יובל זוסמן אחרי הערב הקשה והטעון: "כשנחתתי בארץ הייתי על סף דמעות"

מכבי תל אביב גברה אמש (שלישי) 78:87 על אלבה ברלין במשחק השלמה ממסגרת המחזור ה-20 ביורוליג. מי שעמד במרכז ההתמודדות היה יובל זוסמן, שחקן הבית של הצהובים, שחזר לראשונה ליד אליהו עם קבוצתו החדשה, ביחד עם חברו תמיר בלאט. זוסמן סיים את המשחק עם 10 נקודות ו-3 אסיסטים ב-27 דקות.

לפני המשחק, עם כניסתו לפרקט, החלו חלק משמעותי מאוהדי מכבי תל אביב לשרוק בוז לזוסמן, ובמהלך הטקס שנערך לו לפני ההתמודדות אותו חלק המשיך בשריקות - בעוד רוב הקהל הריע לשחקן הבית. עם זאת, בכל נגיעה של זוסמן בכדור במהלך המשחק, נשמעו שריקות בוז רמות. כידוע, זוסמן היה אחד משחקני הבית האהובים ביד אליהו, אבל בסיבוב הקודם חגג במופגן את הניצחון של אלבה על הצהובים, כולל הקנטות לספסל של מכבי אחרי טראש טוק עם ננאלי.

מה עבר לו בראש? "הרבה דברים שקשורים לרגשות, אני מנסה לחשוב עם המוח ולא עם הלב, אני יכול לנסות להבין את הקהל ומה שהוא חושב, אבל אני חייב לעשות הכי טוב בשביל הקבוצה. מה שלא בשליטתי אני נמנע מלחשוב עליו", אמר זוסמן בסיום על הערב האמוציונלי שלו, "אני מכיר את ההיכל כל כך טוב, ראיתי שצבעו מבחוץ, שצבעו את הפרקט קצת, כשאתה מכיר את המקום כל כך טוב, אתה לא שוכח אותו. אני מכיר את מכבי כל כך טוב, זאת הייתה וואחד חוויה ונהניתי מכל רגע".

הישראלי הוסיף על העונה שלו עד כה בגרמניה: "זה לא פשוט, אני לומד על עצמי המון, יש לי הרבה זמן לבד, אני שם זר, יש לנו קוף על הגב, כמו כאן עם מכבי, אני מנסה ללמוד ממשחק למשחק ולהיות יותר טוב בשביל הקבוצה. אני שלם עם ההחלטה שלי, אני מתפתח ולומד, זה מה שמעצב לנו את החיים, ההחלטות".

זוס סיפר על הקשר עם תמיר בלאט: "אנחנו מדברים על הכל מהכל, תוך כדי משחק, אנחנו מכירים אחד את השני מצוין, וגם מחוץ למשחק. לתמיר יש את הניסיון לשחק נגד מכבי, הוא ניצח את מכבי כמה פעמים וגם הפסיד. הוא יודע מה צריך לעשות ומה לעשות פחות. אנחנו רוצים לנצח כל קבוצה באשר היא, ובמיוחד נגד הקבוצה שאתה משחק נגדה זה נותן פוש. פעם שעברה זה הספיק, עשינו הכי טוב שיכולנו".

לבסוף כשנשאל על הקושי לעזוב עכשיו את הארץ סיפר בהתרגשות: "היה לי מאוד קשה לנחות פה, התרגשתי עד דמעות, לראות את ההורים, להגיע לארץ, לא הייתי כאן כמעט שישה חודשים, הכי הרבה זמן שלי אי פעם. אני יכול להבין את השחקנים הזרים כשאין לך את הפוש של המשפחה, של החברים של הבית שלך, של השייכות קצת. אני צריך להיות עם המשפחה שלי עכשיו ולהעריך כל רגע שנשאר לי כאן".