רגעי קסם: איל ברקוביץ' בן 50 - המשחקים הבלתי נשכחים

הרבה לפני שהפך לכוכב טלוויזיה, איל ברקוביץ' היה כוכב כדורגל. או ליתר דיוק: קוסם כדורגל. "הקוסם". בישראל הוא היה אשף מסירות שכמוהו לא נראה, ואז התברר שגם בבריטניה השד הקטן הוא פליימייקר ברמה עולמית.

אז יש לו פה גדול, הוא היה מעורב בשלל עימותים ומחלוקות, יש שסלדו ממנו והיה אחד שאפילו בעט בו. אבל כולם אהבו לראות אותו משחק כדורגל. לכבוד יום הולדתו ה-50, הנה תזכורת קטנה לכמה רגעים גדולים של ברקוביץ' על הדשא.

חודשיים אחרי שחגג יום הולדת 19, איל ברקוביץ' כבר היה עם אליפות וגביע. הוא היה מגיבורי האליפות של מכבי חיפה ואז סיפק בגמר הגביע מול הפועל פתח תקוה הצצה קטנה לכמה גדול הוא הולך להיות. הילד מרגבה סחט את האדום המפורסם מגיא גת כבר בדקה השנייה, בישל למשה אייזנברג שהשלים את המהפך במחצית השנייה ואז חתם ערב פנטסטי עם שער בדקה ה-86. הדאבל היחיד בתולדות מכבי חיפה.

עם כל הכבוד לדאבל, העונה הכי גדולה של מכבי חיפה הייתה 1993/94, אז הציגה כדורגל מסחרר בדרך לאליפות ללא הפסד. המשחק שנכנס לפנתיאון היה כמובן ה-0:5 על מכבי תל אביב במשחק העונה בפברואר 1994. ברקוביץ' היה השף הבכיר של הירוקים, אבל בפתיחת אותו משחק בחר דווקא לבעוט מ-18 מטרים במקום למסור וסידר 0:1 מהיר. בדקה ה-22, רוני לוי חטף כדור שניתז ממנו קדימה, וברקוביץ' הימם את הגנת הצהובים כשדילג מעל הכדור במקום לגעת בו. המהלך הזה הותיר את אלון מזרחי חופשי כדי לקבוע 0:2 ומבחינת ברקוביץ' זה היה "הבישול הכי גדול שלי". גם הגול הבלתי נשכח של ראובן עטר אחרי השתחררות משלושה שחקנים התחיל ממסירה של ברקוביץ', שגם בישל בהמשך בכדור עומק אופייני לאיבן גצקו. המאסטרו של הסימפוניה החמישית.

בגיל 21 כבר היה ברקוביץ' כוכב ליגה מוכח עם עונות גדולות ברזומה, אבל בנבחרת הוא עדיין המתין לרגע שלו. לפני הטיסה לפריז באוקטובר 1993, היה לו רק שער אחד במדים הלאומיים וגם הוא במשחק ידידות נשכח מול קפריסין בבת ים. אבל אז הגיע הנס בפארק דה פראנס. שלמה שרף שלח את קשר מכבי חיפה למגרש בדקה ה-64 במקום אבי נמני, ראה אותו נכנס לעניינים עם כמה מסירות טובות מול כוכבי צרפת שנאבקה על כרטיס למונדיאל, ובדקה ה-82 רוני רוזנטל פרץ, רונן חרזי נעצר אצל ברנאר לאמה וברקוביץ' הסיט בימין מהאוויר אל הרשת - כדור שנכנס פנימה יחד עם הבלם מרסל דסאי. עטר הפך לגיבור הערב עם שער הניצחון הסנסציוני בתוספת הזמן, אבל זה היה המשחק שקיבע את ברקוביץ' כשחקן הרכב מוביל גם בנבחרת.

הניצחון בפארק דה פראנס סידר לשחקני הנבחרת הזמנה לבית הנשיא, שם הזמין ברקוביץ' את עזר ויצמן לחתונה שלו. הנשיא דאז נענה להזמנה ואפילו הקדים את ברקוביץ' לאירוע שלו עצמו. שנה לאחר מכן, הקשר לא רצה לעכב פעם נוספת את הנשיא ודאג שלא תהיה הארכה מיותרת בגמר הגביע. מול החברים לשעבר עטר וטל בנין, ואחרי טראומת בית שאן, ברקוביץ' לקח את הירוקים על גבו בדרך לניצחון על הפועל חיפה. בעיטה שלו נהדפה והובילה לשער הראשון של עופר שטרית, ובמחצית השנייה הוא שלח מסירה חכמה בין שני שחקנים למשה גלאם שקבע 0:2 בדרבי באצטדיון רמת גן ושמר על מסורת של גביע ירוק כל שנתיים. זה היה התואר האחרון של ברקוביץ' בישראל. שלוש שנים לאחר מכן נבחר לשחקן היובל של חיפה.

המשחק הכי מפורסם של ברקוביץ' כליגיונר ואולי הגדול מכולם של כדורגלן ישראלי כלשהו באירופה. 26 באוקטובר 1996, בהופעה השלישית שלו בסך הכול במדי סאות'המפטון, "הקוסם" שלף כל שפן אפשרי מהכובע והדהים את אלכס פרגוסון ומנצ'סטר יונייטד הגדולה שהמשיכה אז לזכייה באליפות. ברקוביץ' הכניע את פטר שמייכל בדקה השישית וחגג שער ראשון באנגליה, בישל לאחר מכן למת'יו לה טיסייה וגם לאגיל אוסטנסטד, ובדקה ה-83 השלים צמד עם וולה נהדר מחוץ לרחבה. לפני שהוחלף לקול תשואות האוהדים באצטדיון ה"דל", הישראלי הוסיף עוד בישול לאוסטנסטד בתצוגה בלתי נשכחת.

עונה אחת במדי הסיינטס הספיקה לברקוביץ' כדי להתקדם למועדון טוב יותר. היעד: לונדון. הישראלי כבר היה סגור בטוטנהאם המזוהה עם היהודים, אבל הפתיע כאשר חתם דווקא בווסטהאם. השנתיים הנפלאות שלו במדי הפטישים החלו, איך לא, עם שער לרשת המסורבת טוטנהאם. כבר במשחק הבית הראשון שלו, ברקוביץ' שבה את לב האוהדים באפטון פארק כשהטעה בדקה ה-70 את רמון וגה, בעט בימין אל הרשת וחגג שער בכורה בניצחון 1:2 בדרבי. העונה הזו הסתיימה עם שבעה שערים ו-10 בישולים, בעונה השנייה הוסיף עוד 11 אסיסטים (לצד שלושה כיבושים) והפך ליחיד בתולדות המועדון עם מספר דו-ספרתי של בישולים בשתי עונות שונות. ג'ון הארטסון, שבהמשך בעט אותו עד גלזגו, היה הנהנה העיקרי מראיית המשחק המשובחת של הקשר הישראלי.

כמו רבים וטובים שהיו לפניו ובאו אחריו, גם ברקוביץ' לא הוביל את הנבחרת לטורניר גדול. אבל הוא היה חתום על כמה רגעי אושר נדירים שסיפקה הנבחרת בכחול-לבן (למשל שער השוויון בדרך למהפך בפארק דה פראנס ב-1993) והגיע לשיאו באותו ערב באצטדיון רמת גן, ב-6 ביוני 1999. ברקוביץ' הגיע למפגש עם אוסטריה אחרי הצטיינות במדי ווסטהאם ופשוט זרח על כר הדשא. הוא הקשית את הראשון, סחט עבירה ממנה חיים רביבו כבש את השני בכדור חופשי, הבקיע את השלישי וגרם לכולם לתפוס את הראש מרוב התפעלות עם הבישול לנג'ואן גרייב שקבע 0:5 מהדהד. "אתה השחקן הכי גדול בעולם", הילל אותו אריק בנדו בסיום, וברקוביץ' השיב בלי למצמץ: "אני יודע". למחרת הפך לראשון אי פעם שקיבל ציון 10 במשחק של נבחרת ישראל.

המעבר לסלטיק תמורת כ-6 מיליון ליש"ט לא היטיב עם ברקוביץ' ומבחינת הקהל הירוק בגלזגו גורלו נחרץ ברגע ששיבח את היריבה ריינג'רס מיד לאחר החתימה, אבל האוהדים בארץ המשיכו לצפות בכל משחק ונהנו בעיקר מהיכולת בדרבי בנובמבר 1999. הקשר הישראלי השווה עם שער מזווית קשה בין הרגליים של השוער בדקה ה-21 והשלים צמד ומהפך בדקה ה-42, אותו חגג עם ריקוד תרנגולים שהכעיס את אוהדי ריינג'רס. המארחת הפכה בחזרה ל-2:4 וברקו סיים את התקופה בסקוטלנד ללא אליפות ועם גביע הליגה בלבד.

הרצון לחזור לפרמיירליג הניע את ברקוביץ' והוא שב לאנגליה וסייע לבלקבורן לעלות ליגה, אבל הרוברס לא רכשו אותו מסלטיק ומי שקפץ על המציאה היה קווין קיגן. האנגלי האגדי בנה קבוצה אטרקטיבית במנצ'סטר סיטי במטרה לחזור לליגה הבכירה, וברקוביץ' הובא כפליימייקר נוסף לצד עלי בנארביה. שיתוף הפעולה בין הישראלי לאלג'יראי בעונת 2001/02 היה גדול על ליגת המשנה וסיטי עלתה בסטייל, והם היו אחראים לרגעי קסם גם בגביע, כולל הגולאסו של ברקו בוולה לרשת איפסוויץ' שהייתה אז קבוצת פרמיירליג. בנארביה מסר לו מנקודת הקרן וברקו הפציץ בימין מהאוויר בדרך ל-1:4 מרשים. אחד משערי העונה.

יחד עם סיטי שב כאמור ברקוביץ' לפרמיירליג וגם חזר לרדוף את מנצ'סטר יונייטד. הישראלי ניהל את ההצגה ב-1:3 הביתי בנובמבר 2002, שהיה גם הדרבי האחרון באצטדיון מיין רואד. ברקוביץ' חילק מסירות חכמות, ניווט את המשחק והראה שגם אחרי גיל 30 הוא יכול להפוך כל חלוץ אפרורי למלך. הפעם בתפקיד אוסטנסטד היה זה שון גואטר, שנהנה מנגיעת אומן רכה של ברקוביץ' מהאוויר, קבע 1:3 ורץ להשתיק את אוהדי היריבה.