הטלטלה שאוחזת בברומטר הציפיות לאליפות שלישית ממכבי חיפה היא כנראה תוצאה של יריבות מגמגמות או כאלה שלא מסוגלות לארגן מסע ניצחונות כדי למחוק את הפער, כי מכבי חיפה עושה את הכל כדי למחוק אותו. ניצחון אחד בחמישה משחקים, ניצחון שגם הוא הושג בבית מול עירוני קרית שמונה, אחת משתי הקבוצות החלשות בליגה, מצביע על משבר עמוק, שברק בכר, שיושב במגדל הטלוויזיה בגלל הרחקה, לא מסוגל להשפיע עליו.
זה כבר לא שובע אצל הכוכבים, זה ניסיון לא מוצלח לזעזע אותם. והיה צריך לזעזע אותם, אבל במינון הנכון. מרגע שבכר יצא מהשבלונה, הוא מתקשה לייצר הרכב נכון או חילופים בזמן שיחזירו אותו למסלול, וניסיונות חוזרים ונשנים למצוא הרכב, מפרים את האיזון ומפרקים את היציבות. זה לא שחיפה רק מתקשה מול יריבות איכותיות, היא מתקשה מול כל דבר. ככה היא גם תעוף מהגביע בשבוע הבא.
אין שום תועלת בהעלאת עלי מוחמד ל-5 דקות, לא כולל זמן פציעות. זה שחקן הציר של הקבוצה, חלקו בעליית הקבוצה לליגת האלופות היה רב, הוא אחד מאבני היסוד של הסגל הזה. אפשר לזעזע אותו משחק אחד, לא לתת לו לשחק בכלל, לבחור משחק שאפשר לגרד ממנו משהו בלעדיו, אבל אתמול, כשאשדוד מובילה 2:0 אחרי חצי שעה?
באותה נשימה הפתרונות לחיסרון הכפול בעמדת המגן השמאלי מערערים את היציבות במרכז ההגנה. עדיף לשחק עם שלושה בלמים וחזיזה ככנף שמאל, מאשר לשלוח את שון גולדברג (נכון, הוא מגן בבסיסו) לשם. זה נראה שברק בכר חסר אונים ביחס ליכולות שלו, כאילו גם הוא נכנס לבלק אאוט.
הדרך המקצועית לצאת ממשבר כזה - בפרט אם השגת המטרה תלויה עדיין בך, גם במקרה שהפועל באר שבע מנצחת מחר - היא לתת להרכב קבוע לרוץ כמה משחקים. חילופים רק במקרה ששחקן מסריח את הדשא, קרוב להרחקה או פצוע. אפשר לקחת את השחקנים הכי טובים באימון ולתת להם חולצת הרכב או ללכת עד כמה שניתן על הבסיס שהביא את חיפה להישגיה הגדולים העונה וכמובן למקום הראשון, ולחפש בו מקום לדיא סבע. אי אפשר להשיג יציבות באי יציבות.
אשדוד ניצחה אתמול גם את מכבי חיפה אחרי שניצחה כבר את הפועל באר שבע, ובכל זאת היא עדיין נמצאת במקום שמוליך לפלייאוף התחתון, ואם בית"ר ירושלים תנצח הערב, היא גם תהיה במרחק של 3 נקודות (פלוס הפרש שערים רע) מהמקום שמייצר הכנסות גבוהות והשפעה על גורל האליפות.
אשדוד לקחה העונה משלוש הגדולות 7 נקודות (אין קבוצה בליגה שלא לקחה נקודה או יותר מהגדולות), הכי הרבה משאר העולם, אבל התקבעות כקבוצה שמסתכלת בלבן של העיניים לא תביא אותה לשום מקום, ויש לה פוטנציאל אדיר להיות הקבוצה מספר 4 העונה. עם 50 אחוז מול שלוש הנמושות, שני ניצחונות בלבד, היא יכולה לזכות לכל היותר בתואר הרובין הוד של הליגה, זאת שלוקחת מהעשירים ומחלקת לעניים. וזה לא באמת תואר.
בשולי המשחק הזה חייבים לדבר על אישור השער של דיא סבע. לא צריך מערכת עריכת וידיאו שיכולה למתוח קו בזמן המסירה, רואים את זה בעין בלי מזוינת, סבע היה בנבדל. אם הסיבה שה-VAR לא יכול היה להתערב בגלל שאין די מצלמות במגרש, אז אין לו מה לעשות שם. אבל VAR זה בעברית ראשי תיבות של עוזר שופט וידיאו, ואם אנחנו רואים בטלוויזיה שזה נבדל, גם גל לייבוביץ' יכול - בלי מערכת עזר - להגיד ליגאל פריד שזה נבדל או לפחות לבקש ממנו לגשת ולראות זאת בעצמו במסך. אם מכבי חיפה הייתה כובשת שער שוויון אחרי כל זאת, גורל האליפות היה מוכרע בהחלטת שיפוט פשוטה שהסתבכה בגלל הרגל להסתמך על טכניקת וידיאו. למזלם של השופטים מכבי חיפה הפסידה בלי קשר והסיפור המופרך הזה נדחק לשוליים.
אם אין מכשור - לא צריך VAR. ואם זו בעיה של מגרש - תפסלו אותו לליגת על. בלאו הכי אצטדיון הי"א בקושי מתאים לליגה לאומית.
3,500 צופים היו אתמול בצהריים בקרית שמונה, ככל הנראה יותר מ-2,000 מהם אוהדי הפועל תל אביב שנתנו אווירה מחשמלת למשחק תחתית. הפועל תל אביב מוכיחה שוב ושוב שהרגעים המוצלחים שלה בשנים האחרונות, הדי עגומות, לא מגיעים מניהול - אל תצחיקו אותנו - ולא משחקנים, ולא מרכש, אלא בעיקר מקהל. זה המשאב היחיד במועדון שמתפקד, וזה המשאב שיש האומרים שהוא המונע את מכירת הקבוצה. אם קהל מגיע בהמוניו, במצב הזה, ונוסע שעתיים וחצי לכל כיוון, בשבת אביבית שמפתה להשתרך אחריה דווקא לחרמון, אז הוא לא הגורם שמפריע, הוא הגורם התומך ביסודות המועדון שלא יתמוטטו.
כדאי מאוד שכל בעלים שיהיה במועדון הזה אחרי האחים ניסנוב יבין את זה. לקהל הזה יש נוכחות, וכל קהל עם נוכחות גם מייצר נזקים, אבל על המאזניים, התרומה גדולה לאין שיעור מהנזק. וכשתהיה להפועל תל אביב יום אחד שוב קבוצה איכותית, הכוח הזה יבוא לידי ביטוי, תסתכלו על הכדורסל.
בואו נדבר רגע על רן קוז'וך שאתמול הציב את מכבי נתניה במקום בו הציב אותה בני לם בעונה שעברה, מקום שמוביל לאירופה. והיא גם מסוגלת לקחת העונה עוד תואר חוץ מגביע הטוטו שקוז'וך כבר לקח.
כשנפרדה מבני לם, הייתה מכבי נתניה מתחת לקו האדום, בהפרש של שער מהמקום האחרון. היום היא יכולה להתענג מסיכום הביניים של רן קוז'וך: 7 ניצחונות מ-12 משחקים, פי שלושה ניצחונות מבני לם, שליש מההפסדים שלו, פי שניים שערים, כמעט פי 3 נקודות. זה שינוי דרמטי.
אז אפשר להגיד שאלמוג כהן התעשת ושחרר את הרכש הגרמני הכושל שהביא, או שהעזיבה של קארצב שחררה את המועדון מהטעם החמוץ של ניסיון העזיבה שלו בקיץ, או שאולי יש בקוז'וך את מה שהיה לברק בכר, כשאיזי שרצקי שלף מהספסל של קרית שמונה לפני 10 שנים, כאשר שחרר את גילי לנדאו מעבודתו.
הדרך למצוא מאמנים כמו ברק בכר - למרות מה שנכתב פה בהתחלה - הוא רק כך, לצאת ממעגל המאמנים שמסיימים בקבוצה ונכנסים לרשימת המתנה, ביודעם שתיכף תתפנה משרה לעוד סבב כושל. צריך לגוון, צריך למצוא את אלה שרעבים, שבטוחים בעצמם, ושמסוגלים להפוך את פטריק טוומאסי לזר הכי טוב כרגע בישראל.
לרן קוז'וך יש את זה. תקשיבו פעם איך הוא מדבר על כדורגל בסיום משחקים. מקסימום, אם לא מאמן, הרווחנו פרשן.
וממש בשולי הדברים:
מנור סולומון, ליאל עבדה ותאי בריבו כבשו אתמול. שון וייסמן כבש בבכורה שלו בגרנאדה בשבוע שעבר. בעוד חודש מתחילות מוקדמות יורו 2024. לא יכולנו לבקש מקבץ כזה בעיתוי כזה.