תיאטרון האבסורד: הטעות של גרינפלד פגעה דווקא במכבי חיפה

האבסורד הגדול ביותר שיצרה הטעות של אוראל גרינפלד בהרחקה הפזיזה והתמוהה של דנילו אספרייה הוא הנזק הגדול שעשתה דווקא למכבי חיפה, לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר להפועל באר שבע. זאת אומרת, מבחינה גשמית ברור שהאורחים הם אלה שקופחו, עם הרחקה מיותרת על גבול ההזויה, שהותירה אותם עם שחקן אחד פחות במשחק הסיכוי האחרון שלהם לאליפות, אבל ברמה התודעתית הנזק שנוצר הוא דווקא למנצחים.

מדוע? כי עכשיו כולם מדברים על הרגע הזה, על "השופט שדפק אותנו" ועל כך ש"אם לא האדום, זה יכול היה להיגמר אחרת" וכמובן הרינונים הנלווים על מאבק אליפות שהוכרע בדרך לא דרך. כמה קל ברגעים כאלה לשכוח שעוד לפני ההרחקה מכבי חיפה הייתה מכבי חיפה והפועל באר שבע הייתה, ובכן, הפועל באר שבע.

אז נכון שזו הייתה מחצית חלשה שבה מכבי חיפה בקושי הגיעה למצבים, ועדיין - היה ברור מי הקבוצה הטובה יותר. לתלות את הפרש שבע הנקודות בשיפוט זה קצת, אפעס, חוטא לאמת. בל נשכח גם, אם מתעקשים כבר להיכנס לפנקסנות שופטים, שמכבי חיפה הייתה בסיטואציה דומה בטרנר כשספגה כרטיס אדום במחצית והצליחה לשרוד ללא ספיגה מחצית שלמה ובאר שבע עצמה הפכה בחיפה פיגור בעשרה שחקנים לניצחון בסיבוב הראשון. השופט אולי טעה, אבל לא הוא הכריע את מאבק האליפות.

קשה להאשים את אנשי באר שבע על סגנון המשחק והטענות בסיומו, אבל בסופו של דבר צריך להביט למציאות בעיניים: ההפרש בטבלה משקף את הפערים בין האלופה לשתי סגניותיה. התפקיד של מכבי חיפה העונה היה לשמור על התואר. אף אחד מלבדה לא יכול היה לגרום לה להפסיד אותו. אז היו תקלות, והכדורגל לא תמיד היה מבריק, אבל ברק בכר כבר היה במצבים של נפילת מתח בשלוש עונות האליפות שלו בבאר שבע. הוא ידע מה צריך לעשות כדי שהקבוצה שלו תספק את הסחורה ברגע האמת.

בכמה רגעים של קסם בוגדן פלאניץ' שוב הראה שהוא, לצד עומר אצילי, מועמד רציני לתואר ה-MVP של העונה. השקט הנפשי של הסרבי לא רק הופך את שון גולדברג לשחקן טוב יותר, הוא מייצר ביטחון בכל חלקי המגרש. תענוג להביט על פלאניץ', להיזכר בכל החששות שעלו כשחתם לפני העונה שעברה, לדלג לעונה הנוכחית, במהלכה החמיץ מספר משחקים בשל סיבות אישיות, ולראות שחקן שפשוט עזר לשנות את כל המנטאליות שצברה מכבי חיפה במשך העשור השחור. גם להפועל באר שבע יש שחקן כזה, אולי גדול הבלמים ששיחקו פה מאז ומעולם. ההבדל הוא שלהוא מבאר שבע יש היום את ברדה ומליקסון רק על הקווים. לו הם היו בכושר משחק ועם האופי שלהם איתו על המגרש, אולי הכול היה נראה אחרת.

הנסיבות המקלות של באר שבע התעצבו עוד לפני האדום של אספרייה. תחילה הגיעו החדשות על הפציעה של איתי שכטר, ואז, רגע לפני שריקת הפתיחה, נפצע גם ניקיטה רוקאביציה. כשאתה עולה בהתקפה עם יוג'ין אנסה והגיבוי שלך הוא קייס גאנם, שבעצמו כבר כמעט שכח שהוא חלק מהמועדון, אתה לא יכול לעשות מדי התקפית. ואכן, באר שבע שיחקה בפתיחה מרגל לרגל - תחילה זו של דולב חזיזה, ואז זו של מוחמד אבו פאני.

הפועל באר שבע לא שווה יותר ממקום שני בואך שלישי. רמת הכישרון שלה, עם ובלי הפציעות, נמוכה משמעותית מזו של מכבי חיפה. העובדה שהיא עדיין ביתרון על מכבי תל אביב היא תוצר ישיר של ההבדלים בין ההגנות מתחילת העונה - לבאר שבע יש אחת טובה ויציבה, למכבי תל אביב יש תרנגולות ערופות ראש שמתרוצצות ברחבה חסרות אונים בכל פעם שהכדור עובר את מרכז המגרש. אחרי ליל הסדר הן ייפגשו פעמיים בהפרש של שלושה ימים. משחק הליגה, שעד לפני שבועיים נראה היה כגולת כותרת, הופך להיות חימום לחצי הגמר. אל תתפלאו אם שתיהן יעלו בהרכבים חסרים מאוד.

עוד לפני כן יגיע המחזור הקרוב, שיפגיש בבלומפילד את מכבי חיפה עם מכבי תל אביב. החוט המקשר בין העונה של באר שבע לזו של מכבי תל אביב עובר דרך העובדה שבמפגש הכפול הקרוב יעמדו על הקווים שני מאמנים מחליפים, אבל כאן נגמר הדמיון. לזכות אלונה ברקת ייאמר שהיא הימרה על כל הקופה, כשצירפה צרור שחקנים ותיקים והלכה על הכול או כלום. זה כנראה לא יסתיים בהצלחה, אבל גם לא יוגדר ככישלון. למרות הכדורגל הרע תחת רוני לוי, להפועל באר שבע עדיין יש סיכוי תאורטי לאליפות, ובכל מקרה מקום שני-שלישי לקבוצה שרק בשנה שעברה יצאה מידיו של נאמן הוא הישג טוב.

מכבי תל אביב, לעומת זאת, סיימה את העונה באופן רשמי ומוחלט. שני, שלישי, זה לא משנה - אין לה לאן לזוז. באופן שונה אבל מעט דומה, הצהובים נראו גם השנה, כמו אשתקד, כמי שמרימים את עצמם מהבוץ שאליו שקעו וחוזרים למאבק האליפות, רק כדי להתפרק בפלייאוף. כאמור, מדובר בנסיבות שונות ובהתפתחויות אחרות, אבל הלקח הוא אחד - את התכנון לעונה הבאה מתחילים באפריל ובמאי, לא בספטמבר. הביקור הקצר של בן מנספורד והריאיון של ולאדן איביץ' לפודקאסט "חולה על כדורגל" של יוסי עדני וגיל קנל, הזכירו לכולנו איזה סוג של פרסונות צריך להיות במועדון כדי שהוא יצליח.

מכבי תל אביב תצטרך להחליט בקרוב על עתידו של מלאדן קרסטאיץ', וסביר להניח ששלושת המשחקים הקרובים, מול מכבי חיפה ופעמיים נגד באר שבע, יכריעו. אם הסרבי לא ימשיך, היא תצטרך למנות מהר מאמן אחר ולהתחיל לצרף שחקני רכש, ובראשם בלם שיחזק את ההגנה המצחיקה שלה, בהנחה שז'וזה סה ימשיך לתפוס את מקומו של אורוש ניקוליץ' במשבצת הזר של שרדינגר. אם תפיק לקחים ותתנהל באופן שונה מזה שבו התנהלה בשנתיים האחרונות, יכול להיות שבעונה הבאה נראה מאבק אליפות הרבה יותר צמוד מזה שקיבלנו השנה.