הנה משהו שבטח לא שמעתם בשבוע האחרון: אפשר להפסיד 6:0. זה יכול לקרות לכולם. כמובן שזה משפיל מאוד, מוריד את החשק, מעורר הרבה מחשבות - אבל אפשר. זה לא סוף העולם. כל השאלה היא באיזה הקשר מגיעה התבוסה המעליבה הזו של 6:0 - מה מצב הקבוצה, מה האופק שלה, מאיזה חומר בנויים השחקנים, לאן היא רוצה להגיע. אפשר לקחת את ה־6:0 הזה ולמנף אותו קדימה, למלחמה על הכבוד של הקבוצה, על השם הטוב שלה, על הכאב בגרון של האוהדים. זה מה שעושות קבוצות נורמליות שיש להן פוטנציאל הבראה.
לצערה של הפועל תל אביב, שחטפה השבוע 6:0 בבאר שבע ורשמה את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה (רקורד שהוחזק על ידי מכבי תל אביב במשך 53 שנה!), העונה היא הכל חוץ מקבוצה נורמלית. ואם יש לה איזשהו פוטנציאל הבראה, הוא מגולם בשם הקוד העלום ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, הלא הוא "קבוצת הרכישה האמריקאית". מאז חודש נובמבר, עת פיפ"א הודיעה על הגאלח שעשתה לחובות העבר של האדומים, הקבוצה הפכה סוף־סוף אטרקטיבית לרכישה. וכל מה שהצליחו למצוא שם למועדון החמישי בגודלו בישראל, עם היסטוריה מפוארת ומחלקת נוער מעולה - זה "קבוצת רכישה אמריקאית".
ואם בהתחלה עוד היה מי שביקש לפקפק בנושא - אחד מהבעלים, שרון ניסנוב, סירב בתוקף לחתום על המסמך שיאפשר ל"קבוצת הרכישה האמריקאית" לפתוח בבדיקת הנאותות לאדומים - הרי שבסוף ניסנוב חתם גם חתם, ולפי פרסומים זרים, כבר למעלה מחודש שמתבצעת למועדון הפועל תל אביב בדיקת נאותות על ידי "קבוצת הרכישה האמריקאית".
הסיטואציה הזו הובילה לכך שלקראת חלון ההעברות, לא היה ברור מי מחזק את הקבוצה - הניסנובים ושות' או "קבוצת הרכישה האמריקאית". רק כשהכל התנפץ לרסיסים, אחרי שעומר בוקסנבוים וסלובודן דראפיץ' התפטרו, למדנו שחברי "קבוצת הרכישה האמריקאית" עודכנו בהתפתחויות. כלומר, איכשהו כל הביצים של הפועל תל אביב עדיין בסל האניגמטי הזה. מאחר שהם אמריקאים ואין להם מושג בברנז'ת הכדורגל שלנו, נראה שזהות היורש של דראפיץ' נקבעת על ידי אנשים בין הירדן לים. כלומר, עוד מאותו דבר.
באופן אישי, אני מתקשה להבין איך מסוגלים בהפועל תל אביב ובסביבותיה לתלות תקוות ב"קבוצת רכישה אמריקאית". זו פארטייה שמתאימה למועדונים מגוחכים כמו בית"ר ירושלים (וגם שם, בסוף, כמו שראינו רק הקיץ - סוגרים עם קבוצת רכישה שברקורד שלה יש בעיקר החרבת קבוצה אחרת). גם אם בסוף יתברר שהאמריקאים האלה הם בעצם מיטש גולדהאר הדור הבא, עדיין עולה שאלה: איך יכול להיות שהפועל תל אביב עומדת למכירה ואין הצעות סולידיות, מאנשי עסקים ישראלים, לגיטימיים, מוכרים? הרי להפועל יש קהל, יש מחלקת נוער מצוינת, היא משתמשת במתקן אימונים מתקדם ומשחקת באצטדיון שמשום מה טוענים שהוא מתקדם (חוץ מהקטע של הגג, החניה, הגישה - מעולה!). בוודאות המצב שלה טוב יותר מכפי שהיה לפני 25 שנה, כשהייתה שבורה ומנופצת על הרצפה ואז באו כל הסגולים והמוישיקים והעגיבים והאורנשטייניים והרימו את הקבוצה לשגשוג ורווחה.
ויכול להיות שהתשובה היא שהכדורגל בישראל כבר לא כל כך אטרקטיבי לאנשי עסקים לגיטימיים כמו בעבר. הוא בהחלט כר פורה לכל מיני רודפי פרסום וחולי ראיונות רדיופוניים עם טיפוסים בעלי כינויים לא סבירים כמו "ברקו" או "צנצי", אבל בדרך כלל האנשים האלה הם לא החבר'ה שהייתם קונים מהם רכב. ולכן, כדי להחזיק קבוצת כדורגל בישראל, צריך להיות אוהד שלה, או מיליארדר קנדי, או איש עסקים שיודע איך להעביר כספים מהביזנס שנמצא באזורי המיסוי הגבוה לקבוצת הכדורגל שנמצאת באזורי המיסוי הנמוך, או להיות דמות שתתקבל בעין קצת פחות יפה בכנסים כלכליים של צמרת שוק ההון.
חיים סילבס הוצג: "הפועל תל אביב זו הזדמנות להצליח"
הקרקס חייב להסתיים: היום שאחרי הזעזוע בהפועל תל אביב
שרון ואיציק ניסנוב הם, בסופו של דבר, אוהדי הפועל תל אביב. אבא שלהם היה המנהל האגדי של הקבוצה. יתרה מזאת, הם הרימו את הקבוצה לפני בדיוק שש שנים, כשאף אחד לא היה מוכן לגעת בה עם מקל והיא הייתה בדרך לליגה א'. גם הקיץ הם פעלו בצורה נכונה, כשנתנו לעומר בוקסנבוים, שהבריק בבניית מחלקת הנוער, לבנות את הבוגרת. ניסו - ונכשלו. זה חלק מהקונספט של לנסות. לכן עדיף, לדעתי, להפועל תל אביב, לדבוק בישן ובמוכר, כלומר בניסנובים ובשותפיהם, בעיקר אם יתברר ש"קבוצת הרכישה האמריקאית" תתנדף בסופה של בדיקת הנאותות הבלתי נגמרת. רק שהניסנובים ושאר החבר'ה בהנהלה שם צריכים להביא בחשבון דבר אחד: אם האמריקאים לא יגיעו, זה יהיה הזמן שלהם לעשות הכל כדי להבריא את הפועל תל אביב בעצמם.