19 באוגוסט 2010, פריז. נהג המונית שאסף אותנו ממלון הולידיי אין שברובע מונפרנאס התעקש שהמשחק של מכבי תל אביב מול פ.ס.ז' הועבר לסטאד דה פראנס. דוד בן שימול ואני עיקמנו פרצוף, אבל לא היה עם מי לדבר. הוא שעט כאילו היה לואי דה פינס ברחובות בירת צרפת לעבר הפרבר הצפוני סן דני, רק כדי לגלות שאנחנו צדקנו והמשחק הוא בפארק דה פראנס. זה, הזכור מהגול של רובן עטר. אם אני זוכר היטב, גם למיטש גולדהאר עשו אותו הדבר במונית אחרת. עם הלשון בחוץ הגענו לאצטדיון, רגע לפני שריקת הפתיחה. מולי הופיע יעקב בוזגלו. רק זה היה חסר לי, אמרתי אז.
זו הייתה תקופה אחרת במכבי תל אביב. תקופה של כישלונות. הצרות של מלאדן קרסטאיץ' היום, היו אז החלומות של מיטש גולדהאר. הוא קנה את הקבוצה מאלכס שניידר וקיבל כנדוניה את מאור בוזגלו. ההעברה הכי גדולה בתוך ליגת העל. שניידר הקנדי קנה את בוזגלו ביוני 2008 וחשב שרן בן שמעון הצעיר אותו מינה למאמן בהמלצת אביב בושינסקי, יביא לו אליפות. בן שמעון התרסק עם תוצאות רעות ופוטר. מאור בוזגלו נשאר. הוא היה רק בן 20 והרבה מהלחץ של מכבי תל אביב היה על הכתפיים שלו. אם היום מכבי תל אביב משאילה בגיל הזה שחקנים לבית"ר תל אביב בת ים ואומרת להם לכו תאכלו חצץ מול רוני חג'ג' ואדומים אשדוד, אז הייתה ציפייה שבוזגלו יוביל את מכבי תל אביב לאליפות כבר בגיל ששחקנים מסיימים גיל חריג בנוער.
הייתה הרבה ביקורת על מאור. היום בדיעבד ברור לי שיותר מדי. נכון שנקנה בשני מיליון דולר וזכה לחוזה בגובה של 350 אלף דולר כשהוא עדיין רשום כחייל, אבל הציפיות שיהיה רב חובל לספינה, היו לא ריאליות. מוגזמות. יעקב בוזגלו שמר עליו אז ונלחם בכל מי שביקר. הוא טילפן בבוקר יום ראשון כשהציון בעיתון היה נמוך והתקשר כשהרגיש שחותכים לו את הילד. היה עולה לדבר ברדיו בלי שרשמו אותו בליין אפ. כולם היו מבסוטים. זו הייתה מכונת רייטינג עבור כולם.
על המדרגות של הפארק דה פראנס, רגע לפני שריקת הפתיחה למשחק באוגוסט 2010, הוא הוציא את כל העצבים מולי. ברור שהחזרתי. הטונים היו גבוהים מאוד. הוויכוח התלהט. השבוע כשדיברנו לפני מסיבת העיתונאים של מאור, הוא היה זה שהזכיר לי את הריב ההוא. צחקנו. גם עבור אחד שגונן על מאור בחירוף נפש ולא בחל בשום דרך כדי לשמור על הילד שלו, העימות ההוא היה כנראה ענק והוא זכר הכול. מאור לא פתח באותו משחק. יוסי מזרחי היה המאמן, אבי נמני המנג'ר.
זה היה קיץ בו מיטש גולדהאר קנה מכל הבא ליד. על ברק יצחקי שילם לבית"ר ירושלים 1.7 מיליון דולר. על אלירן עטר 1.4 מיליון דולר. הוא הביא את אבי סטרול ויואב זיו מבלגיה בשכר גבוה מאוד והנחית זרים על המשקל בסכומים דמיוניים. בוזגלו נכנס רק בדקה ה-64 ולא עזר למכבי תל אביב שהפסידה 2:0. בגומלין כעבור שבוע בוזגלו כבר פתח. הוא הוחלף בדקה ה-79 על ידי תמיר כחלון. מכבי תל אביב ניצחה 3:4 בבלומפילד ולא עלתה לסיבוב הבא.
העונה הייתה מאכזבת ואבי נמני, הסמל הכי גדול, שילם במהלכה את המחיר. בסיומה החליט מיטש גולדהאר להיפרד מבוזגלו, לא לפני שהעמיד אותו כמה פעמים לוועדות משמעת כתשובה למהלכים של יעקב בוזגלו. מה ששבר את גולדהאר הייתה מסיבת העיתונאים שערך לפתיחת עונת 2011/12 במלון הרודס בתל אביב ובה הציג את מוטי איוניר כמאמן. התקשורת התבקשה להפנות שאלות, אבל העיתונאים היו קצרים בזמן מאחר שכולם מיהרו למסיבת העיתונאים שערך יעקב בוזגלו בסלון ביתו כמעט במקביל.
גולדהאר לא האמין שהתקשורת ממהרת לעזוב כדי לשמוע את יעקב מדבר על מכבי ועליו. מי שחתם במכבי תל אביב ברעש ענק שלוש שנים קודם, שוחרר אחרי אינספור התכתשויות בקיץ 2011 וטס כדי לנסות את דרכו בסטנדרד ליאז'. בבלגיה לא שיחק הרבה ולא הצליח להגשים את החלום האירופי. יעקב יגיד שמאור עשה הכול ושהוא מרוצה מהקריירה שלו, אבל מי שהיה שחקן הנבחרות הצעירות הכי פורה, סומן למשהו גדול יותר בחו"ל וזה חסר לו ברזומה.
אל תפספס
עם החזרה לבאר שבע ביולי 2013, נסללה הדרך לשנים הכי יפות של בוזגלו. השנים עליהן דיבר אתמול בהרחבה במסיבת העיתונאים.
זה יפתיע לא מעט, אבל לא תפסתי מעולם את יעקב בוזגלו בשקר. תמיד אמר לי את האמת. גם אם היא הייתה האמת שלו. פעם סיפר לי שכאשר מאור שיחק במחלקת הנוער של מכבי חיפה, בא אליו צלם מקומון מהכרמל באיזו סיטואציה ברחוב וביקש לצלם אותו. מאור סירב. "כעסתי על מאור", שח אז יעקב. "אמרתי לו שיכול להיות שהצלם הזה צריך את התמונה בשביל פרנסה ובשביל שהעורך שלו יהיה מרוצה מהעבודה שלו ובזה שאתה, מאור, לא נתת לו לצלם אותך, פגעת לו בעבודה וזה אסור. בפעם הבאה כשיפנו אליך תכבד את כולם ותצטלם".
אתמול באצטדיון בפתח תקווה היו הרבה פלאשים של מצלמות. בגיל 34 ו-12 ימים מאור בוזגלו הודיע על פרישה. עבר הרבה זמן מאז אותה תמונה לה סירב כנער בחיפה. זמן שעשה לו בעיקר טוב וגם לנו. מאור בוזגלו הוא כבר מזמן מאור בוזגלוס וספק אם נמצא בקרוב עוד סיפור כזה.