רוני לוי הרגיש שהוא צריך שינוי. הקבוצה שלו עמדה על סף קריסה, רק במזל מכבי חיפה לא עשתה להפועל באר שבע את מה שנבחרת גרמניה עשתה לברזיל במונדיאל 2014. בדקה ה-40 הוא החליט שדי וסימן לדוידה פטרוצי לצאת. במקומו נכנס תומר יוספי. 37 דקות נוספות חלפו, וגם יוספי מצא את עצמו בחוץ.
חילוף של מחליף הוא אקט שנתפס כמשפיל. לו היה זה שחקן בכיר יותר, כנראה שהמהלך היה מקבל לא מעט כותרות. אבל זו לא הייתה הכוונה של לוי, מקצועית הייתה לכך הצדקה. יוספי נכנס רע למשחק, איבד כדורים, קיבל צהוב ושיחק הפוך. לזכותו של הקשר ייאמר שהוא הוריד את הראש וקיבל את רוע הגזרה בלי סקנדלים והתלהמות, פשוט יצא. גם הוא הרגיש, כנראה, כמו רבים מחבריו לקבוצה, שזה לא היה המשחק שלו.
ההפסד של הפועל באר שבע לא נופל על הכתפיים של יוספי, רחוק מכך. לא הוא עמד שם במשך 40 הדקות הראשונות ובהה בשחקני מכבי חיפה עושים במגרש מה שהם רוצים, אבל הוא כן סוג של סימבול להתמודדות הזאת. יוספי הוא אחד משחקני הבית הלא רבים שעליהם בנתה הפועל באר שבע לשנים הקרובות. סימן השאלה שמרחף מעליו מסמל במידה מסוימת לא רק את ההווה, אלא גם את העתיד של המועדון בצמרת, אם לא בשנים הבאות אז לפחות העונה.
צפיתי במשחק בטרנר ביום שני. האצטדיון היה מפוצץ. ועדיין, משהו באנרגיה של אוהדי הפועל באר שבע היה חסר. בין שורות השירה, קריאות העידוד וההתלהבות כמעט יכולת לשמוע את חוסר האמון של 12 אלף הצופים באדום בקבוצה הזאת. בסיבוב שעבר בחיפה באר שבע גנבה ניצחון. אמש היא כמעט גנבה תיקו. כמו אז, גם הפעם משחק של 0:3 או 0:5 הסתיים ב-1:2. הגלגל שוב הסתובב, אבל הפעם נעצר לפני שבאר שבע הצליחה להשלים מהפך.
אלא שבמקרה הזה התוצאה פחות חשובה. הדרך היא שמשנה. כשהיה במכבי חיפה, לוי אהב להשתמש במילה "תהליך", שהייתה משתרבבת לתגובות שלו אחרי הפסדים. אז הוא דיבר על כך שיש עוד כברת דרך לעבור ורמז לכך שבסוף נראה תוצאות. ה"תהליך" לא הגיע, כמובן, לסופו. אולי משום שהוא למוד ניסיון, לוי התייצב מול המצלמות הפעם בלי טריקים ובלי שטיקים. הריאיון לאחר המשחק בערוץ הספורט הוציא ממנו מידה הגונה של כנות. הוא לא ניסה להתחמק, לא ערבב, לא התחבא מאחורי מילים מעיקות כמו "תהליך", רק אמר את מה שכולנו ראינו - הפועל באר שבע פשוט לא הופיעה למשחק, כל המערכים כשלו, ו"מערכים" זה גם ובעיקר הוא.
הבעיה של באר שבע היא שהקהל שלה מעולם לא קנה את הקבוצה הנוכחית. הניצחונות הרצופים השתיקו את הביקורות בבית, אבל למשחקי החוץ האוהדים לא הגיעו. במהלך המשחק מול מכבי חיפה, במיוחד במחצית הראשונה, נדמה היה שממש מתאמצים לא לשרוק שם בוז, נוצרים את הלשונות והגרונות, נותנים צ'אנס אחרון. במשחק הבא תצוגה כזאת לא תעבור בשלום.
הפועל באר שבע נחותה מבחינה איכותית ממכבי חיפה. ידענו את זה גם לפני שבוע וחצי, אבל אז זה היה פחות משמעותי. קבוצות פחות עדיפות זכו באליפות. הפועל כפר סבא של 1982 הובסה ללא תנאי 5:2 בנתניה סמוך לתום העונה ועדיין זכתה, מכבי תל אביב של 1994/5 הפסידה 3:0 למכבי חיפה העדיפה בהרבה. לא נדיר לגלות קבוצה שקיבלה בראש במשחק העונה ועדיין זכתה בתואר, הרי רק השנה חטפה איינדהובן רביעייה בבית מפיינורד וחמישייה בחוץ מאייאקס - והיא עדיין מוליכה את הטבלה בהולנד. הקלישאה "אליפות לוקחים נגד הקטנות" תמיד הייתה נכונה.
לא במקרה הזה. הפועל באר שבע לא נכשלה נגד הקטנות. אפשר לקרוא לתיקו ביתי עם אשדוד כישלון, אבל באר שבע איבדה נקודות כשגם מכבי חיפה איבדה נקודות. המדד הוא שלושת השבועות האחרונים, ה"ליגה הפנימית" בינה לבין האלופה ומכבי תל אביב. מכבי חיפה הוציאה 6 נקודות מהמפגשים האלה, מכבי תל אביב 3 ובאר שבע 0. מסגנית האלופה כבר לא ציפינו לחזרה למאבק בשלב הזה של העונה, אבל מבאר שבע כן - ופה נראה שנגמר לה הדלק. לפחות כרגע נראה שהקרב על התואר כבר לא יחודש מהצד שלה.
אל תפספס
הפער של באר שבע ממכבי חיפה עומד על ארבע נקודות, ממכבי תל אביב על תשע, ובכל זאת, כנגד כל חוקי המתמטיקה, התחושה היא שהיום תשע היא ספרה הרבה יותר נמוכה מארבע. זה לא שמכבי תל אביב מבריקה, אבל היא מנצחת וכרגע הפועל באר שבע פגיעה כל כך, שהתחושה היא של קריסה שמתקרבת. להוציא את איתי שכטר, אף אחד שם לא תפקד במחצית הראשונה, כל האופי והנוקשות שהיו לקבוצה הזאת נעלמו. זו לא נורת אזהרה, זו שורה של דגלים אדומים.
סדק ראשון בסכר של לוי בבאר שבע נפער בסוף השבוע, בעימות עם חאתם עבד אלחמיד. המאמן שם את רוני לוי הישן בצד והחליט למחול לשחקן. למרות המשחק החלש של עבד אלחמיד, זו בעיניי הייתה ההחלטה הנכונה מהצד של לוי, פחות מזה של השחקן. עבד אלחמיד לא היה בפוקוס מהדקה הראשונה, אפשר לאצילי לשוטט בחופשיות בדרך לשער מרהיב וניכר שהאירועים השפיעו עליו.
השאלה היא מה יהיה בהמשך - האם תקרית עבד אלחמיד (שלא הייתה הראשונה שלו עם רוני לוי) נאטמה לחלוטין, או שהיא החור הראשון שמבשר את קריסת הסכר. רועי גורדנה מתייבש, מיכה לא פוגע, אביב סולומון לא זוכה לאמון, פטרוצי כנראה בדרך הביתה וזה לא הסוף. עם ההפסדים עלול גם המרמור לצוף. הפועל באר שבע, עד לפני שבוע וחצי מועמדת לאליפות, נמצאת בצומת דרכים מאוד מסוכן ערב משחק החוץ מול מכבי פתח תקווה. אמנם רק שני הפסדים, אבל האדמה מתחילה לרעוד.