העפלה מרשימה לגמר ליגת האלופות. זכייה בצ'מפיונס ליג 12 חודשים לאחר שברון הלב בקייב. הענקת צלחת אליפות למועדון לראשונה אחרי 30 שנות יובש (עם 99 נקודות סך הכל מ-38 משחקים, צבירת הנקודות השנייה הגבוהה ביותר בהיסטוריית הליגה). יורגן קלופ רשם לא מעט הישגים מרשימים בליברפול, אולם הפעם הראשונה שבה נאלץ להתמודד עם השאלה "האם ליברפול הנוכחית היא הטובה ביותר מאז הגעתו" הייתה דווקא כאשר הקבוצה פיגרה בתשע נקודות בהשוואה למנצ'סטר סיטי, כאשר ליגת האלופות נראה כגביע המרכזי היחידי שקבוצתו מסוגלת להשיג העונה. "אני אענה לכם, אבל בואו תפסיקו לשאול אותי את השאלה הזאת כבר מעכשיו", ענה בחיוך לעיתונאים, 'אתם יכולים לחשוב על זה, לדבר על זה, תעשו עם זה מה שרק תרצו, אבל דעתי ברורה: כן! סגל אדיר, הטוב ביותר שאי פעם היה לי!".
היו בעבר מנג'רים אחרים נהדרים שעמדו על הקווים באנפילד, כמו ז'ראר הוייה, רפא בניטס וברנדן רוג'רס, אבל הם היו רק קרובים. אוהדי הרדס נאלצו לראות מועדונים אחרים כמנצ'סטר יונייטד וצ'לסי נותנים את הטון המקומי ומקרינים דומיננטיות ועקביות שיצרו פערים שנראו לעתים כבלתי ניתנים למחיקה. כשקלופ נחת באנפילד לראשונה באוקטובר 2015 עוד בפגישותיו הראשוניות עם קברניטי המועדון הוא שיתף אותם בתכנית פעולה לטווח הארוך שאותה הגדיר: ''ממטילי ספק - למאמינים!''. !From Doubters to Believers. וכיום, קרוב לשבע שנים מאז שיתוף החזון הראשוני בפני מנהליו, אפשר לקבוע בוודאות שהמתווה והתהליך שהוביל הגיע לשיא מקצועי יוצא דופן.
שחקני עבר מרכזיים נוהגים בדרך כלל להתרפק על זיכרונות ורגעים נוצצים ולא נוטים לרוב להאדיר קבוצות שלא מתקופתם, לכן אמירתו לאחרונה של אגדת המועדון, רובי פאולר, על כך שליברפול הנוכחית היא בוודאות הטובה ביותר בעידן קלופ ומועמדת לגיטימית לתואר "הגדולה ביותר בהיסטוריית המועדון" התקבלה בהפתעה מסוימת. הטיעונים המרכזיים שבהם פאולר השתמש כללו לא רק את האיכות, האינטנסיביות והטוטאליות שליברפול מפגינה, אלא גם השוואה לגיטימית לכמות התארים שבה זכתה בהתחשב בנסיבות עמה היא מתמודדת: צ'לסי, יריבתה בגמר הגביע האנגלי הערב (ספורט1, 18:45), אמנם הגיעה ללא פחות מחמישה גמרים (וניצחה בשלושה מהם) מאז הגעתו של תומאס טוכל למועדון בינואר 2021, אבל המציאות הכלכלית הקיימת בליברפול שונה בתכלית מהנורמות שהונהגו בבלוז בכהונת רומן אברמוביץ'. לליברפול לא היה את מרחב התמרון הפיננסי ותמיכת אוליגרך (או במקרים של מועדוני על אחרים, כגון מנצ'סטר סיטי או פריז סן ז'רמן - מדינה שלמה) כדי לעמוד ביעדים שקלופ הציב מיומו הראשון באנפילד והצליחה לשמור על הישגים מקצועיים ושמירה על שפיות כלכלית תוך כדי תנועה.
''נכון, זאת הצהרה גדולה לומר שהקבוצה הנוכחית אולי גדולה מהקבוצה של תחילת-אמצע שנות השמונים, אבל אני לא מקבל את הטענה שעצם העבודה שהם זכו רק בחמישה גביעים תחת יורגן הם לא עדות מספקת לגדולה שבהם", אמר פאולר, "העוצמה של ליברפול כיום היא לא רק ההישגים שלה - שאני משוכנע שילכו ויתעצמו בשנים הקרובות - אלא העומק של הסגל שלה. בעיצומו של הדיון על הארכת החוזה של מוחמד סאלח, שאי אפשר להטיל ספק בתרומתו והחשיבות שלו, קלופ ידע לעתים לפתוח איתו על הספסל - אם זה למטרות ריענון ומילוי מצברים או אם זה בעקבות נסיגה ביכולת - ועדיין הם מצליחים למצוא פתרונות מקצועיים ולהעניש את היריבה שלהם בצורה אבסולוטית בשנייה שהם מזהים חולשה'', קבע פאולר, המכונה בפי האוהדים "אלוהים", על אף ששיחק בתקופה הרבה פחות מוצלחת. אפשר רק לדמיין איך יכונו בעתיד השחקנים מהקבוצה הנוכחית.
עוד בוואלה!
המנג'ר האגדי של המועדון, ביל שנקלי, הצהיר בעבר כי ''אני רוצה להפוך את ליברפול לקבוצה כל כך טובה, שיצטרכו לשלוח נגדנו יריבה מהמאדים כדי לנצח אותנו'', אולם כעת, עשרות שנים לאחר ההצהרה היצירתית מפיו של המנג'ר שנחשב לדמות האייקונית הגדולה בתולדות המועדון, התחושה היא כי הקבוצה של קלופ היא בלתי פגיעה, וכשהיא לוחצת על דוושת הגז אין באמת יריבה שמסוגלת להצר את צעדיה. החלק המרתיע באופן שבו ליברפול מתנהלת כעת הוא לא רק ההווה והתוצאות שהיא ממשיכה להשיג אלא העובדה המוגמרת שהתהליך וההישגים תחת קלופ רק ילכו ויתעצמו. הארכת החוזה החגיגית למנג'ר שהתרחשה לפני שבועיים וקבעה שיישאר במועדון עד קיץ 2026 (לפחות) העצימה לא רק את השאלה האם זוהי ליברפול הגדולה אי פעם, אלא האם קלופ יוגדר ביום מן הימים כמנג'ר הגדול ביותר בתולדות המועדון. שאלה שעד לאחרונה יתכן והייתה מעלה אי-נוחות מסוימת כאשר באותה נשימה כבר קיימים שמות אגדיים כגון ביל שנקלי, בוב פייזלי וסר קני דלגליש, אך הטוטאליות שבה ליברפול מכניעה את יריבותיה והאפשרות (גם היא קלושה) שהיא תזכה העונה בקוואדרופול (ארבעת התארים השונים) - הישג שמעולם לא קרה בכדורגל האנגלי - מחזקים את הטיעון שקלופ עשוי לעמוד בראש רשימה מכבודת זאת ביום מן הימים.
צ'לסי היא היריבה כעת שמפרידה בין ליברפול ובין גביע שני (ואולי לא האחרון) בעונה הנוכחית כשתחושת דז'ה-וו מלווה את המפגש הערב. השתיים הרי כבר נפגשו בגמר גביע הליגה באצטדיון וומבלי לפני שלושה חודשים שבסיומו החמצת הבעיטה המכריעה מרגליו של שוער הבלוז, קפה אריסבלאגה, בסיום דו קרב בעיטות ההכרעה מן הנקודה הלבנה סימנה את תחילת החגיגות בצד האדום של ההתמודדות. למרות התשישות הפיזית של חניכיו של קלופ (שכבר הודחה מאירופה וסיימה לפנטז על אתגר אליפות הפרמיירליג לפני חודשים ארוכים), המומנטום והביטחון לא רק שנמצא לצדם באופן מובהק, אלא בעיקר התזמון והאירועים מחוץ לכר הדשא שמשפיעים באופן ישיר על יכולת יריבתם. ההודעה על מכירת צ'לסי באופן רשמי למיליארדר האמריקאי, טוד בולי, אמנם העניקה לאוהדי, עובדי ושחקני צ'לסי הקלה מסוימת לאחר תקופה מורכבת וחוסר ודאות, אך היכולת המקצועית המאכזבת גרמה גם למנג'ר הקבוצה, תומאס טוכל, להודות לאחרונה כי ''אף קבוצה לא סובלת כמונו. המצב בחודשים האחרונים היה בעיקר מתסכל''.
מרבית הדיונים באשר לגדולתה של קבוצה לאורך שנים לרוב מתקיימים לאחר שהיא כבר הגיעה לשיא, ברגע שניתן להשוות את כמות ההישגים הקבוצתיים והשוואת דפי הסטטיסטיקה כעדות מוחשית, אבל השאלה הפופולרית כיום באנגליה - האם ליברפול הנוכחית היא הגדולה בכהונת קלופ - מסתמנת כרלוונטית וכאקטואלית מתמיד לנוכח העוצמות שהיא מציגה כקבוצה וכמועדון. ניצחון הערב באצטדיון הלאומי יציין את הזכייה השמינית בגביע העתיק בעולם בתולדות המועדון (והראשון זה 16 שנים) ויהווה בוודאות סממן נוסף לשושלת והמורשת המרשימה שהמנג'ר הגרמני יוצר בצד האדום של מרסיסייד ללא שום כוונה להאט את הדהירה בעונה קסומה.