מנור סולומון על הגל באנגליה בשבועות האחרונים. אחרי פתיחת עונה בעייתית שכללה סאגה מתישה של מעבר בהשאלה משחטאר דונייצק, פציעה יום אחרי הבכורה מול ליברפול, עכשיו סולומון הוא אחד השחקנים המלהיבים ביותר בממלכה.
הישראלי הראשון לכבוש בשלושה משחקי פרמיירליג ברציפות מאז רוני רוזנטל ב-1992, שאתמול (שלישי) הבקיע שער רביעי רצוף, הפעם בגביע נגד לידס בגביע, זוכה להערכה רבה באי הבריטי. הוא צובר מעריצים מקרב אוהדי פולהאם שפשוט התאהבו בו, ובקרב אוהדי כדורגל אירופי בכלל, וסוחט מחמאות מפרשנים כמו גארי נוויל. "הוא הסופר סאב שלנו ושחקן שמשנה משחקים", נכתב עליו בבלוג אוהדי פולהאם הפופולארי, Jack and Loz. "אי אפשר לחכות לראות עוד מה הוא יודע לעשות!"
פולהאם העולה החדשה היא סיפור טוב, וסולומון עצמו, עם הבריחה מהמלחמה באוקראינה, הפציעה, והחזרה ממנה, גם כן סיפור טוב שבאנגליה אוהבים לאהוב. בכל זאת, לא בכל יום שחקן ממדינה קטנה מהמזרח התיכון עולה לכותרות בליגה הגדולה העולם. למעשה, בשנים האחרונות, כשמדברים על המזרח התיכון בפרמיירליג, חושבים על שם אחד, שדרך המגרש הצליח לגרום לעולם להסתכל אחרת על האיזור: מוחמד סלאח.
שער רביעי (!) ברציפות: צפו בגולאסו של מנור סולומון מול לידס בגביע
הזאר הישראלי? באנגליה משווים ומעלים: "סולומון עושה דברים של מסי"
אנגליה המומה, סולומון הודה: "שמח שזה מגיע כל כך מהר, כל כך עקבי"
השדר הערבי שוב לא ציין את שמו של סולומון, ב-BBC הסתירו את מוצאו
אבל לצד התגובות החמות, ברשתות כמעט כל פרסום שנוגע למנור סולומון, יש תגובות שליליות מגולשים מרחבי האיזור, שמגיעות בשבל העובדה שהכוכב הוא פשוט מאוד ישראלי. אם הדבר היה נשאר בגדר תגובות ברשת זה דבר אחד. אבל המציאות בשידורים בשפה הערבית של משחקי הפרמיירליג שונה מכל דמיון.
מה שקורה בשידורי הפרמיירליג ברחבי המזרח התיכון הוא מציאות מקבילה בה למנור סולומון לא קוראים 'סולומון' או 'מנור', או 'שחקן הכנף הישראלי', כפי שבדרך כלל נהוג. במציאות, השדרים הערבים הגדולים ביותר, מתעלמים ממנור ונמנעים במפגין מלומר את שמו, לתאר אותו, או להחמיא יתר על המידה על הביצועים של מספר 11 של פולהאם.
כך למשל, עאמר אל-חוד'ירי העומאני, ה-שדר בה' הידיעה של העולם הערבי כיום, ששידר את המשחק בין פולהאם לוולבס ביום שישי האחרון, ואפילו התהלב יחסית בשער של סולומון, אבל קרא לו البديل (אל בַּדִיל) שבערבית אומר "המחליף".
אל-חוד'ירי הוא מעומאן, עמה רק לאחרונה ישראל חתמה על הסכם המאפשר למטוסים ישראלים לעבור בשטחה האווירי, אבל עם כמה מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, הוא סלבריטי של ממש, וכל מילה שלו, חשובה. כל גול שהוא משדר, נצפה, מוקלט ומופץ לרשתות על ידי מאות אלפים אנשים. והוא לא לבד.
ככה בדיוק אחרי הגול הראשון של סולומון באנגליה, השער השני מול נוטיגהאם פורסט, הפרשן של רשת BeIN, מוחמד אבו טריקה, אגדת כדורגל מצרי ואחד הכדורגלנים הערבים הגדולים בכל הזמנים, הפציר בשדר שלידו, לא לומר את שמו של סולומון. ما تقلش! ما تقلش! (מא תאולש! מא תאולש!) "אל תגיד! אל תגיד!".
אבו טריקה הוא אחד המבקרים הגדולים ביותר של ישראל בכדורגל האיזורי. כשהבקיע במדי מצרים בגביע אפריקה לאומות 2008 בזמן מבצע "עופרת יצוקה". חשף חולצה עם הכיתוב: Sympathize with Gaza. אגב, ממש לא מזמן אבו טריקה, לו יש תואר ראשון ושני בפילוסופיה מאוניברסיטת קהיר, התבטא גם נגד חודש הגאווה שהפרמיירליג עורכת מדי שנה ומקבל ביטוי בסרטי הקפטן ומספרי השחקנים, בהתבטאויות שעוררו סערה גדולה גם בעולם הערבי.
לצד אל-חוד'ירי ואבו טריקה אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות מרחבי האיזור. "ועכשיו הכדור למחליף, שחותך משמאל לאמצע, מניף את רגל ימין…. ואלללללללללללההה! איזה גול! שער לפולהאם! שער לפולהאם! שער לפולהאם!" רגע, אבל מי כבש? אין מה להגיד. לראות שידור משחק של מנור סולומון במדי פולהאם בערבית זו חתיכת חוויה משונה, שלא לומר מרגיזה למדי, לצופה הישראלי הממוצע. וזה ככה עם שדרים מאלג'יריה, דרך מצרים ועד קטאר ועומאן כאמור.
המניעים ליחס זה ברורים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המצב המתמשך בעזה ובשטחים הוא נושא שמעסיק ונוכח מאוד בחיי המדינות והעמים באיזור מסביבנו. זה היה נוכח גם במונדיאל האחרון בקטאר. כל עוד המצב הוא כזה, ועם האירועים האחרונים, נראה שזה רק הולך ומחריף, לא יהיה לזה שינוי. חשוב לציין, לעובדה שסולומון הינו יהודי אין קשר ממשי, כי לפני מספר שנים, כאשר רד בול זלצבורג ומונס דאבור כיכבו בליגה האירופית, גם השחקן, שאז היה מהכוכבים הגדולים של נבחרת ישראל, זכה לכינויים כמו "השחקן הציוני", ולא בשמו.
"זה משהו אידאולוגי מבחינתנו", מסביר לוואלה! ספורט שדר מאחת מרשתות הספורט הערביות הבכירות שביקש להשאר בעילום שם. "אין לנו בעיה אישית עם השחקן, אבל יש לנו ולצופים שלנו בעיה עם המצב בפלסטין. וכל עוד אין שינוי במצב הזה, קשה לי לראות את זה משתנה. כשדרים יש לנו פלטפורמה ודרכה אנחנו גם מחוייבים לתת לצופה את מה שהוא רוצה לשמוע וגם את דעתנו אם יש חוסר צדק. זו הדרך של חלקנו לתרום למאבק, כמו שהיה בדרום אפריקה (עם החרמות על משטר האפרטהייד)".
"בסוף, כשהוא באנגליה הוא מייצג את המדינה ממנו הוא בא. ולהגיד את שמו בשידור, עבור רבים מהצופים והעוקבים שלנו, זו נורמליזציה עם המצב. וכל עוד יש כיבוש זה לא מקובל", הוא מוסיף.
בינתיים סולומון ממשיך להבקיע והשדרים באיזור מתעלמים. אבל להצלחה בכדורגל באנגליה, יש השפעה שהולכת גם מחוץ למשחק. מה יקרה אם סולומון ימשיך להבקיע? וימשיך לככב? גם אז ימשיכו להתעלם ממנו באיזור? מה יהיו התגובות? מה תהיה ההשפעה?
כאשר סלאח כיכב והבקיע בצרורות בעונותיו הראשונות בליברפול, האימפקט של השערים שלו היה אדיר. פשעי השנאה בבריטניה כנגד מוסלמים ירדו באחוזים משמעותיים, אוהדי ליברפול שרו בבדיחות הדעת על כך שהיו מוכנים להתאסלם והשחקן, שהפך לכוכב על היווה מעין גשר בין העולם המערבי לעולם הערבי.
סלאח הפך לפורץ דרך ומודל לחיקוי, אפילו כאן בישראל, לו רבים זוכרים לרעה את הביקור ההוא בלומפילד עם באזל נגד מכבי תל אביב בשנת 2013. כבר עכשיו, יש כאלו במצרים שתוהים האם סלאח ילחץ את ידו של סולומון, כאשר פולהאם תגיע לאנפילד בהמשך החודש.
עברו הרבה מאוד שנים מאז שלישראל היה כוכב כדורגל אמיתי בליגה אירופאית גדולה. קריירות כמו של חיים רביבו, אייל ברקוביץ' ויוסי בניון הם חלק מעולם כדורגל כמעט דמיוני מבחינת השחקנים הישראלים כיום. והנה, מנור סולומון שם, עושה את זה בענק, וגורם לאנשים להתרגש, או לזוז באי נוחות בכל שער שלו. אתמול בלילה, אחרי השער מול לידס, כבר היה אפשר לראות ציוצים גם אחרים.
"סולומון הישראלי וואלה הוא שחקן שחקן"
"לפני ארבעה ימים באותה הדרך, וואלה משוגע אחי"
סולומון שם את ישראל על המפה, ומייצג אותה באנגליה, בכדורגל האירופי - מהבמות הגדולות בעולם כיום. העובדה הזו שמה על השולחן גם את המתח בסכסוך בין ישראל לפלסטינים, ובכלל לחלק משכנות האזור. כל עוד הוא ממשיך בכושר המדהים שלו, וממשיך לכבוש, לשדרי האזור תהיה בעיה. עד מתי הם ימשיכו להתעלם משחקן שכובש ומבשל שבוע אחרי שבוע בליגה הטובה בעולם? ואם אכן ימשיך, מעניין יהיה לראות את האימפקט של סולומון מעבר לכדורגל, ואיזו השפעה תהיה לו על איך שישראל תצטייר בעיני אוהדי כדורגל באיזור.
אולי זה יעורר דיון פנים ישראלי על הנושא? או שמא יעורר דיון בסכסוך בבריטניה עצמה? ואולי דווקא ביצועיו על הדשא של מנור, ירככו את לבבות השדרים, והאוהדים הערבים, והוא יהפוך לאהוב גם בקרבם? בינתיים לא צריך לפתח ציפיות, אלא רק לאחל שימשיך להבקיע. גולים זו תמיד התרופה להכל.