תקדישו מחשבה לפייר-אמריק אובמיאנג, שעזב את ברצלונה בדקות האחרונות של חלון ההעברות והגיע לצ'לסי כדי לעבוד עם תומאס טוכל. זה היה המאמן ששידרג אותו בדורטמונד, והוא סבר כי הצעד יהיה נכון בתנאים אלה למרות הקעקוע של ארסנל על גופו, אבל היו לו גם ספקות. הוא חשש בעיקר כי מעמדו עלול להיפגע אם הבוס יעזוב. והנה לכם - פחות משבוע אחרי החתימה, שעות ספורות אחרי משחק הבכורה שלו במדים החדשים שהסתיים בהפסד המביך בזאגרב בליגת האלופות, זה קרה. טוכל פוטר, והשחקן שהגיע לבקשתו המפורשת לא בהכרח יתאים לתוכניותיו של המאמן הבא.
המצב הזה מדגיש יותר מכל את הבלגן בו נתונה צ'לסי מאז העברת הבעלות מרומן אברמוביץ' לטוד בולי. פרשנים רבים באנגליה גורסים כעת כי הפיאסקו בקרואטיה היה רק הטריגר, וההנהלה החליטה להיפרד מטוכל עוד קודם לכן, אבל התסריט הזה לא מסתדר עם ההגיון הבריא. כי הרי אם הגרמני לא היה רצוי, התבקש לשלוח אותו לדרכו לפני תום חלון ההעברות, ולתת הזדמנות למחליפו להשפיע, ולו במעט, על גיבוש הסגל.
בפועל, התקיים מצב הפוך ב-180 מעלות, ולטוכל ניתנו סמכויות נרחבות, חסרת תקדים במונחי צ'לסי, בפעילות בשוק ההעברות. זה קרה כי בולי בחר להדיח, מיד עם כניסתו לתפקיד, את היו"ר ברוס באק ואת אשת הברזיל מרינה גרנובסקיה שהיתה אחראית על הרכש, ואף קיבלה את תואר המנהל המצטיין בכדורגל האנגלי לשנת 2021. הבעלים החדש לא מינה מנהל ספורטיבי במקומה, אלא לקח את התפקיד על עצמו "באופן זמני" כהגדרתו. במקביל, בחר המנהל הטכני פטר צ'ך לנטוש גם הוא, והיו לכך השלכות מרחיקות לכת כי שוער העבר הכיר היטב כל פרט במועדון וחיבר בזכות אישיותו בין גורמים מגוונים.
בולי נשאר במערכה כמעט לבד, הפיל חלק נכבד על הסמכויות על טוכל - והמאמן פשוט שנא את זה. במקום לשמוח מכך שיש למילותיו משקל רב הרבה יותר, הוא התלונן פומבית על סלידתו מהעיסוק בהעברות והדגיש שהוא רוצה להתרכז באימון. רעשי הרקע הוציאו אותו מאיזון, והוא לא בהכרח ידע כיצד עליו לפעול בסיטואציה החדשה. כפי שאמר בעילום שם גורם בצ'לסי לדיילי טלגרף, "טוכל העלה בקשות, ואז כעס כאשר מילאו אותן". התנהלות מסוג זה עלולה לפגוע קשות ביחסים עם הממונים, ולא מפתיע כי היא יצרה חיכוכים.
מאמנים אחרים היו עשויים לפעול אחרת בתנאים כאלה, ודמותו של יורגן קלופ קופצת לראש. היו השוואות רבות, בעיקר בגרמניה, בין קלופו לטוכל, כי שניהם התחילו את הקריירה במיינץ, ושניהם המשיכו משם לבורוסיה דורטמונד. ואולם, מעבר למסלול יהיה קשה למצוא נקודות דמיון ביניהם. בכל הקשור לאופי לגישה למקצוע, מדובר בהפכים, וזה בולט מאוד בסגנון העבודה שלהם.
קלופו הוא קודם כל איש של אנשים. הוא אוהב לעבוד ביחד כצוות גדול, להעניק לכולם תחושת שייכות, ויודע כי יחסי אנוש הם המפתחה להצלחה. טוכל הוא קודם כל איש של עבודה. מבחינת יכולות ניתוח, זיהוי נקודות חוזק וחולשה של שחקנים, תכנון טקטי וגמישות מחשבתית, הוא עולה על קלופ במידה לא מבוטלת. אלא שהוא אוהב לעבוד לבד, עם צוות מצומצם ביותר של אנשי סודו, ומייחס חשיבות נמוכה הרבה יותר לתקשורת חיובית עם הסביבה. מנקודת מבטו, זה בזובז זמן ואנרגיה.
טוכל הוא סוג של גאון, ובטווח הקצר כיף מאוד לעבוד עם גאונים. לא במקרה הוא הביא לשינוי דרמטי מאוד בצ'לסי מיד עם הגעתו בינואר 2021 והצעיד את הכחולים לזכיה סנסציונית בליגת האלופות. יש לו רעיונות מבריקים, והוא יודע להצית את הדמיון של השחקנים. זה גם מה שקרה בדורטמונד כאשר החליף את קלופ בקיץ 2015. שחקנים בכירים לא מעטים תיכננו לעזוב, אבל טוכל שיכנע אותם להישאר, תוך שהוא מבטיח לאתגר אותם ולשדרג את יכולתם. הוא אכן עמד במילתו. הנריך מחיטריאן ומרקו רויס נהנו לספר בהתלהבות בתקשורת על האימונים החדשניים ועל אווירה של עשיה מרתקת.
אלא שהניצוץ המיוחד לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן, כי טוכל הוא גם שתלטן וקפדן מאוד. הוא רוצה שהכל ילך בדרכו, וזאת מבלי שיצטרך להתאמץ קשה מדי כדי להסביר את תוכניותיו. המנהלים הבכירים צריכים להקשיב לו ולעשות כדברו - וזהו. האימונים החדשניים מתחילים עם הזמן להתיש את השחקנים, בעיקר מנטלית. האווירה דועכת, והקסם פג. ואז, גם אם הגאונות הטקטית של טוכל לא נעלמת, הסביבה כבר לא ממש רוצה לשתף איתו פעולה. "תומאס הוא מאמן פנטסטי, אבל אדם קשה", אמר יו"ר דורטמונד האנס-יואכים ואצקה אחרי שפיטר אותו ב-2017. ואז, בפריז סן ז'רמן, הוא הסתכסך גם עם המנהל הספורטיבי לאונרדו. ייתכן מאוד שטוכל אף צודק ברוב דרישותיו ומחשבותיו, אבל הדרך בה הוא מעביר אותן עלולה להיות רעילה.
ההתנגשות עם ההנהלה בראשות בולי היתה בלתי נמנעת. האמריקאי, שלא מתמחה בכדורגל בלשון המעטה, רצה תקשורת רציפה ומעמיקה עם טוכל, בין היתר בקבוצת ווטסאפ שהוכנה למטרות אלה. לגרמני לא היה כוח להסביר את מחשבותיו בפירוט לאדם שלא מסוגל להבין אותם. בולטת כאן הדוגמא של כריסטיאנו רונאלדו. בחיפושיו אחרי מועדון חדש עבור הלקוח שלו פנה ז'ורז'ה מנדש גם לצ'לסי, והבעלים הסתקרן מהאפשרות. טוכל פסל אותה על הסף, אבל לא התכוון להשקיע זמן בהסברים לבוס שלו. עבורו, הכל היה מובן מאליו. האבחנה של המאמן היתה נכונה, כמובן, אבל האופן בו העביר את המסר העמיק את המשבר בינו לבין ההנהלה החדשה.
באופן כללי, צ'לסי היתה הקבוצה הנכונה עבור טוכל ב-2021, אבל לא ב-2022. בשנה שעברה, הוא התרכז בכדורגל נטו עם שחקנים שאהבו ללמוד ממנו. השנה הוא נאלץ להתמודד עם השלכות הראיון המתוקשר של רומלו לוקאקו, לאחר מכן להגיב לפלישה של רוסיה לאוקראינה ולענות על הסוגיות המוסריות אודות הבעלים אברמוביץ', ולאחר מכן גם בנסיונותיו של בולי להפוך אותו למורה הדרך הפרטי שלו בעסקו החדש.
מאמן כמו קלופ היה מסוגל להצטיין בנושאים כאלה, אבל טוכל לא ניחן באינטליגנציה רגשית מפותחת לשם כך. במקביל, החלה להתגבר העייפות המנטלית של חלק מהשחקנים ממנו, חלון ההעברות היה מבולגן ללא מנהל ספורטיבי, וכל זה התבטא גם בכדורגל לא מאורגן מספיק בתחילת העונה. כאשר נדרש להתייחס לכך, מיהר טוכל להאשים את חניכיו ולזרוק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס. בנסיבות אלה, זה היה די צפוי.
לכן הקשר הזה פשוט מיצה את עצמו. טוכל החזיק מעמד פחות משנתיים בדורטמונד, פחות משנתיים בסן ז'רמן, ועכשיו גם פחות משנתיים בצ'לסי. הוא ייזכר כמאמן מצליח מאוד בסטמפורד ברידג' בזכות הפתיחה האדירה, ואיכויותיו המקצועיות מבטיחות פתיחה נהדרת גם לקדנציה במועדון הבא שיבחר להעסיקו - אבל גם בו הוא לא צפוי להתמיד. טוכל הוא מאמן לטווח קצר - לטוב ולרע.
באשר לצ'לסי של בולי, הרי שכאן הכל עדיין מעורפל ומבולגן. אין לדעת לאן פניו של המועדון מועדות בעידן החדש, ורבות יהיה תלוי בבחירה הנכונה של המנג'ר החדש, בבניית מערכת היחסים הנכונה של הבעלים איתו, ובמינוי קריטי של מנהל ספורטיבי שבאמת מתמחה בכדורגל. כרגע, נראים הכחולים כמו ספינה ששטה באופן מקרי ללא יד מכוונת, אבל עדיין מוקדם לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת.