האקשן אף פעם לא עוצר ב-NBA, כיום יותר מתמיד. הקיץ שנגמר היה רצוף התרחשויות שכללו בקשת טרייד שלא הבשילה, טריידים משמעותיים שכן קרו, שלל פרשיות בכמה מהקבוצות הבכירות בליגה וצרפתי אחד בן 18 שכבר משגע את האמריקאים ויכול להפוך זרז לטנקינג אגרסיבי של רבע עד שליש ליגה. ורק עכשיו מתחילים לשחק כדורסל.
פרוייקט פתיחת העונה יכלול השנה דירוג של הקבוצות בכל אחד מהקונפרנסים. זה לא דירוג עוצמה לפי איכות ולא דירוג לפי אטרקטיביות, אלא משהו באמצע, דירוג שמשלב איכות ואטרקטיביות, מה שהופך אותו ליותר סובייקטיבי מדירוגים אחרים. נתחיל במזרח.
1. בוסטון סלטיקס
סגנית האלופה ממשיכה לדגול בגישת 'שני צעדים קדימה, אחד אחורה' שהיא טיפחה בשנים האחרונות. השעיית איימה יודוקה, שגיבש מחדש את הקבוצה סביבו ובנה שיטה מנצחת בעונת הרוקי שלו כמאמן ראשי, הופכת את הסלטיקס מקבוצה שנראית בשלה לבצע את הצעד הנוסף לקבוצה שצריכה להתמודד עם זעזוע רגע לפני פתיחת העונה, ורק אז להבין אם היא עדיין מסוגלת לבצע את הצעד הנוסף. הפציעה של רוברט וויליאמס, שיחמיץ לפחות כמה שבועות מפתיחת העונה, לא תורמת לשאיפות להמשכיות. אין בסגל של הסלטיקס תחליף לתפקיד ההגנתי שרוב-וויל מילא בחצי השני של העונה שעברה.
למרות זאת, בוסטון נשארת מועמדת רצינית לאליפות אם תצליח להישאר בריאה. ג'ו מאזולה, שיחליף (לפחות) בינתיים את יודוקה כמאמן ראשי, מסתמן כדמות מוערכת מאוד על ידי המועדון והשחקנים. בהחלט ייתכן שמה שהתגבש בחצי השני של העונה שעברה, בשני הצדדים, עמיד מספיק כדי לשרוד את הזעזועים, בוסטון נראתה חזקה ומחוברת מתמיד בתקופה הזאת. ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון רק נכנסים לשיא הקריירה ויש להם עוד מדרגה לטפס. ולפני כל הבלגאן, בראד סטיבנס הספיק לבצע את אחד המהלכים החשובים של הקיץ כשהביא את מלקולם ברוגדון, שבפעם הקודמת ששיחק לצד שחקנים בכירים סיפק עונה של 50/40/90. ברוגדון כנראה יעלה מהספסל, אך יסיים משחקים רבים ויהפוך את ההרכבים הנמוכים של הסלטיקס להרבה יותר מעניינים. בוסטון מדורגת כאן ראשונה גם כי אני לא יכול לחכות לראות את הרביעייה של מרכוס סמארט, ברוגדון, בראון וטייטום ביחד.
2. ברוקלין נטס
אולי הקבוצה הכי קשה לחיזוי שאי פעם כתבתי עליה. קווין דוראנט דרש בקיץ טרייד, אחר כך דרש לפטר את המאמן והג'נרל מנג'ר, ובסוף הסכים להישאר יחד איתם. קיירי אירווינג מוצא כל פעם מחדש דרכים מקוריות לפגוע בקבוצות שלו. בפעם האחרונה שבן סימונס שיחק כדורסל, לפני כמעט שנה וחצי, הוא נראה חסר אונים וקיבל שריקות בוז מהקהל שלו. כל השלושה סבלו גם מפציעות רבות בשנים האחרונות. איך הם ייראו, ביחד וכל אחד לחוד? כמה ייצא להם לשחק ביחד? האם סטיב נאש מסוגל להשתלט על העסק הזה?
קשה להאמין שזה יעבוד, אבל קשה גם לעמוד בפיתוי של לדמיין איך זה ייראה אם כן. ממש לא מזמן דוראנט נחשב לשחקן הטוב בעולם, סקורר בלתי ניתן לעצירה לחלוטין. קיירי הוא אחד הסקוררים המחוננים בליגה. סימונס, גם אם הוא מפחד לזרוק לסל, הוא עדיין אחד השומרים והמוסרים הטובים בליגה. הצוות המסייע טוב מהנדמה, וכולל שורה של מומחי שלשות (ג'ו האריס חוזר מפציעה, סת' קרי משתבח עם השנים), שחקני משנה חביבים (אם טי ג'יי וורן יהיה בריא יום אחד הוא יוכל להיות אקס פקטור) וצעירים די מעניינים. הרכבים נמוכים בהם סימונס יוקף בארבעה קלעי חוץ יכולים להיות מהפחות עצירים בליגה ועם מספיק איכויות בהגנה ובריבאונד כדי לשרוד הגנתית. מה שלא יקרה, יהיה קשה מאוד להסיר את העיניים מהנטס בשנה הקרובה.
3. מילווקי באקס
בדירוג עוצמה הבאקס היו מדורגים ראשונים במזרח. האלופה לשעבר יכולה להרגיש שרק הפציעה של כריס מידלטון מנעה ממנה את הריפיט, ועד להודעה חדשה יאניס אנטטוקומפו הוא השחקן הטוב בעולם. בהפסד לבוסטון בעונה שעברה הוא היה לא פחות מרשים מאשר בפלייאוף האליפות, הוא רק הולך ומשכלל את האופנים בהם הוא מנצל את הנתונים החד פעמיים שלו. כשלוקחים בחשבון גם התקפה וגם הגנה, קשה לטעון שיש שלישייה איכותית יותר ב-NBA מיאניס, מידלטון וג'רו הולידיי. האיכויות שלהם משלימות והם כבר יודעים לשחק ביחד ולנצח ביחד. כל זמן ששלושתם בריאים ונמצאים על הפרקט, יש למייק בודנהולצר צוות מסייע מספיק טוב כדי למלא את שתי המשבצות הנותרות.
מילווקי רק שלישית בדירוג הזה כי הגרסה הנוכחית שלה מוכרת ולא מתכוונת לשנות יותר מדי. יאניס וברוק לופז יאטמו את הצבע ויאפשרו ליריבות שלשות, יאניס יתקוף את הטבעת ויוציא לקלעי השלשות של הבאקס, הפיק נ' רול בין מידלטון ליאניס ימשיך להיות המהלך שהולכים אליו כשדברים אחרים לא עובדים. אם מחפשים עניין בעונה הרגילה, אז נראה שקואוץ' באד מתכנן לנסות הרכבים גבוהים עם יאניס, לופז ובובי פורטיס ביחד. זה הרכב שמסוגל ליצור בעיות ללא מעט יריבות. בחצי השני של העונה יהיה מעניין לעקוב אחרי ההשתלבות של ג'ו אינגלס, שאמור לחזור מפציעה ארוכה. אם לאינגלס הוותיק יש עוד מה להציע, הוא יוכל להוסיף יצירתיות למשחק ההתקפה של הבאקס ולתת לבודנהולצר אופציה להרכבים נמוכים שלא ממש הייתה לו בעונה שעברה.
4. פילדלפיה 76'
ג'ואל אמביד, ג'יימס הארדן ודוק ריברס עשו לעצמם שם של דמויות שלא ניתן לסמוך עליהן בפלייאוף. אמביד אף פעם לא מצליח להישאר בריא, הארדן נעלם ברגעים החשובים, ריברס רשום על כמה מקריסות הפלייאוף המפוארות בתולדות הליגה. כל כך הרבה קופים על הגב בקבוצה אחת יכולים להפוך לעומס יתר, אבל גם לגורם מוטיבציה, לרצון להוכיח משהו ביחד לכל העולם. יהיה להם עם מה לעבוד השנה. טייריס מקסי הוא כוח עולה, טוביאס האריס הוא אופציה רביעית שאין להרבה קבוצות, שניהם למדו להשתמש ביתרונות שאמביד והארדן יוצרים עבורם. דריל מורי הקיף את הרביעייה המוכשרת הזאת בהרבה קשיחות ואופי, עם דגש על פי ג'יי טאקר שישמש כצלע החמישית בחמישייה (בתקווה שהוא לא ייגמר ברגע הלא נכון, הוא כבר בן 37).
סימן השאלה הגדול, עוד לפני סוגיית היכולת שלו בפלייאוף, הוא הארדן. בשנה שעברה הוא נראה כמו שחקן שאיבד חצי צעד, מתקשה יותר להשתחרר לזריקה, לעלות לזריקה ולסיים בצבע עם מגע. לאורך הקיץ הדיבור היה על כך שהוא הוריד משקל וחזר לכושר של לפני השנתיים האחרונות, במהלך העונה הוא ינסה להוכיח שהוא אכן מסוגל להחזיר אחורה את הזמן. הוא עדיין מוסר עילאי והפיק נ' רול שלו עם אמביד בלתי ניתן לעצירה, אבל אם הוא כבר לא הסקורר שהוא היה פילדלפיה תתקשה להיאבק בגדולות של המזרח.
5. קליבלנד קאבלירס
הטרייד על דונובן מיטשל הפך את קליבלנד לאחת הקבוצות הצעירות המבטיחות בליגה, עם ארבעה שחקנים בכירים בני 21-26 שחתומים לפחות לשלוש שנים. בזמן שכולם מחפשים שחקני כנף בגודל דומה, הקאבס בונים קבוצה סביב שני גארדים נמוכים ושני שחקני פנים גבוהים. אבל היכולות שלהם משלימות בצורה טובה: מיטשל הוא הסקורר הקטלני, דריוס גארלנד הוא מנהל המשחק המלוטש, ג'ארט אלן הוא הסנטר שחי בצבע ואוון מובלי הוא הפורוורד שיודע לתפקד בכל איזור שצריך אותו. אלן ומובלי הוכיחו בשנה שעברה שהם אחד הצמדים ההגנתיים האיכותיים בליגה, עוד צמד גבוהים בו אחד נשאר קרוב לצבע והשני מגיע למשימות עזרה במידת הצורך ויכול לשמור גם על שחקני חוץ. הם יוכלו לחפות על החסרונות ההגנתיים של צמד הגארדים, לפחות רוב הזמן.
קליבלנד כנראה לא תאיים על התואר השנה, אך יהיה מסקרן מאוד לראות איך הפרוייקט הזה מתפתח. איך ג'יי בי ביקרסטאף ישלב את מיטשל הדומיננטי בשיטה שהחלה להיבנות בעונה שעברה, האם אייזק אוקורו או קריס לוורט ישכנעו שהם צלע חמישית ראויה, האם קווין לאב ימשיך ליהנות מהחיים גם כשריקי רוביו פצוע. אך יותר מכל, מסקרן לעקוב אחרי ההתפתחות של מובלי. הוא הפרנצ'ייז פלייר בהתהוות בחבורה הזאת, האחראי המרכזי לתחושה שמשהו גדול מתחיל לקרות באוהיו. כבר כרוקי הוא היה עוגן הגנתי והחל להראות את הפוטנציאל ההתקפי המגוון מאוד שלו. יש לו שורה של מהלכים בפוסט, הוא יודע לתקוף עם הפנים לסל ויודע לקלוע מבחוץ, קצת יותר ליטוש והחבילה השלמה תתחיל לקבל צורה של סופרסטאר.
6. טורונטו ראפטורס
הניסוי של ניק נרס ממשיך. טורונטו משחקת כדורסל שונה מכל קבוצה אחרת ב-NBA ובעולם, עם הרכבים שיכולים לכלול חמישה פורוורדים באותו גובה שכולם קולעים מבחוץ ורובם חודרים ומוסרים. זה סגנון מרתק, אבל סדרת הפלייאוף מול פילדלפיה הבהירה שיעזור לראפטורס לפתח גם יכולות סטנדרטיות יותר. ההתקפה מתבססת על מיס-מאצ'ים ויצירת כאוס, כמעט ללא סטים מסודרים שאולי יסייעו לסגל שלא כולל שחקן שיוצר לעצמו מצבי זריקה ברמות הגבוהות ביותר. בהגנה נרס מנסה שיטות מגוונות, מפתיע את היריבה, שולח הרבה מאוד עזרה, אך פילדלפיה חגגה מול העזרה והתקשתה הרבה יותר מול חילופים אוטומטיים רגילים.
בגזרת השחקנים, השם המעניין ביותר יהיה סקוטי בארנס, שכמו מובלי גם הוא מגיע אחרי עונת רוקי נהדרת. בארנס הוא פורוורד מיוחד שמשלב בין עוצמה ליצירתיות, והדבר היחיד שחסר לו זו קליעה יציבה מבחוץ. בחמישייה של טורונטו הוא הדבר הכי קרוב לסנטר והוא מוצא יתרונות מול כל מי שמנסה לשמור עליו. מידת השיפור שלו יכולה לקבוע איך תיראה העונה של הקנדים, כרגע קשה מאוד לדעת למה לצפות ממנו ומכל הקבוצה.
7. אטלנטה הוקס
כמו קליבלנד, גם אטלנטה היא קבוצה צעירה שצירפה גארד בכיר די צעיר. דז'ונטה מארי הוא לא סקורר כמו מיטשל, אבל הוא הרבה יותר הגיוני כמשלים לטריי יאנג. שניהם התרגלו לסיטואציה בה הכל עובר דרכם בעונה שעברה, דורגו שלישי ורביעי באסיסטים ושלישי ושמיני בזמן החזקה בכדור בליגה, איך הם ייראו ביחד זו אחת משאלות המפתח לעתיד של ההוקס. האם נייט מקמילן ימצא את השיטה והתרגילים שינצלו את יכולת יצירת מצבי הזריקה של שניהם? האם יאנג ילמד לשחק ללא הכדור, לנוע בין חסימות, לתפקד לפעמים כאופציה משנית? אם ההתקפה של אטלנטה תמשיך להתבסס לחלוטין על הפיק נ' רול של טריי, אז חבל על המחיר ששולם על מארי.
כדי שאטלנטה תוכל לפנטז על הצמרת הגבוהה במזרח בשנים הקרובות, היא צריכה לראות שדרוג משחקנים נוספים. דיאנדרה האנטר נראה על סף פריצה כל הזמן אבל בינתיים דורך במקום, אונייקה אוקונגוו תקוע בתפקיד הסנטר המחליף של קלינט קאפלה והגיוני שההוקס יחפשו לקאפלה טרייד כדי לתת לו יותר דקות. מארי, האנטר ואוקונגוו אמורים ליצור גם בסיס הגנתי שישדרג משמעותית את ההגנה שדורגה במקום ה-26 בליגה בעונה שעברה, עד שהשדרוג הזה יגיע אטלנטה תמשיך להיות קבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף.
8. מיאמי היט
סגנית אלופת המזרח תמשיך להיות קבוצה חכמה וקשוחה, ממש לא מופרך לדמיין אותה משחזרת את ההישג שנה נוספת. שתי סיבות גורמות לדירוג הנמוך שלה כאן. הראשונה היא שהיא לא חדשה, מלהיבה ומסקרנת כמו הקבוצות שמעליה. ג'ימי באטלר ובאם אדבאיו ימשיכו לחצוב נקודות בצבע, קייל לאורי ידאג להנעת כדור, השיטה תסדר זריקות טובות לקלעים, ההגנה כמעט לא תעשה טעויות, הקצב יהיה נמוך. בקיצור, מיאמי.
הסיבה השנייה היא שכן מדובר במועמדת לדעיכה. באטלר בן 33, לאורי בן 36, שניהם מועדים לפציעות ונראה היה שמשחקים על האדים האחרונים בסוף הפלייאוף. בכלל לא בטוח שיש להם עוד עונה גדולה לתת. פי ג'יי טאקר היה שחקן חשוב במערך של ספולסטרה ולא בטוח שלקיילב מרטין יש כלים להיכנס לנעליו. ההפתעות שצצות כל שנה מקצה הסגל נחמדות, אבל לא מוסיפות כישרון שיכול באמת לשנות את התמונה. מיאמי בעיקר מקווה לשדרוג נוסף של טיילר הירו שייכנס לחמישייה ואולי חזרה לעניינים של ויקטור אולדיפו, אלה לא ממש מניות בטוחות לשיפור.
9. ניו יורק ניקס
אחרי שהיו אחת מהפתעות העונה לפני שנתיים ואחת מאכזבות העונה לפני שנה, הניקס מגיעים לעונה הזו עם אופטימיות זהירה מאוד. הסיבה הראשונה לאופטימיות היא שזה היה קיץ נדיר בו הניקס השיגו את מה שרצו: ג'יילן ברונסון. אחרי מרדף אגרסיבי, ברונסון החביב עזב את דאלאס כדי להפוך לתקווה הגדולה של התפוח הגדול. הוא יהיה השחקן היוצר שכל כך היה חסר בעונה שעברה לצד ג'וליוס רנדל ואר ג'יי בארט, ואולי יאזן אותם מספיק כדי שתיווצר קבוצת התקפה סבירה.
הסיבה השנייה לאופטימיות היא שהצעירים שהגיעו בשנים האחרונות מתחילים להיראות מבטיחים. עמנואל קוויקלי, מיילס מקברייד, קוונטין גריימס ואובי טופין כנראה לא יהיה כוכבי NBA, אבל כולם מראים פוטנציאל של שחקנים טובים בהתהוות, בעיקר טופין האתלטי שתיבודו חייב למצוא לו דקות. יחד עם בארט בן ה-22, ברונסון בן ה-26 ומיטשל רובינסון בן ה-24, התגבש בניו יורק סגל צעיר ראוי שיכול לרוץ ביחד כמה שנים. בינתיים זה לא יספיק ליותר ממאבק על הפלייאוף, אבל קבוצה סימפטית ותחרותית זה לא משהו שב-MSG יכולים לזלזל בו.
10. שיקגו בולס
אחת הקבוצות המעניינות בפתיחת העונה שעברה היא אחת הפחות מעניינות השנה. היא טובה מכדי לא להיאבק על מקום בפלייאוף ולא טובה מספיק בשביל לעבור סיבוב, בטח כשלונזו בול בספק לכל העונה. לונזו הכניס קצב ויצירתיות למשחק ההתקפה של הבולס, אבל גם איתו ההרגשה הייתה שחסר לה משהו כדי להיות קבוצה גדולה באמת. דמאר דרוזן וזאק לאבין הם שני סקוררים נהדרים לעונה הרגילה, אבל לא אופציות 1 ו-2 של קבוצת פלייאוף איכותית. ניקולה ווצ'ביץ' לא הצליח לבוא לידי ביטוי מלא לידם. הגנה שכוללת את שלושתם לא מספיק טובה.
מעט התקווה לצאת מהבינוניות נמצאת אצל הצעירים. פטריק וויליאמס היה פצוע רוב העונה שעברה, מה שהקשה עליו להתקדם, אבל כן יש לו פוטנציאל להפוך לפורוורד שתורם הרבה בשני הצדדים. איו דוסמו היה מהרוקיז המפתיעים של העונה שעברה והשתלט על תפקיד הרכז הפותח בהיעדרו של לונזו, מדובר בשומר קשוח עם פוטנציאל להתפתח כמנהל משחק שיודע להגיע לטבעת. אך לאור השדרוג המשמעותי של הקבוצות שהיו בסביבה של שיקגו בעונה שעברה, קשה לראות אותה מתחמקת מאיזור הפליי-אין.
11. דטרויט פיסטונס
לקח לקייד קנינגהאם קצת זמן להיכנס לעניינים, אבל בחודשים האחרונים של העונה שעברה הוא התחיל להראות למה הוא עשוי להצדיק את הבחירה הראשונה במחזור 2021 הנהדר. רכז גבוה עם ראיית משחק נהדרת, קליעה מלוטשת שקשה מאוד למנוע ממנו ופוטנציאל הגנתי גבוה זה לא שילוב שפוגשים כל יום. המטרות המרכזיות לשנה הקרובה הן שיפור בקבלת ההחלטות ובסיומת בצבע. בשנה השנייה של פרוייקט קייד הפיסטונס כבר מצפים שהוא יתחיל להביא ניצחונות, לעומת כל שאר קבוצות התחתית הם דווקא רוצים להצליח ואפילו להיאבק על הפליי-אין.
מי שאמור לעזור לו בכך הוא ג'יידן אייבי, הבחירה החמישית בדראפט האחרון. אייבי הוא גארד אתלטי שמתמחה ביכולת להגיע לטבעת, ולפחות על פניו נראה כמו התאמה אידיאלית כשותף לקייד בקו האחורי. אייבי יוכל ליהנות מריווח מקסימלי, כי הפורוורדים סאדיק ביי ובויאן בוגדנוביץ' (שהגיע במהלך שמצהיר על רצון לנצח עכשיו) הם קלעי חוץ איכותיים וגם הסנטר איזיאה סטיוארט זורק שלשות עכשיו ומתברר שהוא מסוגל. דטרויט היא הימור פופולרי לאחת מהפתעות העונה, לתחושתי היא זקוקה לעוד שנה של התגבשות.
12. וושינגטון וויזארדס
הקבוצה הכי מעניינת בישראל היא אחת הכי פחות מעניינות בשאר העולם. כתבתי עליה בכתבה על דני אבדיה, אז בעיקר אחדד את הנקודה המהותית ביותר. ההחלטה של בראדלי ביל לחתום על החוזה העצום שרק וושינגטון הייתה יכולה להציע לו, למרות שטומי שפרד לא הצליח לבנות עבורו קבוצה ראויה, צובעת את השנים הקרובות של המועדון בצבעים אפורים. נראה שלביל לא מאוד מפריע להעביר את הקריירה בקבוצה בינונית ומטה ושלקבוצה לא מאוד דחוף לצאת מהבינוניות הזאת. כל שאר הפרטים שוליים ביחס לתקיעות המובנית הזאת.
למה כן ניתן לקוות? לקבוצה שתשחק כדורסל טוב וקבוצתי. יש לווס אנסלד כישרון התקפי בכל עמדה ורוטציה סבירה של תשעה-עשרה שחקנים. ביל הוכיח יכולת לקחת חלק בסגנון שנותן לכולם מקום לבוא לידי ביטוי, ואולי סגנון כזה יצליח לחפות במידת בה על מחסור בשחקנים שיוצרים לבד מצבי זריקה. הבעיה הגדולה יותר תהיה בהגנה. אנסלד הגיע לוושינגטון על תקן מומחה הגנה, והשנה המשימה המרכזית שלו תהיה למצוא את הדרך להשתמש בגודל של קריסטאפס פורזינגיס, שנראה יותר ויותר כמו נטל הגנתי. בהצלחה.
13. אורלנדו מג'יק
אורלנדו זכתה בבחירה הראשונה בדראפט שלא הייתה בו בחירה ראשונה חד משמעית, והחליטה להמר על פאולו באנקרו, שחקן פנים עם יכולות התקפיות מגוונות מאוד. באנקרו יודע לעבוד עם הפנים ועם הגב לסל, משתמש בהרבה הטעיות ושינויי כיוון, מסיים טוב ומוסר טוב. המג'יק זקוקים בדיוק לשחקן התקפי מסוגו וניתן להבין למה בחרו בו. אבל שחקנים עם פרופיל דומה התקשו בעשור האחרון ב-NBA כי הם לא מצאו את עצמם מבחינה הגנתית באף אחת מעמדות הפנים. גם היתרונות וגם החסרונות ייבחנו בעונת הרוקי שלו.
המג'יק יכולים להיות מרוצים מעמדות הפורוורד והסנטר שלהם. לצד באנקרו יפתחו פרנץ ווגנר, שנראה מלוטש מהצפוי כרוקי, ו-וונדל קרטר ג'וניור, שמתחיל להיראות כמו סנטר פותח ראוי. גם הספסל עמוס בפוטנציאל. הבעיה היא בעמדות הגארד: מרקל פולץ שוב פצוע, ג'יילן סאגס לא מצא את עצמו כרוקי, קול אנתוני יכול להתפתח ליופי של שחקן שישי אבל כרגע מצפים ממנו ליותר מדי. אורלנדו תמשיך להיות אחת הקבוצות החלשות בליגה ותקווה להשיג בחירה גבוהה נוספת, כי כרגע קשה לדמיין איך החבורה הזאת הופכת לקבוצה טובה תוך כמה שנים.
14. שארלוט הורנטס
איך הקבוצה עם אחד השחקנים המלהיבים בליגה מצליחה להיות אחת המבאסות בליגה? התשובה חייבת להתחיל בכך שמיילס ברידג'ס, אחרי עונת פריצה ורגע לפני חתימה על חוזה גדול, הכה את אשתו וכיום עומד למשפט. ברידג'ס היה השותף הטוב ביותר למשחק הריצה של לאמלו בול ובלעדיו שארלוט היא פשוט קבוצה לא מספיק טובה. מיץ' קופצ'אק התעקש לא לבצע את המהלך המתבקש של חיזוק עמדת הסנטר, ולתפקיד המאמן החזיר את סטיב קליפורד, מאמן יסודי ומוערך אך גם שמרן מאוד, בטח לא מי שימצא פתרונות יצירתיים לבניית קבוצה סביב לאמלו.
שארלוט לא הייתה אמורה להיות בין נמושות הליגה. השלישייה של לאמלו, טרי רוז'יר וגורדון הייוורד נראית טוב ביחד ויש סביבם כמה שחקנים משלימים ראויים. אבל הסגל קצר מאוד ויתקשה להכיל היעדרויות של הבכירים, בזמן שלאמלו מתחיל את העונה פצוע והייוורד מתקשה לשחק בעקביות כבר שנים. זאת מועמדת חזקה להיות הקבוצה שמוותרת על העונה מוקדם, משביתה את הבכירים ומקווה שאלוהי הלוטרי יצילו אותה.
15. אינדיאנה פייסרס
אישית, אני מחבב את אינדיאנה הנוכחית. טייריס האליברטון הוא שחקן מיוחד בהתהוות, רכז מיומן שעושה הכל קצת אחרת, יהיה מעניין לראות אותו מקבל מפתחות של קבוצה. מיילס טרנר הוא החוסם הטוב בליגה בשנים האחרונות והנוכחות שלו בצבע משמעותית. אלה שני עוגנים בעמדות הרכז והסנטר, והם מוקפים במגוון שחקנים בעמדות 2-4 שיש להם מה להציע. הרוקי בנדיקט מת'ורין הוא פוטנציאל מעניין, שחקן כנף שעושה קצת מהכל, הוא צפוי לעלות מהספסל ולקבל לא מעט את הכדור ליד. עם ריק קרלייל הנהדר על הקווים, בהחלט ניתן לדמיין את הפייסרס מפתיעים לטובה ומנצחים יותר מהצפוי.
אבל מבין הנמושות המובהקות, זו הקבוצה עם הכי מעט אפסייד במזרח. לעומת דטרויט ואורלנדו, אין לה בחירה ראשונה נוצצת שמוקפת בשורה ארוכה של צעירים מעניינים. טרנר מסיים חוזה וסביר להניח שהנהלת הפייסרס תנסה לקבל תמורתו משהו בטרייד במהלך העונה, גם באדי הילד לא אמור לסיים את העונה בקבוצה. אינדיאנה תעבור מתחת לרדאר ותשחק כדורסל חכם יותר מרוב קבוצות התחתית, אך עדיין תפסיד את רוב המשחקים שלה וכנראה תהיה חזק במאבק על הבחירות הגבוהות בדראפט הקרוב.