בסיבוב השני של הפלייאוף העליון אשתקד, עלי מוחמד פתח רק במשחק אחד. הוא פשוט היה גמור. 53 משחקים רשמיים בכל המסגרות נתנו את אותותיהם. העייפות הפיזית הפכה לתשישות מנטאלית והובילה לירידה חדה ביכולת. הוא לא היה לבד, כמובן. מכבי חיפה סיימה בצליעה את העונה שעברה. כשהאליפות כבר הייתה בכיס, חלה ירידת מתח כללית שהובילה את ברק בכר למסקנה שהרענון בסגל - אולי הסמל המסחרי שכל כך מזוהה עם המאמן - הכרחי וגם צריך להיות גדול מכפי שתכנן. לא הייתה כל כוונה לוותר על מוחמד, אבל היה במכבי חיפה מי שחשב שהנפילה ביכולת היא סימן ראשון לירידה עתידית במעמדו.
מכבי חיפה עשתה את ההתאמות הנדרשות להגיע מוכנה למבחן קמפיין המוקדמות בקיץ. שחקני הרכש שהגיעו מוקדם תרמו מיידית, אפקט הרענון הושג וכך גם מטרת העל. בתוך השבועות המסחררים שעברו על האלופה, בלט המרוענן הראשי. עלי מוחמד התאושש מהתשישות והשתלט על הקישור של מכבי חיפה, אנגולו קאנטה סטייל. הוא קפץ מדרגה. הדברים הטובים שתמיד היו שם, נראים פתאום עוד יותר טוב. הדברים שהיו חסרים פתאום נמצאים שם. עלי מוחמד הבין שלהיות השחקן שמביא את הדברים שלא רואים בסטטיסטיקה זה נחמד, אבל כדי להגיע לליגת האלופות צריך גם להופיע בסטטיסטיקה. והוא הופיע. בגדול.
עם סיום העונה, מוחמד ביקש לוותר על משחקי מוקדמות אליפות אפריקה עם נבחרת ניז'ר, התמקד בהתאוששות מנטאלית ובעבודה על שיפור אלמנטים במשחק שלו. כבר במשחק אלוף האלופים, בכר הבין ואמר לסובביו: עלי מוחמד חזר. מוחמד תמיד היה שחקן של באלאנס. אחד שמשחרר את הכלים ההתקפיים בחילוץ ופס שפותח את המשחק. שחקן שמסוגל לרוץ מרחבה לרחבה, אבל עדיין לוקה במספר אספקטים. לא פיזי מספיק כדי להיות קשר אחורי, לא מספק מספרים של "8" מודרני. זה הספיק כדי להפוך עם השנים לאחד הקשרים הבולטים בליגת העל, שחקן שמשלים נהדר קבוצה שיש לה יכולות התקפיות ויודעת להניע כדור, אבל זה לא הניע מועדונים מחוץ לישראל לרצות לשלם עליו סכומים גבוהים.
"הוא עשה קפיצת מדרגה משמעותית", מסכים אורי אוזן. "מה שיש לו, יש לו ובזה הוא אדיר - הכושר הגופני, חילוצי הכדורים, עבודת ההגנה, כיסויי שטח, ההצטרפות. הוא השתפר בקבלת ההחלטות וניכר שעבדו איתו על הבעיטה. הטכניקה בבעיטה פתאום נראית סבבה. הוא שם את הרגל כמו שצריך, בניגוד לעבר, כשהוא היה דוחף את הכדור. זה משהו שמאוד קשה לשנות בגיל הזה. יחד עם דולב חזיזה, אלו שני השחקנים שהיו הכי טובים בכל משחקי המוקדמות. קח את השער של דניאל סונדגרן בבלגרד. זה שער של עלי שיצא לחטיפה ובלבל את שחקני הכוכב".
נחזור קצת אחורה. קצת לפני סיום דרכם בבית"ר ירושלים, סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה הזיזו את עלי מוחמד לעמדה קדמית בקישור וקיבלו ממנו שני שערים (לעומת שלושה שערי ליגה בסך הכל שהבקיע בחמש עונות בישראל). אלא שאז הקשר חלה בקורונה והתקשה להתאושש, בית"ר בינתיים החליפה מאמנים ובמכבי חיפה של העונה שעברה, מוחמד נאלץ לשחק לא מעט בעמדת הקשר האחורי. "נטע לביא חזר והוא פורח לידו כי עלי חוזר בחילוץ כדורים. כיף לשחק ליד אחד כזה. הוא מנקה לידך הכל ואתה צריך לאסוף שאריות. הוא שחקן שקשה לעבור אותו ולפעמים נראה שיש כמה כמוהו על המגרש", ממשיך אוזן.
"כשיש לידו שחקנים טובים, הוא משתפר עוד יותר. הוא משחק בקבוצה טובה מאוד שהכל הולך לה, בסגנון שמתאים לו ומאפשר לשחק את הבוקס טו בוקס ולצאת קדימה עם כדרור. קפיצת המדרגה מבחינתו הייתה צריכה לבוא במספרים. 8 בלי מעורבות בשערים זאת בעיה, בטח בליגה הישראלית. המטרה שלו צריכה להיות מעורבות ישירה ב-7-8 שערים העונה". הוא בדרך הנכונה. אגב, ברדה אמר בעבר: "בקבוצה יוזמת, הוא יכול הרבה יותר רלוונטי כי הוא מאוד חכם, יודע לפנות שטחים, להיכנס בין החורים, יש לו פס מדהים, קבלת החלטות והבנת משחק ברמה אחרת. אין בישראל שחקן כל כך זריז על שטח קטן. זה הכוח שלו. מדובר באחד הקשרים הכי גדולים שאימנתי".
מוחמד הגיע מלכתחילה לישראל כי קבוצות כמו בורדו ופרייבורג שבחנו אותו חשבו שהוא קטן מדי או לא פיזי מספיק ודרשו התחשלות במילואים. עלי מוחמד לא עזב את ישראל (למרות שאייל סגל ומשה חוגג חלמו על אקזיט) כי עבורן שחקן שנתקע יותר מדי שנים בישראל לא היה אטרקטיבי מספיק במחיר הנקוב. דברים שלא רואים בסטטיסטיקה לא בהכרח מספיקים למעבר לליגה בכירה יותר. למזלו של הקשר, בשרשרת המזון של שוק ההעברות הישראלי, מעל סגל ישב חוגג ומעל חוגג יושב יעקב שחר.
עלי מוחמד הגיע לפיק הקריירה שלו רגע לפני גיל 27 ויקבל הזדמנות להראות את היכולת שלו בבמה הכי גדולה שיש בכדורגל האירופי. זה נכון, אגב, עבור לא מעט שחקנים של מכבי חיפה ובראשם חזיזה. ליגת האלופות יכולה לשנות להם את הקריירה. האם זה יכול לקרות לעלי מוחמד? אוזן חושב שכן: "הוא אף פעם לא קיבל כזאת במה ואני חושב שאחרי ליגת האלופות הוא ייצא מפה. אולי לא יקנו אותו ב-20 מיליון יורו, טורניר טוב בהחלט יכול לשלוח אותו למקומות כמו סלטיק או הליגה בפורטוגל בתג מחיר של שני מיליון".
בינתיים, קרה סביב עלי מוחמד משהו לא פחות חשוב. ההחלטה לרשום אותו כשחקן ישראלי לא עברה חלק בגרון ולא יכולה לעבור חלק בגרון כל עוד מרחף סביבנו כתם פרשת הגירוש של פדרו גלבאן. במציאות הנוכחית, האוהד הממוצע דורש "הצדקה". בניגוד למיגל ויטור (ואם וכאשר גם אנריק סאבוריט), מוחמד לא יכול לשחק בנבחרת ישראל. מצד שני, אין ספק באשר לחיבור בין השחקן ומשפחתו למדינה. אולי בהקשר הזה ההשוואה הנכונה היא לגוסטבו בוקולי או ג'ובאני רוסו.
תקדים עלי מוחמד עצבן לא מעט אנשים בכדורגל הישראלי. יש הרואים בו "טריק" של הגדולות להשיג לעצמן עוד יתרון - כי לא כל מועדון מסוגל כלכלית לוותר על הקלות המס ולהפוך זר לישראלי. מקצועית, מכבי חיפה הרוויחה בענק. בשנים האחרונות השתרש כאן בשיח המושג המעצבן "שחקן שובר שוויון". נהוג להשתמש בו בעיקר בהקשר של שחקנים זרים, אבל המציאות אחרת. בשוק הישראלים הדליל, לא פשוט לצרף שחקן שטורף את הקלפים ומשנה את יחסי הכוחות.
כשיש יותר משאבים, יש יותר אופציות להביא שחקן טוב, אבל - וזה אבל גדול שנכון לגבי ישראלים וזרים - יכולת לשלם דמי ההעברה ושכר גבוה לא מבטיחה הצלחה מקצועית. תחשבו כמה שחקנים (ובמכבי חיפה יש כמה כאלה) מקומיים שנרכשו מהקטנות לא הצליחו להתמודד עם קפיצת המדרגה לגדולות. תחשבו על זרים שבאו עם רזומה מפוצץ כהבטחות ענק ונותרו פסיק בהיסטוריה אחרי כמה חודשים. לעומת זאת, הפיכת זר מוכח לישראלי ופינוי מקום - זה כבר מהלך שמשנה את התמונה.
זה אולי יהיה הטרנד העתידי הבא בכדורגל הישראלי, הטרנד על שם עלי מוחמד. הבאת זרים בגיל צעיר לא בהכרח עבור מכירה עתידית אלא גם כאלה עם פוטנציאל להשתקע כאן. גם במציאות פוליטית אחרת, אל תתפלאו אם יום אחד יאומץ כאן שינוי תקנון שיאפשר רישום "HOME GROWN PLAYERS" - כלומר שחקנים ששיחקו כאן מספר שנים לא ייספרו כזרים ללא קשר להליך אזרוח. זה בסופו של דבר מה שבאמת משנה מבחינת הקבוצות.
עלי מוחמד השלים מסלול חלומי משחקן עדין שרבים פקפקו ביכולותיו, כולל כאמור בשלהי העונה שעברה, בחור רגיש שלא מעט מאמנים העידו שהצורך שלו לקבל חיבוק מגביל אותו מנטאלית, כישרון שהפנטזיה לעשות עליו קופה (עדיין) לא התממשה, לאחד שייכנס להיסטוריית הזרים הגדולים והמשפיעים בכדורגל הישראלי. הוא מגיע בשיא לנקודת השיא בקריירה שלו. בעוד חודשיים הוא יצטרך כנראה לחשוב האם יש לו יכולת ורצון לקחת את עצמו עוד צעד קדימה בדיוק כמו שעשה הקיץ. במכבי חיפה, בכל מקרה, ישמחו לשמור אותו עוד כמה שנים.