סטטיסטיקות מרשימות של כוכבי ה-NBA כבר הפכו לעניין שגרתי, אבל הצגת יחיד כמו זו שסיפק קארל אנתוני טאונס הלילה (בין שני לשלישי) חובבי הליגה עדיין לא ראו העונה. הסנטר המוכשר של מינסוטה הזכיר בניצחון 139:149 לכולם מדוע הוא נחשב לאחד השחקנים הכי מבטיחים בליגה, ומאיים להפוך לסנטר הכי שלם בליגה. 60 נקודות ו-17 ריבאונדים היו לו, בערב ששבר לא מעט שיאים. ראשית, הוא קבע את שיא הנקודות של שחקן במשחק בודד העונה; שנית, הוא הפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שמגיע ל-60 נקודות ו-15 ריבאונדים עם למעלה מ-60 אחוז מהשלוש; לסנטר הראשון מאז שאקיל אוניל במרץ 2000 שקולע 60 נקודות; לשחקן החמישי אי פעם שמגיע ל-60 נקודות ו-15 ריבאונדים במשחק (לצד מייקל ג'ורדן, קרל מאלון, שאקיל אוניל וג'יימס הארדן; הרבע השלישי בו קלע 32 נקודות, היה הרביעי הכי פורה בהיסטוריה;
והכל ביעילות מרשימה, עם 19 מ-31 מהשדה, 7 מ-11 מהשלוש, כשהוא מנפץ את שיא הקריירה שלו (56, נקבע במרץ 2018) ושיא המועדון.
"אמרתי למאמן לפני המשחק, 'תקשיב, אני רוצה לעשות הכל כדי שננצח במשחק הזה. אעשה כל מה שצריך - אם צריך לשחק 48 דקות, אני מוכן לזה", סיפר טאונס בסיום. "הגעתי עם גישה חדה וברורה שאני צריך להיות דומיננטי, שאני צריך לתת את הכי טוב שלי הערב".
גם גרג פופוביץ' שצפה מהצד בטאונס מנצח אותו, הילל בסיום. "קרל היה פנטסטי. הוא חדר, הוא קלע מבחוץ, הוא שיחק חזק בכל רגע נתון. הוא חתיכת שחקן. זה לא מפתיע, אבל הלילה הוא היה מיוחד".
גם מאמן הטימברוולבס כריס פינץ' התמוגג מכך ש"כל מה שסן אנטוניו לא ניסתה לעשות מולו, לא עזר לה. לא היו לה תשובות. היינו זקוקים לו, והוא התעלה בענק. אני חושב שאנשים שוכחים לפעמים כמה הוא מוכשר, אבל היום הם ראו כמה הוא מיוחד".
עוד בוואלה!
אחרי 1,005 ימים, זה קרה: סטפן קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין בילו יחד על הפרקט, במופע האיחוד של כוכבי עונות האליפות של גולדן סטייט. זה הסתיים בניצחון 112:126 של הווריירס על וושינגטון, שנתן הרבה תקווה והתלהבות להמשך. גרין חזר מפציעה אחרי חודשיים והשתלב היטב עם חבריו הטובים, כשהתיאום העיוור בין הטריו לא נפגע וניכר מהרגע הראשון.
גרין שמתאושש מפציעה בגב התחתון, עלה מהספסל וסיים את 20 הדקות שהצוות הרפואי של גולדן סטייט איפשר לו עם 6 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. כבר במהלך הראשון שלו במגרש, סטף קרי הפקיד את הכדור בידיו כדי שינהל את המשחק, וזה הסתיים בשלשה של קרי. "הוא השליך אותי היישר למים העמוקים, ואני מודה לו על זה כי זה איפשר לי להיכנס לעניינים באופן מיידי", אמר גרין. "יש דבר אחד שלא שכחתי בכל התקופה הזאת, וזה איך למצוא אותו במקומות הנכונים לקליעה. אני פשוט יודע איך למסור לו את הכדור".
קרי ניצל את הקאמבק של יד ימינו כדי לרשום את משחקו הטוב ביותר העונה, עם 47 נקודות כולל 7 שלשות שאת כולן קלע כשגרין נמצא על המגרש. למעשה, קרי קלע 41 מהנקודות שלו בזמן שדריימונד היה על הפרקט. "ברור שיש קשר בין הדברים, 100 אחוז", אמר סטיב קר כשנשאל האם הקאמבק של גרין תרם להצגה של קרי. "מבחינת סטף, הכל השתנה ברגע שדריי חזר. כלי השחמט נראים פשוט אחרת כשהוא נמצא על הפרקט, הכל נראה ומרגיש אחרת".
גרין הסביר שהרגיש תסכול כשהיה מושבת, וראה לא מעט מצבים בהם שחקנים אחרים היו יכולים להזין את קרי אבל לא מצטיינים בתחום כמוהו. "הוא הקלע הכי טוב שראינו אי פעם, אבל עדיין צריך לסדר לו את החסימה הנכונה ולמצוא אותו במקומות הנכונים כדי לוודא שהזריקות שלו ייכנסו. סטף יודע לקלוע את הזריקות הכי קשות שיש, אבל כשהוא מקבל גם כמה מבטים פתוחים יותר לסל, זה עוזר לו להיכנס לקצב".
"יש בינינו כימיה והבנה עיוורת, במיוחד כשאני לא מחזיק בכדור", אומר קרי. "שיחקנו 10 שנים יחד, זה לא צריך להפתיע אף אחד. דריימונד הוא אמן בלהשפיע על המשחק בלי לקחת הרבה זריקות. קריאת המהלכים שלו מדהימה, גם כשהוא על תקן המוסר וגם כשהוא על תקן החוסם. הוא פשוט יודע איך להקריב את הגוף שלו, ולשים אותו במקום הנכון. הוא עושה את זה במשך שנים, וזה עוזר מאוד לי ולקליי להשתחרר לזריקות שלנו".
גרין מחדד את הנקודה, ומסביר שהשלישייה - הוא, קרי וקליי תומפסון - מפרה זה את זה. "כולם אומרים, 'אין דריימונד בלי סטף', וזה נכון ב-100 אחוז. מצד שני, אין סטף בלי קליי ודריימונד", הוא אומר. "אנחנו מודעים לזה, ומבינים שאנחנו תלויים אחגד בשני. לכן הצלחנו ליצור כזו חברות ושותפות מדהימה במשך יותר מ-10 שנים".
הסצנות המרגשות של הלילה הגיעו דווקא מפילדלפיה, שם הנאגטס ניצחו 110:115 את הסיקסרס. כל תשומת הלב הופנתה לדו קרב הסנטרים בין ג'ואל אמביד לניקולה יוקיץ', אבל מי שגנב את ההצגה היה בונס הילנד, הרוקי האלמוני של דנבר, שהצטיין במשחק מול הקבוצה מעיר נעוריו. הילנד, הבחירה ה-26 בדראפט האחרון, צלף 21 נקודות כולל ארבע שלשות קריטיות ברבע הרביעי, והזרקור הופנה לפתע אליו ואל סיפור החיים הייחודי שלו.
לפני כמעט ארבע שנים, קריירת הכדורסל של הילנד כמעט נגדעה לפני שהחלה, כשהבניין בו התגורר בעיר ווילמינגטון בדלאוור, עלה בלהבות. הילנד גילה תושייה כשניסה לברוח מהאש, וקפץ מהקומה השנייה בבניין היישר לכבאים וצוותי הצלה שהגיעו למקום. הוא נפצע ברגל ימין והיה ספק אם יוכל לחזור למגרשים, אבל מאז חזר לעצמו, הגיע לקולג' VCU והפך לשם מוכר בקרב הסקאוטים של הליגה.
הלילה, לעיני הכבאים שהצילו את חייו והגיעו לצפות בו מהיציע, הוא רשם את משחק השיא שלו ב-NBA. "לפני כל משחק אני דואג להודות לאל על כך שאני נמצא על המגרש. רק לפני ארבע שנים הרופאים אמרו לי שלא אוכל לשחק כדורסל לעולם, אז אני יודע להעריך כל רגע", הוא סיפר.
"לחזור לאיזור בו גדלתי ולהצטיין בצורה כזאת זה חלום שהתגשם", מודה הילנד. "לראות את הכאבים שהצילו אותו ביציע ריגש אותי מאוד. זה נתן לי הרבה כוח, ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו".