1. ייאמר מיד, כמו שמכבי תל אביב ניצחה בסיכום 2:3 את אריס סלוניקי, היא הייתה יכולה גם להפסיד. מי שעשה את ההבדל בתוצאות הוא ערן זהבי, מה שמעלה תהיה מה נעשה שם בקיץ, מעבר להבאת ניר ביטון (הוא לא בלם, גם אם הוא טוב כבלם) וערן זהבי. אחרי הכל, הניצחון 0:2 בבית היה משמעותי יותר מ-0:1, בוודאי פסיכולוגית, ושער השוויון אתמול (חמישי) היה קריטי, כך ששני השערים של זהבי, בכל כך מעט דקות משחק, הן לא רק ההוכחה לנצחיותו - את זה אנחנו יודעים - אלא ההוכחה לכך שמכבי תל אביב תתקשה מאוד לעבור את ניס בשלב הבא, אבל יותר מכך: היא פחות תחרותית למאבק האליפות מכפי שחשבנו. אבל יש להדגיש - בשלב הזה.
יש למכבי בעיה עם מצבת הזרים, חלקם לא איכותיים לרמה שמכבי תל אביב שואפת אליה ולכדורגל שאיביץ' רוצה לייצר. גם עומק הסגל הישראלי לא מספיק איכותי. המחמאות אתמול להגנה, שיצאו מתוך המועדון, קצת תמוהות. הפנדל נבע בעיקר מבלבול במרכז ההגנה, השער השני הוא של סבוריט (לפני האיכותיות ההתקפיות שלו, חשוב לזכור שהוא מגן/בלם), וגם האחד על אחד שהציל פרץ אחרי כניסה לעומק של גריי או הבעיטה מריבאונד התקפה שהלכה ליד הקורה, כל אלה רק מראים שמכבי תל אביב לא רק הפסידה אתמול משחק, היא גם לא הייתה רחוקה לאבד את היתרון מהמשחק הראשון.
בסיכום ארבעת משחקיה של הקבוצה בקונפרנס ליג עד כה, ניצחה מכבי רק בשני משחקים, כבשה 6 שערים - ממוצע של שער וחצי - ושליש מהשערים היו של שחקן מחליף בן 35. תוסיפו את משחק גביע הטוטו מול מכבי נתניה, זה ממוצע של 1.2 שערים למשחק. כלומר, האיכות הנדרשת ממכבי תל אביב, בוודאי אחרי שובו של ולאדן איביץ', עדיין לא קיימת. זה יגיע, אבל השאלה היא לא רק אם זה יספיק, אלא אם זה לא יהיה מאוחר מדי. מכבי חיפה וגם הפועל באר שבע נמצאות בשלב הזה צעד אחד לפני מכבי תל אביב.
מכבי תל אביב שואפת להחזיר הביתה את אלי דסה ודור פרץ ומוכנה לשלם על זה הרבה כסף, אחרת שני אלה היו מוצאים כבר אופציה אירופית אחרת, אבל הפיתוי הכספי וגם הנוכחות של זהבי ואיביץ' עושים את שלהם. ובכל זאת, אם הבאתו של דסה מתבקשת נוכח חיוורונו הבלתי נגמר של ז'ראלדש, לא ברור לי מה דור פרץ יוסיף לפקק של מכבי בקישור. כלומר, אין ספק כלל שביום טוב, פרץ הוא שחקן מעל רמת הקישור האחורי של מכבי תל אביב, אבל גלזר, ואן אובריים, גולסה, פרץ ואפילו ריקן, יכולים בסופו של דבר לתפוס רק שתי עמדות, אלא אם מוותרים על כנפיים או שחקן קישור יצירתי כמו קניקובסקי.
לא יודע מה תחרות או רוטציה יעזרו לקבוצה להתייצב ולייצר כדורגל טוב. מספיק לראות שיש כבר פקק בהתקפה: איביץ' נמנע כבר משחק שני ברציפות להציב את זהבי לצד יובאנוביץ' - זה מחליף את זה - מה שמעלה תהיה, אם במוחו של הרס"ר הסרבי עולה המחשבה ששניהם לא יכולים לשחק יחד. ואז, איזה בזבוז יהיה להושיב אחד מהם על הספסל, ויותר גרוע מזה: איזה בזבוז יהיה להציב אחד מהם מתחת לחלוץ או באגף. הרומנטיקה ותאוות המנויים יצרה מצב - גם במקרה של פרץ וגם במקרה של זהבי - של חוסר איזון בסגל. הפקק הזה מסוכן למרקם.
ועוד מילה על ערן זהבי, האיש והתופעה, לכבוד שערו ה-36 במסגרת אירופית. לא זוכר באיינדהובן אפילו גול אחד שלו שהגיע כתוצאה מתנועת עומק, ומצב של אחד על אחד, כמו בימים הטובים לפני היציאה לסין. רק בשביל זה היה שווה לו לחזור. אם קניקובסקי ימשיך להבין אותו ככה, האובר-אנדר של 15 שערים בליגת העל, שפרשנים מתחילים לדבר עליו במחשכים, ייראה מגוחך.
2. הפועל באר שבע מסיימת ארבעה משחקים באירופה עם 100 אחוזי הצלחה. בתור הקבוצה שפספסה בעונה שעברה את העלייה לשלב הבתים מול אנורתוזיס, זה שדרוג. באר שבע כרגע מועמדת יותר ברורה לעלייה לשלב הבתים מאשר מכבי תל אביב (מנפלאות ההגרלה: ניס לא מדורגת, קראיובה כן), אבל לא רק בגלל חוזקן של היריבות, אלא כיוון שבאר שבע נראית יותר קבוצה. אי אפשר אפילו להגיד עליה שאין לה שחקני קלאץ' כמו פיירו במכבי חיפה או ערן זהבי במכבי תל אביב, כשתומר חמד לא משותף אפילו לדקה, ורותם חטואל נותן בכל משחק אקסטרה, גם מהספסל. לבאר שבע יש הכל, והיא עדיין מחפשת חיזוקים בהתקפה.
אתמול היא הבקיעה שני שערים במצבים נייחים שבהם ספורי מחפש את ויטור, שאין בזה שום שדרוג מהקבוצה של רוני לוי, אבל למרות שלוגאנו שיחקה כמו מי שאין לה מה להפסיד וכמו קבוצה מהליגה של באזל, באר שבע התגברה על שני פנדלים שפסקו נגדה, וכבשה שלושה שערים. העוצמה הזו היא מה שהיה חסר לה בעונה שעברה אצל רוני לוי: מה שישים אותה באמת בעמדת תחרות מול מכבי חיפה. באר שבע השתדרגה, היא במגמת שיפור מתמדת, היא לגמרי בתחרות, גם אם יגידו שהיא רק תלווה מקרוב את הקרב בין המכביות. זה בפירוש לא נכון. באר שבע יכולה לקחת העונה אליפות, היא רק צריכה שהסינרגיה בין כל חלקי הקבוצה, בין ההרכב לספסל, בין המאמן לסגל שלו, יהיו בטופ. מאוד קשה היום בישראל - גם בשתי מסגרות - לנהל סגל עמוק בתחרות כזו. ולאליניב ברדה יש הכי פחות ניסיון אימון אבל הכי הרבה ניסיון כשחקן. אם ימצא את העמק השווה וכמובן שישאיר את האגו (שאין לו) בבית, השמיים פה הם הגבול.
משפט אחרון על עומרי גלזר. המקלדת הזו גיחכה כשגלזר קיבל את הכפפות של מכבי חיפה ואחר כך לפרק זמן קצרצר של הנבחרת הלאומית. הגיע הזמן להפסיק לצחוק. עומרי גלזר שם, לגמרי שם. הוא כרגע אחד משני השוערים הטובים בכדורגל הישראלי, ובחודש הבא, כשאלון חזן וגיא לוזון, יצטרכו לקבוע מי משחקני הנבחרת הצעירה יוקרב על מזבח הנבחרת הלאומית על חשבון הפלייאוף מול אירלנד, עומרי גלזר יפתור את בעיית השוער, שתעלה בעקבות היכולות של דניאל פרץ.
עם כל הכבוד לאופיר מרציאנו שלא שיחק העונה, גלזר צריך להיות לפניו בשער הנבחרת הלאומית. יותר מזה, גלזר ופרץ יכולים לייצר לנו מאבק על האפודה לשנים ארוכות, כמו שנתנו ניר דוידוביץ' ודודו אוואט. לא יודע לאן זה יביא אותנו, אבל טוב שסוף סוף יש תחרות על עמדה בעייתית בכדורגל הישראלי.
3. המאבק של מכבי תל אביב עם ניס לא יוכרע על רכש שיגיע השבוע (פרץ ודסה), או הגיע בשבועות האחרונים (ראמזי ושמייכל), אלא על הקהל. אולי בגלל הקורונה ואולי גם לא בגללה, ממוצע הצופים של ניס עומד על 16 אלף צופים במשחק בית, ובאליאנץ ריביירה יש מקום ל-36 אלף איש. כלומר, לא רק בגלל שזו קבוצה ישראלית לא אטרקטיבית במושגים הנפוחים של האזרח הצרפתי, אלא בגלל שניס לא מייצרת אטרקטיביות מעצמה, היא רחוקה מלמלא את האצטדיון הביתי שלה. מכבי תל אביב לא רחוקה מזה - היא יכולה למלא את שלה. העוצמות של הקהל בבית ובחוץ, יקבעו המון לגבי הסיכויים. ראשית, מכיוון שיש יוצר הרתעה. מכבי התקשתה אתמול מאוד לשחק מול קהל קנאי וביתי. ניס תבין את ההבדל בין משחק חוץ באצטדיון המושבה בגארבג' טיים של שלב הבתים מול הפועל באר שבע, לבין משחק בבלומפילד גועש ביום חמישי הבא.
מעבר לכך, קהל מוסיף אנרגיות, בוודאי לערן זהבי שכנראה יפתח הפעם בהרכב. מכבי תל אביב הדיחה בעבר עם זהבי את בורדו, היא יכולה להדיח גם את ניס, כמה שזה נשמע מופרך פה ושם. כזכור, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים עשו קמפיינים מבטיחים בעבר עד שנתקלו בשלב האחרון של המוקדמות בסנט אטיין. הקבוצות הצרפתיות אמורות להיות בשלבי בתים של מפעלים קיקיוניים, מכבי וזהבי יכולים לטרוף להם את הקלפים.
רק משפט אחד בשולי הסגל של ניס: בהתחשב בקשר הנסיבתי והמדאיג בין שערים של ארון ראמזי למותם של סלבריטאים (האחרונה שבהם, אוליביה ניוטון ג'ון, רק השבוע), למכבי תל אביב תהיה פה גם משימה של ביטחון לאומי.
לבאר שבע תהיה משימה יותר פשוטה. קראיובה מתקשה מאוד במשחקי חוץ, בוודאי העונה. מול יריבתה האלבנית בסיבוב השני היא סיימה בתיקו, מול זוריה האוקראינית - במשחק בגלות פולין - היא הפסידה. הכדורגל הרומני והקבוצות הרומניות נמצאים בדעיכה מתמדת ובהשוואה לנסיקה של הכדורגל הישראלי בחודשים האחרונים, נדמה שברור מי פה פייבוריטית. שלוש קבוצות ישראליות בשלב הבתים - שלוש הקבוצות שיתחרו על האליפות בישראל - זאת חגיגה לשמה.