1. מה שהכי מטריד בסיפור של בני סכנין הוא לא רק ביטול המשחק, והפגיעה האדירה באלפי אוהדי מכבי חיפה שהגיעו והיו בדרך למשחק; גם לא העובדה שלמשחק רגיש הגיעו פחות מאבטחים מהנדרש, כשחלקם כלל לא מוכשרים לתפקיד; אפילו לא העובדה שבני סכנין מועדת לפורענות ברמת ההתארגנות והיו לה כמה פאדיחות מאין אלה העונה; אתם יודעים מה, גם לא הנרטיב הקיפוחי, בעל המוטיב הגזעי, אותו תציג בבית הדין המשמעתי.
מה שהכי הטריד הוא חוסר המקצוענות. בני סכנין עלתה לליגת העל בשנת 2003 ולמעט שתי עונות נפרדות בהן בילתה בליגה הלאומית ומיד חזרה, היא פה כמעט 20 שנה. בשנים הראשונות עוד היה אפשר להבין: קבוצה שהגיעה די במהירות (לא כמו של בני ריינה) מליגה ב' לליגת העל, ותפקדה בלי בית (אירחה בקרית אליעזר). אבל אם אחרי כל כך הרבה שנים הקבוצה מתנהלת בחובבנות, אז הכישלון הוא של הכדורגל הישראלי שנותן לה הנחות פעם אחר פעם כדי שלא תטען לקיפוח על רקע גזעני.
צריך להגיד את האמת: קהל אורח לא רצוי ביציעי דוחא, המשטרה משתדלת באדיקות לא לאכוף שם את החוק, וגם כשהם מושלכים מביתם - בגלל עבירות משמעתיות - הם לא מסוגלים, או לא רוצים, או לא מתכוונים לעמוד בתקנים. איך אמר אתמול אבו יונס? "בגלל 20 מאבטחים מבטלים משחק?" ברור, למה שיגיד אחרת, הוא התרגל לסלחנות ולעובדה שליד סכנין הולכים כמו שהולכים בבית כשאבא הולך לישון צהריים.
לא רק בגלל חיסרון של 20 מאבטחים בוטל המשחק, אלא מכיוון שלמרות התרעות חוזרות ונשנות, דיונים אינסופיים, קביעת מכסות וסאגה שנמשכה מתחילת השבוע - סכנין לא עמדה בתנאים. וכאמור, זו קבוצה ותיקה בליגת העל, לא קבוצה שנתקלת לראשונה בתנאים שמציבה המשטרה.
ביטול משחק בליגת העל, ביטול חגיגה לאוהדים שהגיעו מכל קצווי הארץ, פגיעה בזכיין השידור, פגיעה במנחשי הטוטו והווינר - כל אלה מחייבים ענישה כבדה, פוגעת ומרתיעה. לא חלילה כי זו קבוצה מהמגזר, אלא דווקא בגלל שזו קבוצה מישראל, וכולנו צריכים לנהוג בה בדיוק כפי שהיינו נוהגים בכל קבוצה אחרת בליגת העל. הפעם לא האוהדים אשמים - טענה שכל הנהלה שיש לה אחריות שילוחית טוענת - הפעם זו אחריות ישירה של האגודה.
עוד בוואלה!
ובשולי - ואולי בעיקר - הדברים האלה, צריכות כל הקבוצות מהמגזר הערבי להבין: קיצורי דרך, זלזול בחוקים, טענות קיפוח על רקע גזעני - אלה דברים שהגיע הזמן שתיגמלו מהם. בתחילת העונה הושלכה הפועל איכסל לליגה חובבנית כי לא עמדה בתנאי הרישיון לשחק כקבוצה מקצוענית; לפני שמונה שנים סיימה מכבי אום אל פאחם את דרכה בליגות המקצועניות עם ניקוד סופי בליגה של מינוס 4; טענות וגם הוכחות להטיות משחקים, לסידורי תוצאות, לחוזים כפולים, סובבות את המגזר. כל הדברים האלה קיימים גם במגזר הכללי, אבל הרבה פחות, בוודאי שלא באופן יחסי למספר הקבוצות מכל מגזר.
עד שלא יתנהל פה מסע חורמה נגד התופעות האלה בכללן, בלי לעשות חשבונות סוציו-פוליטיות, אנחנו נראה עוד ביטולי משחקים ברגע האחרון, או אפילו דחייתם בכמה שעות כפי שכבר קרה העונה לאותה קבוצה. די, חלאס, נמאס.
2. בניגוד למפגש הקודם שלהן בבלומפילד, בחצי הגמר, מכבי תל אביב והפועל באר שבע שיחקו אתמול על יוקרה בלבד, ואולי על כבוד, כי אין באמת משמעות בין מקום שני לשלישי. הנרטיב סביב שתי הקבוצות האלה הוא שאלת מיליון הדולר: מה הן יעשו כדי למנוע ממכבי חיפה (וברק בכר) בעונה הבאה אליפות שלישית ברצף. זו כנראה הסיבה שאין להן עדיין מאמן לעונה הבאה. שתי הקבוצות מתלבטות בין מאמן שובר בכר לבין מאמן מתאים לקהל.
נדמה כי למכבי תל אביב יש מועמד שעונה על שתי הדרישות, ולאדימיר איביץ', רק שרצוי לזכור שדברים שעובדים ב-2019, לא תמיד יעבדו ב-2023. כלומר, לא רק שמכבי השתנתה - שחקני בית התבגרו, שחקני בית עזבו, שחקנים זרים עברו את תאריך התפוגה - אולי גם איביץ' השתנה. לנסות להתקדם לליגות גדולות ולבסוף לחזור לליגה הישראלית, זו ברירת מחדל, שנובעת מפיתוי כספי. המאמן לא יהיה רעב באותה מידה, ולא בטוח שהקבוצה תרוויח מכך. החיים הם לא תכנית כבקשתך, וגם ההבאה הצפויה של ערן זהבי לא מבשרת על כך שהוא יחזור לאותה נקודה מ-2016, ויבקיע 35 שערים בעונה.
זהבי חווה בשנה האחרונה שתי פציעות ברך, ביולי הוא יהיה בן 35, והגעה שלו - יקרה בפני עצמה - מבטיחה החזרת השקעה דרך הקהל, אבל לא בהכרח תבטיח החזרת הגמוניה. זהבי הוא עדיין גדול השחקנים בדור האחרון - ביי פאר - אבל בישורת האחרונה של הקריירה שלו. גם הפלרטוט עם דור פרץ ואלי דסה מצביע על רצון לשחזר משהו שלא ניתן יהיה לשחזר, כמו בניית הרכב בפיפא23.
מכבי תל אביב צריכה להשקיע בשחקנים שנמצאים בעלייה, כדי להבטיח לעצמה לא את החזרת האליפות אלא את החזרת ההגמוניה. הצעד שלה בכיוון אוסקר גלוך ופארפה גאיגון הוא צעד נכון; את ג'ורג'ה יובאנוביץ' היא תצטרך לכבול לקרית שלום; החוכמה תהיה לאתר שחקנים מהסוג הזה, ולייצר קבוצה דינמית, אימתנית, מפחידה, בדיוק מהסוג שלוקחת פה אליפויות. לא שימור, לא שחזור, אלא שזרוע.
באותה נשימה צריכים להבין בהפועל באר שבע שהרצון להתחרות במועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי, חייב להתיישב עם בסיס טוב של שחקני בית. באר שבע הקריבה את הנרטיב הזה לטובת הבאת שחקנים, חלקם מבוגרים וחלקם מעבר לשיא, שיוכלו לתת פייט לסוללות הכוכבים בקבוצות אחרות, אבל עם כל הכבוד, אלה לא היו ולא יהיו לעולם ברדה, מליקסון ובוזגלו והזרים שלה לא יוכלו להיות אוגו, הובאן וטוני וואקמה.
בבאר שבע צריכים להתמקד בחומר מקומי, וקבוצת הנוער שלה לא צריכה להינצל מירידה ברגע האחרון במשחק לחוץ בכפר סבא. אובדנו של איתמר שבירו שנתן עונה מופלאה אצל איזי שרצקי, והשאלתו של אילי מדמון לבני יהודה, זו הוכחה לקבלת החלטה אסטרטגית שגויה. בבאר שבע, בשונה ממכבי חיפה, הקהל ברובו מקומי או אזורי ולכן האהבה שלו לסמלים או לשחקנים מקומיים, גדולה יותר מאשר לתארים. וגם 3 אליפויות ברציפות לא ישנו זאת. באר שבע חייבת לשמור על הבית, תרתי משמע.
3. לא משנה מי תהיה הנציגה הישראלית הרביעית באירופה בעונה הבאה, היא לא תגיע רחוק. הניקוד שלה כל כך נמוך שהיא אפילו לא תהיה מדורגת בסיבוב השני המוקדם של הקונפרנס ליג ותעוף במוקדם או במאוחר מול מועדון חזק בהרבה. לכן, שאלת מי ייצג אותנו יותר טוב באירופה, אינה קיימת. כל קבוצה שלא תהיה שם, לא תוכל להציב תקציב עתק שישפר משמעותית את הסגל שלה, או יהפוך אותה למועמדת לאליפות. שאלת הנציגה הרביעית היא למי מגיע יותר. אז סכנין פתרה את הבעיה אתמול, גם מבחינת הניקוד שלה בטבלה הסופית, אבל בעיקר מבחינת הנראות.
הפועל תל אביב צלחה בשבוע שעבר את מבחן הרישוי, אבל לא בטוח שאפילו אוהדיה יסכימו שמגיע לה יותר ממכבי נתניה, שהוכיחה, בעיקר בפלייאוף העליון, שהיא קבוצה קטלנית, משחקת כדורגל שגורם גם לכאלה שלא אוהדים שלה, לרצות בהצלחה. שנאמר, אין לה שונאים. הפועל תל אביב צריכה להתמקד השבוע במניעת בזיון נוסף בדרבי. אמר כבר מישהו שניצחון אקראי בדרבי לא ימחק את כל הביזיונות הקודמים, ובכל זאת, ניצחון בדרבי אולי יוכיח לכולנו ובעיקר להפועל, שמגיע לה לשחק באירופה, גם אם למכבי נתניה מגיע הרבה יותר.