דני אבדיה פותח עונה שלישית ב-NBA. בעונה השנייה הוא מיצב את עצמו כרול פלייר לגיטימי בהתהוות, כזה שניתן לדמיין בקלות כשחקן רוטציה בקבוצה טובה לאורך שנים. יכול להיות שיש לו פוטנציאל להיות גם יותר מזה, אבל זה הרבה פחות וודאי. כל עונה היא הזדמנות לקפיצת מדרגה משמעותית, אך עושה רושם שבעונה הקרובה המוקד יהיה חיזוק המעמד הקיים, המרשים מאוד בפני עצמו.
סיכום העונה השנייה והקיץ
העונה השנייה של אבדיה בליגה הטובה בעולם התחלקה לשני חלקים. בראשון וושינגטון הייתה קבוצה תחרותית שמנסה לתפוס מקום בפלייאוף, ודני השתלב ברוטציה שלה בזכות היכולת לתרום באופן מיידי. התחום בו הוא הצטיין במיוחד היה ההגנה האישית. ככל שהעונה התקדמה היה ברור שמדובר בסטופר הטוב ביותר של הוויזארדס, והוא החל לשמור על כוכבי היריבות, מפוינט גארדים ועד פאוור פורוורדים. הוא אפילו הראה יכולת להתמודד עם סנטרים בחילופים. שילוב של גודל, מהירות תגובה גבוהה ואינסטינקטים הגנתיים בריאים הפכו אותו לשחקן שלא קל להגיע מולו למצב זריקה טוב. הוא מיעט לעשות טעויות ברמה הקבוצתית והתברר כריבאונדר הגנה טוב לעמדה שלו, מה שעזר ליצור חבילה הגנתית שלמה ומרשימה. בדרך כלל לשחקנים צעירים לוקח זמן ללמוד את רזי הגנת ה-NBA, אבדיה הפך כבר בגיל 21 לשחקן הגנה איכותי בליגה.
המספרים מחזקים את הטענה הזאת. ב-50 המשחקים הראשונים של העונה, לפני שבראדלי ביל הושבת, הרייטינג ההגנתי של אבדיה היה הטוב ביותר מבין שחקני הרוטציה בוושינגטון. בדקות שהוא שיחק הוויזארדס ספגו 106.9 נקודות ל-100 פוזשנים, כמעט שווה ערך להגנה השלישית בטיבה בליגה. השחקנים שהוא שמר עליהם קלעו ב-3.7 אחוזים פחות מהצפוי באופן כללי, וב-6.4 אחוזים פחות מהצפוי משלוש (28.9 אחוזים).
העובדה שההגנה האישית היא נקודת החוזק של אבדיה לא הופכת אותה לתחום שניתן לקחת כמובן מאליו מכאן והלאה. אחת משאלות המפתח לגבי הקריירה שלו תהיה אם הוא יישאר רק עוד שומר אישי טוב או יהפוך לסטופר בכיר מהסוג שקבוצות גדולות נלחמות עליו. הרברט ג'ונס מניו אורלינס, למשל, הצליח לשכנע כבר בעונת הרוקי שלו שהוא סטופר בכיר כזה. התחום שאבדיה צריך לשפר בהגנה האישית הוא המעבר של חסימות. יותר מתאימה לו שיטה של חילופים אוטומטיים, אך כדי להפוך לשחקן שמתמודד עם כל סיטואציה הוא יצטרך לשפר את היכולת להילחם בחסימה חזקה ומדויקת, למזער את הזמן שהשחקן שלו נותר פנוי.
בחלק השני של העונה, לאחר ההשבתה של ביל, וושינגטון ויתרה על העונה ואבדיה שיחק בסיטואציה בה התוצאות פחות חשובות. זו הייתה הזדמנות עבורו לנסות להביא לידי ביטוי יכולות התקפיות שהוא התקשה להראות בקבוצה תחרותית. ב-16 המשחקים האחרונים של העונה דני הוביל כדור, הגיע לטבעת, ניהל משחק לפעמים וסיפק 12.6 נקודות ו-3.6 אסיסטים למשחק, הרבה יותר מכל תקופה אחרת בקריירת ה-NBA הקצרה שלו. החודש האחרון של העונה נחשב לכזה שלא כדאי לקחת יותר מדי ברצינות את הסטטיסטיקות שנצברות בו, כי רוב הקבוצות לא לוקחות יותר מדי ברצינות את רוב מה שקורה בו. מה שחשוב בתקופה הזאת היה הניסיון והביטחון שאבדיה צבר כסקורר ומנהל משחק משני.
הקיץ היה המשך ישיר של סוף העונה. אבדיה עבד על שני תחומים עיקריים - הקליעה משלוש והובלת הכדור. הקליעה ממשיכה להיות עקב האכילס המרכזי בדרך של דני להפוך לשחקן משלים שלם. בעונה השנייה הוא קלע שלשות ב-31.7 אחוזים, שחזור כמעט מדויק של עונת הרוקי ומספר שגורם ליריבות להתעלם ממנו כשהוא על קשת השלוש. גם בכל הקשור להובלת כדור הוא נראה לעיתים חסר ביטחון מול הגנות לוחצות והתקשה לייצר יתרונות בעזרת שינויי כיוון. בנבחרת ישראל, בה הוא השחקן הבכיר, דני הראה משהו ממה שהוא עבד עליו בקיץ. קמפיין הנבחרת שלו לא היה עקבי, אך כן כלל ניצוצות של קליעה, חדירה ובעיקר ניהול משחק ברמה גבוהה. אנשי וושינגטון התרשמו ממה שראו בדיוק בגלל שאלה החלקים שחסרים לאבדיה כדי להפוך לשחקן שהם רוצים שהוא יהיה.
לקראת העונה הקרובה
שחקני NBA תלויים מאוד בסיטואציה שהם נקלעו אליה. דני אבדיה מצא את עצמו בוושינגטון, קבוצה שכרגע נראית תקועה במקום רע באמצע, מנסה לנצח ולא ממש מצליחה. בראדלי ביל חתם בקיץ על חוזה ארוך ויוקרתי (251 מיליון דולר לחמש שנים), והמטרה של טומי שפרד היא לבנות סביבו סגל שיתבסס בפלייאוף. המהלך המשמעותי ביותר בשנה האחרונה היה הטרייד שהביא לקבוצה את קריסטאפס פורזינגיס, הסנטר הלטבי שמעמדו בליגה הולך ודועך, במהלך העונה שעברה. ביל ופורזינגיס עוד לא שיחקו ביחד, מדובר בשילוב מעניין שיכול להוביל לקבוצת התקפה חזקה, אבל מעטים מאמינים שזה יספיק כדי להיכנס לפלייאוף במזרח.
בקיץ הצטרפו וויל בארטון ומונטה מוריס מדנבר, כשמי שעשה את הדרך ההפוכה הוא קנטביוס קולדוול פופ, שהיה הסמול פורוורד הפותח בעונה שעברה. מוריס, ביל, קייל קוזמה ופורזינגיס בטוחים בחמישייה הפותחת, השאלה היא מי יפתח בעמדה מספר 3, אבדיה או בארטון. מכיוון שדני גורר פציעה ממשחקי הנבחרת ולא השתתף במשחקי ההכנה, קשה לדעת האם ווס אנסלד מייעד לו מקום בחמישייה או שהוא מתכוון להעלות אותו מהספסל. זו שאלה חשובה, כי מדובר בשני תפקידים שונים.
על פניו, האופציה ההגיונית יותר תהיה להעלות את אבדיה בחמישייה. בארטון הוא אמנם השחקן השלם והבכיר יותר כיום, אך הוא נראה טוב כשחקן שישי בדנבר ויתאים מאוד להוביל את היחידה השנייה גם בוושינגטון. אנסלד בהחלט יוכל להיעזר בסטופר איכותי בחמישייה שלו, חמישייה עם סימני שאלה הגנתיים בוהקים, ואין לו בסגל עוד שחקן שיכול לשמור על סוגים שונים של שחקני חוץ כמו אבדיה.
כשחקן חמישייה, אבדיה יהיה הצלע החמישית בהתקפה. הוא יהיה השחקן שההגנה הכי פחות עסוקה בו, שמנסה להחביא מולו את השומר החלש ביותר שלה או את השחקן שנוטה להגיע לעזרה. היתרון הגדול בחמישייה הזאת הוא הריווח שהיא מייצרת, בזכות האיום המתמיד של פורזינגיס בקליעה מבחוץ. דני נהנה לשחק לצד פורזינגיס בסוף העונה שעברה, הוא בדיוק מסוג השחקנים שצריך את הריווח המקסימלי כדי להגיע לטבעת ולסיים שם ביעילות, או למשוך עזרה מבחוץ ולמצוא את השחקן הפנוי. כצלע חמישית, הוא יוכל לנצל את היתרונות הקטנים שיוצרים עבורו השחקנים הבכירים כדי להתחיל את המהלכים האלה. הוא שיפר את מהירות קבלת ההחלטות שלו במצבים כאלה ופעמים רבות תופס את ההגנה לא מוכנה לחדירות שלו. אם הוא יקלע מספיק מהזריקות הפנויות שלו משלוש, הוא יוכל להיות צלע חמישית די אידיאלית. גם אם לא, זה פחות בעייתי כשהוא מוקף בקלעי חוץ טובים.
כמחליף, הוא ישמש הרבה יותר כיוצר, משני ואולי גם ראשי. החמישייה השנייה המסתמנת לא כוללת יותר מדי שחקנים עם יכולת ליצור מצבי זריקה לעצמם או לאחרים. הגיוני שאנסלד יחלק את הדקות כך ששחקן חמישייה בכיר ישחק לצד המחליפים (הרכב של ביל וארבעה מחליפים יכול להתאים), אך גם כך אבדיה יידרש ליצור לא מעט בעצמו. הוא הוכיח בנבחרת שהוא מסוגל ליצור מצבי זריקה לעצמו ובעיקר לאחרים, שראיית המשחק שלו היא ברמה גבוהה והוא יכול למצוא שחקן פנוי בכל שלב של המהלך. הוא כנראה עוד לא בשל לעשות את זה מול הגנות בכירות, אבל מול השומרים הפחות איכותיים ביחידות השניות של היריבות מאוד יכול להיות שהוא יוכל להביא לידי ביטוי את היכולת ליצור מצבי זריקה כבר השנה.
מה עדיף? לשתי האפשרויות יש יתרונות. כצלע חמישית בחמישייה אבדיה יקבל הזדמנות להתמקצע בתפקיד שהכי מתאים לו כרגע - הסטופר ההגנתי שעושה מספיק מכל דבר בהתקפה כדי להצדיק את הדקות שלו. הוא ימשיך לשמור על כוכבי היריבה בהגנה וייעזר בריווח בהתקפה כדי לשייף את היכולות שכבר יש לו. אם יריבות ינסו להחביא עליו שומרים נמוכים, כפי שקרה מדי פעם בעונה שעברה, הוא יקבל הזדמנות להוכיח שהוא מסוגל להוריד אותם לפוסט וליצור משם משהו.
כמחליף שמקבל יותר הזדמנויות ליצור, דני יוכל לפתח את הפוטנציאל שמסוגל להפוך אותו ליותר מרול פלייר. ראיית המשחק שלו הרבה יותר טובה מזו של שחקן משלים סטנדרטי, והוא הראה יכולת ראשונית להוביל כדור וליצור גם לעצמו מצבי זריקה, בעיקר לאחר חילופים מול שומרים כבדים. אם הוא יתפתח לשחקן שניתן לתת לו את הכדור, להביא חסימה ולקבל ברוב המקרים זריקה טובה, ניתן יהיה לדמיין אותו כשחקן השלישי-רביעי בחשיבותו בקבוצה גדולה בעתיד. היכולת להוביל כדור בעצמו תהפוך גם את בעיית הקליעה משלוש לפחות קריטית, אך כמובן עדיף שהוא פשוט ישפר את הקליעה. אני עדיין מאמין שהשיפור יגיע, אולי כבר השנה, הזריקה שלו נראית יותר ויותר טוב והוא מוכן לעבוד קשה כל קיץ כדי לשפר את האחוזים.
בכל מקרה, עונת NBA יכולה להתפתח באופנים לא צפויים. פציעות בקבוצה יכולות לשנות את המעמד והתפקיד של כל שחקן, פתיחת עונה טובה או רעה במיוחד של הקבוצה יכולה להשפיע בכל מיני צורות, כולל מחשבה על טריידים. מבין הצעירים, אבדיה הוא השחקן עם ערך הטרייד הגבוה ביותר בקבוצה, הנכס המשמעותי ביותר למקרה ששפרד יחפש מהלך שיחזק את הסיכוי להצלחה עכשווית. אך אבדיה, יותר משחקנים חד ממדיים כמו רוי האצ'ימורה וקורי קיספרט, מחזיק גם את התקווה הגדולה ביותר של הוויזארדס לקפיצת מדרגה שתגיע מבפנים, מהסגל הקיים. אם הוא יתפתח לסטופר בכיר באמת, ישפר מעט את הקליעה ויראה יכולות ראשוניות של יוצר משני - ציפיות לא מופרכות משחקן בן 21 שנראה שיש לו את הכלים האלה בארסנל ומוכנות לעבוד קשה כדי למקסם אותם - הוא יוכל להיות זה שעוזר לוושינגטון, בעתיד הקרוב או המעט רחוק יותר, להפוך מקבוצת מרכז טבלה ומטה לקבוצת פלייאוף לגיטימית.