושר גם בחלון ההעברות האחרון בינואר. מאמנו באיינדהובן, השד האדום הידוע רוד ואן ניסטלרוי, המליץ לו בחום להגיע לאולד טראפורד, אבל וירג'יל ואן דייק עשה עבודת הכנה חשובה במהלך המונדיאל, ובסופו של דבר נחת החלוץ באנפילד, שם קיבלו אותו האוהדים ברגשות מעורבים. לא היה להם שום דבר אישי נגדו, והמחיר היה סביר בהחלט, אבל לא היה לגמרי ברור מדוע נדרש שחקן חוד נוסף כאשר לואיס דיאס ודיוגו ז'וטה היו אמורים להחלים מפציעותיהם, בעוד החורים במרכז המגרש זעקו לשמיים. אז גאקפו סימל, אם תרצו, את הטעויות שנעשו בתחזוקת הסגל, והיה עליו להוכיח שהוא אכן נחוץ.
אתמול, על הבמה הגדולה, הוא הסיר את הספקות. קלופ משתמש בו בתפקיד לא שגרתי כחלוץ מרכזי, למרות שבהולנד הוא היה לרוב קיצוני, בעוד נונייס שמתאים יותר לכאורה לשחק ברחבה מוסט שמאלה. המערך הזה מאפשר להם להחליף מקומות בתדירות גבוהה ולכן מקשה במידה מסוימת את השמירה מבחינת שחקני ההגנה. כך מצא את עצמו גאקפו חופשי ומאושר ברחבה בדקה ה-43 אחרי מסירה של אנדי רוברטסון, קבר את הכדור ברשת של דויד דה חאה ושינה לחלוטין את כל התמונה.
עד אז, העניינים התנהלו קרוב יותר לתוכניתו של טן האח. האורחים היו מסוכנים יותר, מרכוס רשפורד הלוהט החמיץ באופן רשלני ולא אופייני הזדמנות גדולה, ואפשר להסכים עם ההולנדי שטען כי מנצ'סטר יונייטד היתה עדיפה - זאת למרות שההצבה של וחהורסט כפליימייקר באופן קבוע גרמה שוב להרמות גבה, וההסטה של ברונו פרננדש לאגף השמאלי הגבילה אותו. וחהורסט עושה עבודה נפלאה בלחץ על מובילי הכדור, אבל עדיין יש בעייתיות בכך שהוא דוחק את הפורטוגלי הצידה. כאשר נזכרים כי גאקפו היה אופציה מועדפת בהשוואה אליו, ההתפרקות אחרי ההפסקה מקבלת זווית נוספת - והיתה זו התפרקות מפוארת בהחלט.
היא היתה כה גרוטסקית שאי אפשר לקפוץ על סך המחצית הזו למסקנות בטווח הארוך, אבל היא בהחלט מעמידה סימני שאלה לגבי החוסן המנטלי. קאסמירו, שהוסיף כל כך הרבה ווינריות ונסיון וקיבל שבחים כה רבים, נכשל אתמול. פרד, שהשתדרג פלאים בחודשים האחרונים ואפילו הפך לסקורר, נכשל אתמול. ליסנדרו מרטינס, הלוחם ללא חת שהוכיח את עצמו מעל ומעבר עבור המנג'ר שהביא אותו מאיאקס, נכשל אתמול באופן מחפיר. בעצם, מי לא נכשל אתמול כאשר כל התקפה של ליברפול היתה אמורה להסתיים בשער? 0:7. מי היה מאמין?
אז גאקפו השלים צמד, נונייס תרם צמד נגיחות, סלאח בישל באמנות להולנדי וכבש צמד משלו, אבל דווקא אקורד הסיום היה הכי מרגש. בשבוע שעבר התבשרו אוהדי ליברפול כי רוברטו פירמינו לא יאריך את החוזה ויעזוב את המועדון. זה טבעי לנוכח מעמדו החדש, ושיאו הרחק מאחוריו, אבל הפרידה מסמל כה חשוב של שנות הזוהר של קלופ תהיה עצובה. אתמול היה זה משחקו האחרון מול מנצ'סטר יונייטד בחולצה האדומה, ובובי הפציץ כשנכנס במקומו של גאקפו שקיבל תשואות רמות. זהו שערו העשירי העונה בכל המסגרות למרות מספר דקות מצומצם, והוא עשוי להיות נכס נהדר עבור קבוצתו הבאה.
ביציעים התלהבו - ודרשו מיד להבקיע גם את השמיני. בעונה שעברה, כאשר ניצחה 0:5 באולד טראפורד ו-0:4 באנפילד, ריחמה ליברפול על היריבה המוכה ולא לחצה על הדוושה עד הסוף. אתמול, בתמיכת האוהדים, הנסיבות היו שונות, והמטרה היתה להשפיל את מנצ'סטר יונייטד כמה שיותר - הן כדי להחזיר אותה למימדים הטבעיים, והן כדי לשקם את המורל שהלך לאיבוד. זה נגמר בתוצאה הגבוהה ביותר בתולדות המפגשים בין הקבוצות, ובתבוסה הגבוהה ביותר של השדים האדומים מאז 1931. הערב הזה נכנס לספרי ההיסטוריה ויישאר בו לנצח, אבל השאלה המרכזית היא כיצד הוא ישפיע - אם בכלל - על ההמשך.
תבוסות מכוננות מסוג זה יכולות לשנות הכל. קחו, למשל, את ה-0:5 של ברצלונה על ריאל מדריד בנובמבר 2010, שהיווה קו פרשת המים בקריירה של ז'וזה מוריניו - הפורטוגלי לא חזר לעצמו מאז. מצד שני, זה יכול להיות "עוד יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד" כהגדרתו של אלכס פרגוסון. באוקטובר 1996 הובסה הקבוצה של הסקוטי 5:0 בניוקאסל שהיתה אז היריבה החשובה ביותר בצמרת, בעוד הבלם הבלגי פיליפ אלבר כובש את השער החמישי בהקפצה מרהיבה מעל פטר שמייכל. 6 ימים מאוחר יותר, החגיגה הגדולה של איל ברקוביץ' הניבה 3:6 של סאותהמפטון על השדים האדומים שספגו 11 שערים בשני מחזורים. זה הרגיש כמו השפלה וקריסת מערכות, ואז הגיע גם הפסד שלישי רצוף לצ'לסי, אבל בטבלה הסופית דורג פרגוסון בפסגה כאלוף אנגליה.
החמישיה של ניוקאסל עדיין זכורה היטב, אבל היא עדיין רק הערת שוליים. האם לשביעיה של ליברפול יהיה תפקיד דומה, או אולי היא תפגע אנושות בפרוייקט של טן האח ותביא בעזיבתו המוקדמת? אין לדעת בשלב זה, ותידרש תגובה מנטלית נכונה של המאמן והשחקנים כדי שהאופציה הראשונה תהיה קרובה יותר למציאות. באשר לליברפול, בכוחו של המופע הזה לסייע לקלופ לפתוח דף חדש ולהפוך עונה קטסטרופלית למשהו הרבה יותר יפה ולסמל את סוף המשבר, אבל גם זה יקרה רק אם הגישה המנטלית תהיה נכונה, והשחקנים לא יאבדו את הקשר עם המציאות.