הנוקמים: קרי, גרין ותומפסון הוכיחו שהם לא סולחים לפרשנים, כולל ה"ליצנים"

סטף קרי, דריימונד גרין וקליי תומפסון. שלושתם הגיעו לגמר מול בוסטון עם שלוש אליפויות, ורשימת הישגים שרוב הכדורסלנים יכולים רק לחלום עליהם. הם הגרעין של אחת הקבוצות הטובות אי פעם, וללא ספק אחת ששינתה את המשחק. השם שלהם מונצח בתולדות הליגה, גם אילו לא היו זוכים באליפות הרביעית תוך שמונה שנים. הם מקבלים כבוד והערכה, שלא לדבר על היותם מולטי מיליונרים. הם אמורים להיות מלאי ביטחון, רגועים, מודעים למעמדם - ועדיין, השלישייה הזאת כעוסה, טעונה, עצבנית ונקמנית.

הרגע הם זכו באליפות רביעית בקריירה, והכל יוצא. הם זוכרים הכל. הכל נספג. הקלישאה אומרת שאחרי שנים כל כך ארוכות כספורטאים מקצוענים "מפתחים עור של פיל", אבל סטף, דריימונד וקליי מראים לא רק כמה זעם הם אגרו בתוכם - אלא איך שטויות שנזרקות לאוויר על ידי פרשנים ושחקנים, אפילו אוהדים, פשוט נצרבות להם בראש ולא מרפות.

סטף קרי שמע עליו הרבה השמצות לאורך השנים. שהוא מעולם לא זכה ב-MVP של סדרת הגמר, שהוא לא מופיע לגמרים, שהוא לא מסוגל בלי דוראנט וכו' וכו'. ואז נגמר משחק 6 מול בוסטון, הוא מגשים את חלומו הגדול, ופשוט נכנס בפרשנים. בריאן ווינדהורסט מ-ESPN אמר לפני כמה ימים ש"הווריירס משלמים 340 מיליון דולר במשכורות, כך שאתה צריך לא רק לנצח אותם על המגרש, אתה חייב לנצח גם את פנקס הצ'קים שלהם... זה היה ניצחון של צ'קים עבור הווריירס". אז אולי סטף הרגע הגשים את חלום חייו, אבל על ההערה הזו של הפרשן הוא חייב להגיב. "שמעתי מישהו שמדבר על ניצחונות של פנקס צ'קים, וכל מיני דברים כאלה", אומר, "אבל זה מתחיל בחבורה של אלופים שרוצה לחזור שוב ושוב".

אחר כך, עדיין בריאיון אחרי הישג חייו, קרי נהנה להזכיר תוכנית קדם עונה זניחה מאוגוסט 2021, שבה פרשני ESPN נתבקשו לתת תחזית לעונה הקרובה, וכשנשאלו בכמה אליפויות סטף יזכה בארבע השנים הקרובות אחרי הארכת החוזה שלו, חלקם סימנו עם האצבע "אפס". ספק אם מישהו זוכר את התוכנית הזאת חוץ ממנו, אבל סטף נוקם.

"אני זוכר בבירור כמה מומחים עם ראשים מדברים מסמנים אפס גדול על מספר האליפויות שנזכה, אחרי כל מה שעברנו", אמר קרי במסיבת העיתונאים אחרי הזכייה, ושחזר את הסימן "0", כאילו הוא נאמר אתמול וחקוק לו בראש כבר שנה, ולא מרפה. יש לציין שהעקיצות האלה של סטף מגיעות גם אחרי שהגיב למסעדה בבוסטון שכתבה על שלט רחוב שאשתו "לא יודעת לבשל", והוא הראה חולצה עם כיתוב "איישה כן יודעת לבשל" וחתימה "ביי בוסטון". לקח את זה אישי.

קליי תומפסון התאושש משתי פציעות קשות מאוד, שאיימו על המשך הקריירה שלו. הוא עבר פלייאוף ארוך ומפרך, חתם אותו בצורה סמלית, ניצח אחרי עימות עם אוהדי בוסטון, ובכל זאת אחרי האליפות הוא התפנה לסגור חשבון על ציוץ קטנטן, שמחוץ לראש שלו לא הותיר חותם גדול ברשת. "היה שחקן אחד מהגריזליס שצייץ 'הכוח במספרים' אחרי שהם ניצחו אותנו בעונה הרגילה, וזה כל כך עצבן אותי. אני כבר לא יכול לחכות לרטווט את זה", אמר תומפסון, "איזה בטלן!". היה זה ג'ארן ג'קסון מממפיס שעקץ את הווריירס, ותומפסון הודה כמה תסכל אותו הציוץ הזניח הזה, ואיך הוא לא שוכח אותו, גם באחד הרגעים המתוקים בחייו: "אמרתי לעצמי, הליצן המטופש הזה... אוקיי, סליחה, הזיכרון הזה צץ לי פתאום... מה, אתה יורד עלינו? תקשיב, מעולם לא היית פה אחי, אנחנו כן. אנחנו יודעים מה נדרש. אז אנחנו שוב פה, קבל את זה".

אם לברון ג'יימס סיפר בעבר שבזמן הפלייאוף הוא נכנס לדממה מיוחדת ומתנתק מהרשתות החברתיות כדי שלא להסיח את דעתו, שחקני גולדן סטייט מוכיחים בדיוק הפוך: הם רואים הכל, שומעים הכל, צוללים פנימה. הם כמובן מזלזלים בפרשנים ובתקשורת, אבל לא מצליחים להתעלם מהם. דריימונד גרין, למשל, הקליט את הפודקאסט (המושמץ) שלו בחדר העיתונאים, כמובן מלא בטראש טוק נקמני גדוש באיבה. רגע אחרי האליפות הוא נזכר איך ב-ESPN נתנו לווריירס רק 20 אחוז לנצח בגמר. "מי קובע את הדברים האלה?", אמר, "מה מקור הביטחון התעסוקתי שלהם? כי הם משקרים לאנשים. האם מישהו אחראי לדבריו בימים אלה? אתם משוגעים? אתם יודעים עם מי אתם מתעסקים? זה אנחנו. לבטל אותנו ככה, זה משוגע. מאיפה הקרצתם את המספרים האלה?".

אחר כך גרין פנה לפרשן "פוקס" ניק רייט, שהצהיר בעבר שסטף לא יצליח להגיע שוב לגמר ופקפק בטרייד של אנדרו וויגינס. "תסביר לנו מה עבר לך בראש", אומר גרין, כאמור, שעה קלה אחרי שזכה באליפות, "תגיד לנו למה לאורך הסדרה ברברת וברברת, ועכשיו פתאום אתה מחמיא לנו. תגיד לנו למה. כי עכשיו מה שנתון בסימן שאלה זה הידע שלך בכדורסל".

גרין המחיש את האיבה שלו כלפי התקשורת, החמיא לפרשנים כמו ג'יי ג'יי רדיק וסי-ג'יי מקאלום (אותם כינה "המדיה החדשה"), ואמר: "הם מדברים על המשחק, הם מלמדים, זה ספורט. מחמיאים למי שמגיע לו. לא מנסים לבנות מישהו לשבוע, רק כדי ששבוע לאחר מכן ינסו לשחוט אותו כדי שיהיה על מה לדבר. המדיה החדשה זה כבוד, הגינות. אבל יש טיפוסים כמו קנדריק פרקינס, שמתלבש כמו ליצן, מגיע לכאן עם תלבושת אסיר, ויוצא מהאולם לפני שהמשחק נגמר. תעמוד מאחורי המילה שלך". פרקינס, כזכור, העז להגיד אחרי היכולת החלשה של גרין במשחק 3 ש"נדמה היה שדריימונד מרוכז יותר במה שיגיד בפודקאסט שלו מאשר במשחק". בין אם הדברים נכונים או לא, דריימונד זכר, וחיכה לרגע הנכון לענות.

לפעמים קשה להבין למה כוכבים כל כך גדולים ממשיכים להתרגש מביקורת של פרשנים. איך אחרי קריירה כל כך ארוכה הם עדיין מופתעים מ"אנשי מקצוע" שקוטלים בנחרצות. נדמה שכיום רוב חובבי ספורט מתייחסים בביטול לז'אנר הפרשנים הצעקנים (גם ישראל התברכה בלא מעט כאלה, תודה לאל) ומודעים למחויבות שלהם לערך הבידורי, אבל שחקני גולדן סטייט מראים עד כמה אפילו כוכבי על כמוהם נפגעים מ"ברבורים של ליצנים" שנאמרים בחוסר אחריות, כבדרך אגב, ללא מחשבה או הסתייגות. "פשוט קולעים שלשות ולוקחים אליפויות", נראו צועקים קרי ותומפסון אחרי הזכייה, "מה תגידו עכשיו?!".

העובדה שגם ברגעים השמחים שלהם הם הזכירו ביקורות עבר שספגו ממחישה את עוצמת התסכול של הספורטאים, שנאלצים להתמודד עם "פרשנות" חסרת בסיס שכזו, ועד כמה הרגישו שכבודם נפגע. במקרה של גולדן סטייט, נקודת מפתח היא איך הכוכבים הגדולים ידעו לנצל את האיבה כלפיהם כדי לייצר עוד ועוד אנרגיות, ולהמשיך את הרעב להישגיות. "אנחנו שומעים את הכל, סוחבים את זה איתנו, מנסים לשמור על המטרה ולהישאר מרוכזים, לא לתת לזה להפריע להסיט אותנו מהדרך, אבל אתה נושא את זה איתך", סיכם קרי, "ואז אתה מגיע לכאן, והכל יוצא".