מישהו לעוף איתו: האם ג'ה מוראנט וממפיס באמת בנויים לאליפות?

יש לה סופרסטאר אמיתי שמחזיר את הכבוד האבוד של הווסטברוקים של העולם, כוכב משנה שיהפוך לאחד השחקנים החשובים בליגה, מנהל מבריק ומאמן חכם. אז למה עדיין אי אפשר לבנות על ממפיס בתור קבוצת העתיד של ה-NBA? רביץ על הסיבות לאופטימיות לצד סימני השאלה שבדרך

אסף רביץ
24/01/2022
וושינגטון מתאמנת עם המאמן ווס אנסלד ג'וניור שיצא מפרוטוקול הקורונה (האתר הרשמי של הוויזארדס)

לפעמים הכל מתחבר לרגע אחד שמספר סיפור שלם, שאחריו לא צריך להסביר יותר כלום. עבור ג'ה מוראנט, זה היה הבלוק. בלוס אנג'לס, מול הלייקרס, לעיני לברון ג'יימס, האלים החליטו שג'ה שייך לזן המיוחד שעבורו הם מוכנים להשהות את כוח המשיכה. בלוק עם שתי ידיים הרבה מעל לגובה הסל, הוא היה תופס את הכדור אם לא היה צריך להיזהר שהראש שלו לא יתנגש בקרש. הבלוק הגיע בעיצומו של רצף 11 ניצחונות, הארוך בתולדות המועדון, בהם מוראנט קלע 33 נקודות נגד פיניקס, 36 נגד ברוקלין, 29 נגד גולדן סטייט ו-41 באחד משני הניצחונות על הלייקרס. זה כבר לא סופרסטאר בהתהוות, זה פשוט סופרסטאר, והבלוק הוכיח שהוא אחד מיוצאי הדופן.

במצבים כאלה קל להיסחף אחרי הסיפור האינדיבידואלי, לדבר על הצלחה של קבוצה דרך התמקדות בכוכב שהגיע זמנו לזרוח. וג'ה הוא אחד הכוכבים הסוחפים ב-NBA. קודם כל, מדובר במכונת היי-לייטים מקפצת, הסיומות שלו ליד הטבעת פשוט מרהיבות והיכולת שלו ליצור לעצמו מצבי זריקה מכל טווחי הביניים היא ברמה הגבוהה ביותר. אבל לבד זה לא היה מספיק. בשנים האחרונות הפסקנו להאמין בפוינט גארד האתלטי המלהיב כשחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה. שחקנים כמו ראסל ווסטברוק, ג'ון וול ודיארון פוקס גרמו לנו לפקפק בסוג הזה של כוכבים. מוראנט משכנע שהוא קורץ מחומר אחר. הוא כבר הספיק לשפר משמעותית את הקליעה מבחוץ, הוא יודע לנוע ללא הכדור ולאפשר לאחרים לבוא לידי ביטוי, הוא מנהיג שסוחף את השחקנים הצעירים שסביבו. אחרי פתיחת עונה בעייתית בתחום, מאז שחזר מפציעה הוא מסרב להיות בעיה בהגנה ומראה שיפור ניכר גם שם. שחקנים גדולים באמת יכולים להגיע בכל גודל, סוג ועמדה, ג'ה כנראה שייך לגדולים באמת.

אבל הסיפור של ממפיס הוא הרבה יותר מסיפור על כוכב נולד שסוחף את הקבוצה שלו לצמרת. זה סיפור על מערכת שלמה שגדלה יחד עם הכוכב שלה. ממפיס מחזיקה כרגע במאזן השלישי בליגה בזכות ניהול חכם, אימון איכותי ושורה של שחקנים טובים בשלל תפקידים. בזמן שעל ג'ה מוראנט נכתבו ועוד ייכתבו שלל סופרלטיבים, הכתבה הזו נועדה לתאר את כל מה שסביבו, את הקבוצה שלפי כל הסימנים מתכננת לתקוע יתד בצמרת הליגה לשנים ארוכות.

עוד בוואלה!

הלילה: דונצ'יץ' ודאלאס גברו על מוראנט וממפיס

לכתבה המלאה
מסתבר שהוא שייך לגדולים באמת. מוראנט(צילום: GettyImages, Justin Ford)

הנתונים החריגים

ממפיס היא קבוצה ייחודית מאוד, חריגה בלא מעט נתונים. אחד החשובים ביותר הוא שמדובר בקבוצה השנייה הכי צעירה בליגה, אחרי OKC שמעבירה את העונה בלזרוק לפרקט ילדים בני 20 ולבדוק אם הם עומדים בזה. המאמן טיילור ג'נקינס השתמש עד כה השנה ב-23 שחקנים, המבוגרים ביותר הם בני 28. מתוך החבורה הזו, 15 שחקנים שיחקו מעל ל-200 דקות ומשמשים שחקני רוטציה לכל דבר, רק שלושה מהם מעל גיל 25. שלושת השחקנים הבכירים בקבוצה - מוראנט, ג'ארן ג'קסון ג'וניור (טריפל J) ודזמונד ביין - בני 22-23. די מדהים שמדובר בנתונים של הקבוצה עם המאזן השלישי בליגה. בדרך כלל קבוצות צעירות שרוצות לבצע קפיצת מדרגה מביאות שחקנים וותיקים, כמו כריס פול וג'יי קראודר בפיניקס ושורת השחקנים המנוסים שאטלנטה החתימה בשנה שעברה. בממפיס, אפילו הוותיקים יחסית צעירים ויכולים להיות חלק מהקבוצה גם בעוד חמש שנים.

רוח הנעורים מאפשרת לג'נקינס להשתמש בשיטה הגנתית אגרסיבית שמתבססת על היכולת של השחקנים שלו לגעת בכדור. הגריזליז מובילים את הליגה גם בחטיפות (10.2) וגם בחסימות (6.4) למשחק, הם שניים לטורונטו בכמות הדיפלקשנס למשחק - הנגיעות בכדור בזמן התקפה של היריבה, וראשונים בכמות הכדורים החופשיים שהם משתלטים עליהם במשחק (כל הנתונים בכתבה נכונים ליום ראשון). ההצטיינות בהאסל בהגנה מאפשרת לממפיס לרוץ בהתקפה - היא מובילה את הליגה בנקודות במתפרצות עם 16.7 כאלה, ג'ה נהנה במיוחד להריץ את המתפרצות האלה ויש סביבו חבורה אתלטית ואנרגטית שנהנית לרוץ איתו.

תחום נוסף בו ממפיס היא הקבוצה הטובה בליגה הוא ריבאונד ההתקפה, שיחד עם המתפרצות הופך אותה לקבוצה שקולעת הכי הרבה נקודות בצבע בליגה. כשמחברים את זה לכך שהיא כופה הרבה מאוד איבודים על היריבה בזכות החטיפות הרבות ובעצמה מפתיעה מאוד לטובה ביכולת להימנע מאיבודים, בטח עבור קבוצה צעירה שיוצרת בלגאן על הפרקט, מקבלים את הסיבה הסטטיסטית המרכזית להצלחה של ממפיס: היא מנצחת בגדול את קרב הפוזשנים. במשחק ממוצע היא משיגה 3.5 ריבאונדים בהתקפה יותר מהיריבה ומאבדת 1.9 כדורים פחות, ביחד יש לה הזדמנות לזרוק 5.4 זריקות יותר מהיריבה שלה. זה המון, וזה ההבדל בין קבוצה ממוצעת ברוב התחומים לקבוצה טובה מאוד.

עוד בוואלה!

ממפיס היא גולדן סטייט החדשה? ב-NBA מהללים, תומפסון וקרי מהססים

לכתבה המלאה
יותר צעירים, יותר מהירים. ממפיס(צילום: GettyImages, Al Bello)

הצוות המסייע

הסבר מרכזי ליכולת של ממפיס להיות כל כך טובה בכמה קטגוריות מרכזיות היא שהג'נרל מנג'ר זאק קליימן אסף שחקני משנה שמצוינים בקטגוריה ספציפית ויודעים לתרום גם במקומות נוספים. הדוגמא המובהקת ביותר לכך היא סטיבן אדאמס. הסנטר הניו זילנדי הוא ריבאונדר ההתקפה הטוב בליגה ללא תחרות. הוא מוביל את ה-NBA עם 4.3 ריבאונד התקפה למשחק למרות שמשחק רק 26 דקות, ומוביל גם באחוז ריבאונד ההתקפה מבין 233 שחקני הרוטציה בליגה.

גבות רבות הורמו כשקליימן ויתר בקיץ על יונאס ולנצ'יונאס, לאחר עונת שיא של הסנטר הליטאי, בטרייד שהביא לממפיס את אדאמס. היו לטרייד מטרות נוספות (בעיקר עלייה במיקום הדראפט שאפשרה לגריזליז לבחור את זאיר וויליאמס), אך אדאמס עשוי להצדיק אותו בפני עצמו. הוא לא רק האחראי המרכזי לכך שממפיס היא קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה בליגה, הוא גם השחקן שעושה את כל העבודה האפורה עבור הכוכבים. הוא חוסם נהדר בפיק נ' רול עם ג'ה ויודע להתמקם בצבע באופן שמאפשר למוראנט להגיע לטבעת, הוא עובד נהדר גם עם דזמונד ביין במשחק ההנד-אוף, התיאום ביניהם נפלא ומייצר לא מעט נקודות כל משחק. אדאמס הוא האיש הגדול הקשוח שתמיד טוב שיש לצד כוכב קטן ממדים, לא יפתיע אותי אם ממפיס תרצה להשאיר אותו לטווח ארוך, למרות שהתוכנית המקורית שלה היא להפוך את ג'ארן ג'קסון ג'וניור לסנטר הפותח בסופו של דבר.

על הספסל יש עוד כמה שחקנים שמצוינים בתחום אחד חשוב. טיוס ג'ונס, הרכז המחליף, מוביל את שחקני הרוטציה בליגה בפער עצום עם יחס אס'/איב' של 5.40 (כריס פול שני עם 4.47). ניהול המשחק המושלם שלו הופך את היחידה השנייה של ממפיס לכזו שכמעט לא מאבדת כדורים. הוא שיפר השנה את אחוזי הקליעה באופן שמקל עליו לשחק גם לצד ג'ה בדקות שנראות טוב. גארד נוסף, דיאנטוני מלטון, מדורג שלישי מבין שחקני הרוטציה בליגה בדיפלקשנים פר 36 דקות (אחרי מאטיס תייבול וגארי פייטון השני). מלטון מפעיל לחץ בלתי פוסק על מובילי כדור והוא אחד החוטפים הטובים בליגה.

ברנדון קלארק מצריך פסקה משלו. הוא תמיד נחשב למלך איזור הפלואטר - החלק של הצבע שרחוק מהטבעת, נדמה שהוא לא מסוגל להחטיא משם. בעוד שהוא אכן מדורג שלישי בליגה בטווח הזה (מבין השחקנים שזרקו לפחות 50 זריקות משם), הוא מדורג בטופ 10 גם באחוזים מתחת לסל (לפחות 100 זריקות), מה שהופך אותו לאחד השחקנים היעילים בליגה בצבע באופן כללי. הנתון הזה עוזר לקלארק להיות אחד השחקנים הטובים בליגה בתפקיד החוסם בפיק נ' רול שמתגלגל פנימה, ממפיס משיגה יותר מ-1.5 נקודות בממוצע כאשר זה קורה. קלארק החל את העונה חלש, אך בחודש ינואר הוא מתחיל לממש את הפוטנציאל העצום עם 13.1 נקודות ב-67.8 אחוזים מהשדה ו-1.6 חסימות למשחק. שיתוף הפעולה שלו עם טריפל J נהדר גם בהתקפה, בה אחד משחק בחוץ ואחד בפנים ויש לא מעט מהלכים משותפים ביניהם, וגם בהגנה, שם שניהם יכולים גם להתמודד עם שחקני חוץ וגם להגן על הטבעת. ב-297 דקות משותפות שלהם העונה יש להם נט רייטינג של 14.9, זה נתון מעודד מאוד לצמד צעיר שצפוי לרוץ ביחד בשנים הבאות.

אחד השחקנים הכי יעילים בליגה באיזור הצבע. ברנדון קלארק(צילום: GettyImages, Justin Ford)

כוכבי המשנה

אז לממפיס יש כוכב ראשי ושדרת שחקני משנה מהסוג שקבוצות גדולות אוהבות. מה שעוד לא בטוח זה מה יש לה בטווח הביניים, בגזרת כוכבי המשנה. אם מספרי 2 ו-3 של הגריזליז מספיק טובים כדי להתפתח למספרי 2 ו-3 במועמדת לאליפות, יכול להיות שכל מה שהקבוצה הזו צריכה זה עוד קצת זמן והיא מוכנה להתחרות על התואר כפי שהיא.

לכן, ג'ארן ג'קסון ג'וניור הוא אחד השחקנים החשובים ביותר ב-NBA בשנים הקרובות. הוא אמור להיות מספר 2 של ג'ה, אבל השאלה היא אם הוא באמת מתפתח לכזה. יש לטריפל J סט ייחודי של כישורים שהופך אותו לשחקן מעניין מאוד, אבל עוד לא ברור מה מהדברים הוא מסוגל לעשות ברמות הגבוהות ביותר. בהגנה, מדובר באחד השומרים הטובים בליגה קרוב לסל. הוא חוסם מצוין עם 2.2 בלוקים למשחק, והוא מוריד את השחקנים שמולו ב-15.4 אחוזים בזריקות קרובות לסל, שני בתחום רק ליאניס אנטטוקומפו. הוא מסתדר עם שחקני חוץ, מה שמאפשר לו לשחק כפאוור פורוורד, אבל המטרה היא שהוא יהפוך לסנטר העתיד של הקבוצה. לשם כך הוא יצטרך להיות פיזי יותר, להתמודד גם עם הסנטרים המאסיביים בליגה, וגם להשתפר מאוד בתחום הריבאונד.

בהתקפה, טריפל J הוא לא סתם גבוה שזורק שלשות, הוא גבוה שמסוגל לזרוק שלשות בתנועה עם שחרור כדור מהיר. זה הופך אותו לשחקן שניתן להשתמש בו בדרכים יצירתיות, כחלק מתרגילי חסימות מורכבים. הוא מסוגל גם להוביל כדור ברמה מסוימת ולהוריד שחקנים נמוכים ממנו לפוסט, מה שיקשה על האפשרות לבצע מולו חילופים. השאלה היא כמה יעיל הוא כקלע חוץ. בעונה השנייה שלו, לפני שעבר קרע במיניסקוס שגרם לו להחמיץ כמעט את כל העונה שעברה, הוא קלע 2.5 שלשות למשחק ב-39.4 אחוזים, מה שמעיד על פוטנציאל קיים. אך השנה הוא קולע 1.7 שלשות ב-31.4 אחוזים, והוא יצטרך להראות שהוא מסוגל לחזור ליכולת הקליעה מלפני הפציעה כדי שהגנות יחששו ממנו באמת.

כוכב המשנה המפתיע שצץ השנה הוא שחקן השנה השנייה דזמונד ביין. שחקן הכנף שנבחר בבחירה ה-30 קולע השנה 17.7 נקודות למשחק, בעיקר בזכות 2.9 שלשות ב-42 אחוזים. ביחס למומחה שלשות ביין לא משחרר כדור מהר במיוחד, אבל הוא יודע להתפנות לזריקה גם עם שומר קרוב ונראה שכלום לא מפריע לזריקה שלו. הוא יודע לעשות מספיק עם הכדור כדי לא להיחשב רק למומחה שלשות אלא לשחקן שלם יותר, ובהגנה המבנה המוצק שלו עוזר לו להתמודד עם שחקני כנף ביעילות. אם זה מה שהוא עושה אחרי שנה וחצי בליגה, הוא יכול להתפתח לשחקן איכותי מאוד עם השנים.

ביין תפס את המקום של דילון ברוקס, שהיה אמור להיות הסקורר הבכיר לצד ג'ה. אם ברוקס הוא קלע חסר מצפון באופן מוגזם, כזה שלא מפריע לו להחטיא בצרורות, ביין הוא כבר עכשיו סקורר הרבה יותר יעיל. ברוקס פצוע כרגע, וההשתלבות היפה של הרוקי זאיר וויליאמס בחמישייה עשויה לגרום לג'נקינס לשקול להפוך את ברוקס לשחקן שישי כשיחזור, זה נראה כמו התפקיד הכי נכון עבורו. וויליאמס עצמו הוא שחקן כנף גדול ואתלטי שעושה קצת מהכל ועוד לא מספיק מלוטש כדי שנוכל להעריך האם יש לו סיכוי להיכנס בעתיד לדיון על כוכבי המשנה של ממפיס.

אחד השחקנים הכי חשובים בליגה בשנים הבאות. ג'ארן ג'קסון ג'וניור(צילום: GettyImages, Justin Ford)

העתיד כבר כאן?

ממפיס הפכה לקבוצת צמרת מהר מהצפוי, גם בזכות מוראנט שמוכן להוביל קבוצה גדולה בעונה השלישית שלו וגם בזכות הפאזל המדויק שנבנה סביבו. קליימן מוכיח את עצמו כמנהל מבריק, עם כמה פגיעות בול בדראפט והחלטות חכמות מאוד בבניית הסגל. ג'נקינס הוא מאמן שיודע להתאים את עצמו לשחקנים, לגבש את השיטה הנכונה עבורם, להביא לידי ביטוי את היתרונות שלהם, לזהות את הציוותים הנכונים ולהשתמש בהם. ההצלחה של ממפיס לא נובעת מבריאות יוצאת דופן: מוראנט החמיץ 13 משחקים, ברוקס פצוע רוב הזמן, קלארק נעדר לתקופה משמעותית, ברגעים אלו הקבוצה סובלת ממכת קורונה שפוגעת ברוטציה. החמישייה שכוללת את ג'ה וברוקס הספיקה לשחק רק שמונה משחקים ביחד, בהם סיפקה נט רייטינג מרשים של 17.9.

למרות המקום השלישי בליגה, מוקדם לחשוב על ממפיס כמועמדת לאליפות. היא גם לא צריכה לחשוב על עצמה ככזו השנה, הפלייאוף יהיה בעיקר הזדמנות לבחון מה עובד בזמן אמת. המטרה היא לבנות קונטנדרית לשנים רבות בעתיד הקרוב, ולקליימן יהיו כל הכלים לכך כל זמן שהבעלים יהיו מוכנים לשלם לכוכבים הצעירים את החוזים שיגיעו להם. הוא כבר החל להיערך להוצאות העתידיות כשנתן לטריפל J חוזה שיורד עם השנים. מכיוון שהסגל לא עמוס בכוכבים בפרופיל גבוה, ההנחה היא שניתן יהיה לשמר את הקיים, לפחות לשנים הבאות ולנגלה הראשונה של החוזים שאחרי חוזי הרוקי של הילדים.

השאלה היא אם ממפיס צריכה לכוון ליותר, האם עליה לנסות להתחזק בשחקן משמעותי נוסף כבר בתקופה הקרובה. בקיץ הקרוב תהיה לגריזליז הזדמנות טובה להתחזק, יהיה לה מקום מתחת לתקרת השכר שיכול לעזור לספוג חוזה גדול וכנראה יהיו לה שלוש בחירות סיבוב ראשון. קליימן יכול לבנות חבילה אטרקטיבית עבור שחקן בכיר שמתאים בגילאים לג'ה. הנטייה של ג'נרל מנג'רים במצב כזה היא קודם כל לתת לסגל הקיים לרוץ, אבל הוא מחזיק בכל כך הרבה עתודות עתידיות, שיהיה חבל לוותר על הזדמנות להיאבק ברצינות על התואר כבר עכשיו אם אחת כזאת תצוץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully