אזרח, תושב ארעי, תושבות קבע. אוהדי הכדורגל חשופים בימים אלה לאינספור הגדרות שעלו על הפרק, רק בשל העובדה שקבוצות כדורגל רוצות לשדרג את האופציות המקצועיות שלהן בגזרת הזרים. לאחרונה זה החל ממיגל ויטור, המשיך בעלי מוחמד וכעת מכבי תל אביב רוצה תושבות לאנריק סבוריט, הפועל באר שבע ליוג'ין אנסה וזאת רק ההתחלה.
אפשר להבין קבוצות שרוצות להשתדרג מקצועית, במיוחד אלו הנמצאות במסגרות האירופאיות מול יריבות עם מספר דו ספרתי של זרים. יחד עם זאת, מישהו צריך לעשות סדר בנושא ולא לתת להפקרות לנצח. אם פדרו גלבאן נזרק מכאן, אם דושאן מאטוביץ' אחרי 11 שנה ללא מעמד, לא יכול להיות שרק הקבוצות בעלות מעמד וכוח ישלבו כוחות עם יח"צ פוליטי וישנו את חוקי המשחק. לכל דבר יש דרך, או לפחות אמורה להיות.
רוצים להשתדרג מקצועית? זה לא כך כל מסובך, תתחילו לעבוד על שיתוף כמות גדולה יותר של זרים. גם ההתאחדות והמנהלת צריכות לדחוף לעניין במקום לעצום עיניים כשלנגד עיניהם מתרחשת פארסה בנושא המתאזרחים. אמנם אחרי מה שעברנו בקיץ עם בית"ר ירושלים קשה לצפות ליותר מדי מהקברניטים, אך עדיין, לא יכול להיות שקבוצות מגיעות כאן ל-10 זרים ומתאזרחים ובמקביל קבוצות שמחזיקות 6 זרים יכולות לשתף רק 5 בעת ובעונה אחת. זה כבר שם את האירוע ברמת אפליה והסעיף הנ"ל בתקנון חייב להתבטל מיידית.
וזה לא נגמר רק כאן. ב-2008, לאחר דאבל של בית"ר ירושלים ואליפות שניה ברציפות, יו"ר ההתאחדות דאז אבי לוזון סיכם עם ארקדי גאידמק על הגבלת תקציבים ושיטת קיזוז שתונהג בעונה שלאחר מכן. אם היתרון של שלוש קבוצות יישאר כל כך בולט השנה, כולל תוצאות בהפרש של חמישה ושישה שערים, הנושא יעלה שוב. תקרת תקציב היא עניין בעייתי לא משום שתפגע בקבוצות מקצועית, אלא מכיוון שתגרום לשחקנים שמשחקים בחו"ל לא לחזור וליותר צעירים ישראלים לקבל הזדמנות ולהתפתח. מנגד, המועדונים תמיד יידעו לעקוף הגבלה זאת בדרכים אחרות.
מציאת פתרון לכך היא העבודה של ההתאחדות והמנהלת. שם צריכים לדעת איך לייצר יותר עניין ומטרות לקבוצות שלא יכולות להיאבק על תארים. זה יכול להתחיל מהגדלת הפלייאוף העליון ל-8 קבוצות, להחליט שקבוצות במקומות 4-7 ייאבקו בסוג של פלייאוף פנימי על הכרטיס הנוסף לאירופה, או כל פיתרון שישאיר למועדונים האלה עניין וישאיר אותם בחיים.
הפועל תל אביב מכרה קרוב לעשרת אלפים מנויים, הקהל שלה נאמן ורעב אך הוא מקבל מכה אחרי מכה. בסוף זה ייגמר והוא יישאר בבית. אוהדי בית"ר דאגו לסולד אאוט במושבה נגד באר שבע, עברו את רף 5,000 המנויים בעונה בה הקבוצה נראית מחרידה מבלי שאיפות אפילו לפלייאוף עליון, אבל מה הלאה? אין בעיה בכך שלא נאבקים על תארים, אך קהלים שלמים ייעלמו מהנוף אם לא יימצאו פתרונות שישאירו להם ענין בכדורגל.
אגב, יענקל'ה שחר עלה דרגה הקיץ ברמת ההשקעה והחל לרכוש שחקנים בסכומים גבוהים. אם מיטש גולדהאר ואלונה ברקת היו דורכים במקום בו היו בשנים האחרונות ברמת ההשקעה, זאת הייתה ליגה של קבוצת אחת וגם אוהדי מכבי תל אביב ובאר שבע היו הולכים אחורה ואט אט מרוקנים את האצטדיון. הכדורגל שייך לאוהדים והעניין בו לא צריך להיות מוכרע אך ורק על פי רמת ההשקעה של הבעלים.
במקביל, אנחנו שומעים כל הזמן כי "בכל אירופה זה ככה". רק שאנחנו לא באירופה, אין כאן תרבות ספורט, המוצר והמותג לא מנוהלים, הכול כאן פרוץ וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו. באירופה, גם במועדונים שאינם רצים לתארים, רמת הניהול, ההשקעה והאקדמיה אחרות. בישראל יש כאלה שגונבים קרדיט על מוצר בזכות הכסף הגדול של שלושה בעלים ששמים עשרות מיליוני שקלים ומייצרים עניין, כשבמקביל מעל 80% מהקבוצות כאן מגרדות כסף למשכורות, חלקן לא מפרישות פנסיה וגמל, חלקן מפטרות באמצע חוזה או שלא מקבלות אישור לניהול תקין.
לצערנו, אי אפשר להחליף את המוסדות או את בעלי האינטרס ולכן צריך לקוות שמישהו ירים את הכפפה ויתחיל באמת לעבוד על שימור המותג הזה.