כרטיס אדום לדוחא: הגיע הזמן לסגור את האצטדיון

הביטוי העתיק "כבשה שחורה" לא בא מעולם הכדורגל, אבל אין אוהד שלא מכיר אותו, ובאופן כללי, לפחות בגרסתו העברית, הוא מיוחס ומנוכס לענף. לאט-לאט אבל בטוח מציבה את עצמה מ.ס. אשדוד בעמדת הכבשה השחורה של הפועל באר שבע. הקבוצה של רן בן שמעון היא אחת משתיים בלבד שניצחו בליגה פעמיים בעונה בודדת בטרנר, ואתמול היא הייתה אמורה לעשות את זה פעם נוספת. ואז היא עשתה אשדוד, ואיכשהו, אחרי 5 נקודות שהוציאה ממכבי תל אביב, מכבי חיפה ומוליכת הטבלה, נותרה במקום האחרון.

עובדתית, הפועל באר שבע במקום הראשון, אבל ברוחה היא כבר מזמן לא שם. זהו מקרה קלאסי של כרוניקה ידועה מראש, של מאמן שלא מקבל את הגב מהיציעים. כמעט בלתי אפשרי לנצח לאורך זמן עם רוח שלילית בעורף, ואנרגיות שליליות לא חסרות היום בטרנר. זה לא תלוי בשחקן כזה או אחר - כל הקבוצה בשקיעה. האם המאמן הוא האשם היחיד? לא. האם הוא הכתובת? בהחלט כן.

אז אפשר "להאשים את הקהל", אבל הקהל קונה כרטיסים ומנויים ומבחינתו מגיע לו לראות מוצר הרבה יותר טוב מזה שהוא משלם עליו. אפשר להתווכח על זה. נניח - לומר שהמטרה מקדשת כל אמצעי, שהניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב אלא הדבר היחיד ועוד טיעוני הגנה שמשמשים מאמנים הגנתיים - אבל השורה התחתונה היא שהניצחון כרגע הוא לא הדבר היחיד כי הוא לא באמת מגיע עם הכדורגל הזה, ורוני לוי צריך לעשות חושבים טוב-טוב בשלושת השבועות הקרובים. יש זמן להירגע, אבל הזמן לבדו לא ירפא במקרה הזה.

מבחינת האוהדים, השוט של "אנחנו נאבד את המקום הראשון" אפקטיבי בערך כמו ילד ששאלת אותו שלוש פעמים אם הוא רוצה ממתק בלי לתת לו אותו. בפעם הרביעית הוא כבר לא יסתכל עליך וחמור מכך - לא יאמין לך. על אוהדי הפועל באר שבע האיום הזה לא עובד. הם, מבחינתם, כבר מזמן לא במקום הראשון. אם הנשק הזה הופקע מידי רוני לוי, יש מעכשיו רק ברירה אחת - לעבוד על כדורגל יותר טוב ולספק אותו.

ומקהל לקהל: אוהדי מכבי נתניה והפועל חיפה הם מהמחנות הסובלניים ביותר בליגת העל. שחקנים ערבים שיחקו, משחקים וישחקו שם, הנושא הזה מעולם לא היה שם אישו. זהו טיעון צדקני, אבל במקרה של אירועי סכנין מאתמול ומלפני חודש יש לצדקנות הזאת מקום נרחב.

כי אם, נניח, האלימות הייתה מכוונת רק נגד אוהדי קבוצות אחרות שאיתן, נאמר זאת בעדינות, יש לאוהדי סכנין חשבון פתוח, היינו, איכשהו, מתרצים את ההתנהגות הזאת. לא מצדיקים אותה, אבל בחלק האחורי של המוח היה מתחבא ה"נו, מה לעשות, ככה זה" הבלתי נמנע. הבעיה במקרים של אוהדי נתניה והפועל חיפה היא שפה יש אלימות יצרית נטו - לא יריבות היסטורית, לא התגרות מכוונת, פשוט אלימות לשם אלימות.

כמו בעבר, בסכנין לבשו מיד לאחר המשחק את תחפושת הקוזאק הנגזל, שבדרך כלל מגובה בדוח משטרתי של "הם התחילו". לא ייתכן שבליגת העל 2022 אוהדי כדורגל לא יוכלו להרגיש ביטחון כשהם באים למגרש. לא יכול להיות שנשים יספגו איומים סקסיסטיים מעליבים ושאוהדים שרגילים לנסוע עם הילדים למשחקים ישאירו אותם כברירת מחדל בבית. וכן, לכאורה, לכאורה, הכול לכאורה, אבל ה"לכאורה" הזה קורה יותר מדי פעמים.

יודעים מה? בואו נזרום עם סכנין. נניח שהם צודקים, נגיד שכולם נגדם, שקהל אורח שמגיע לראות משחק בעיר יוזם התגרויות על בסיס קבוע. העובדה היא שאתה לא יכול להגיע היום לדוחא ולהרגיש בטוח, וזו תקלה רצינית. אפשר להתווכח על עניין האחריות השילוחית של קבוצות כדורגל, אבל זו השיטה היום. על אוהד שזורק תפוז מהיציע נקנסים בכמה אלפי שקלים. אם זה קנה המידה, על אירועים מהסוג שנרשמו אתמול צריך לסגור את דוחא לפרק זמן. משחק בית אחד בשלב ראשון, אחר כך בואו נדבר. זה יכול להגיע לחצי שנה, זה יכול להפוך גם לשנה, לפחות עד שבני סכנין והמשטרה ילמדו לקחת אחריות ולנטרל את האירועים הללו. כרגע, המקום הזה הוא פשוט סכנת נפשות.

בזמן כתיבת שורות אלה יזם חאלד דוכי, מנכ"ל בני סכנין, שיחה עם שקד שטרן, האוהדת שהותקפה אתמול במגרש. הוא שאל לשלומה והתנצל בשמו ובשם המועדון ובשם העיר על החוויה הקשה אשר עברה עם משפחתה. "הנהלת המועדון תפנה היום לכל מנהלי בתי הספר ומערכות החינוך בעיר ולאימאמים של המסגדים, על מנת לטפל בנושא קבלת אוהדים של הקבוצות האורחות ומניעת מקרים של אלימות לסוגיה", נמסר בהודעת המועדון, "שחקנים יבקרו בבתי הספר ובמוסדות חינוך וידברו מול התלמידים. התקשורת המקומית תלווה את הקמפיין לאורכו".

יפה. עכשיו אנחנו רוצים לראות מעשים.

כשוויליאם אגאדה שיחק בהפועל קטמון/ירושלים בליגה הלאומית הוא עשה שמות בהגנות, הבקיע בצרורות והיה האחראי העיקרי לכך שהקבוצה החלה לפלרטט עם עליה. רצה הגורל ואגאדה הושאל להפועל חיפה, דווקא בעונה שבה הפועל ירושלים העפילה לליגת העל. בחיפה, אגב, הוא היה טוב, אלישע לוי רצה מאוד להשאירו אבל דמי השחרור הגבוהים הביאו לחזרתו לבירה. בינתיים לוי הנחית את אלן אוז'בולט, כך שמבחינת החיפאים הכול הסתדר.

וגם מבחינת ירושלים. במשך שישה מחזורים תמימים לא הצליחו הירושלמים להבקיע שער ובכלל, להוכיח שהם שייכים לליגת העל. הניצחון על מכבי פתח תקווה הגיע עם הרבה מזל. הניצחון אתמול על מכבי נתניה כבר נרשם בזכות הצגת כדורגל של איש אחד. אגאדה הזכיר נשכחות מימי הלאומית מול הגנה שמתאימה בול לליגה הזאת. 14 שערים ספגה העונה מכבי נתניה, יותר מכל קבוצה אחרת מלבד מכבי תל אביב, שחולקת איתה את הבכורה המפוקפקת. הניגרי יודע להרגיש מחדלים כאלה, ואז - השמיים הם הגבול.

הפועל ירושלים נכנסת לעניינים. מה שעד לפני שבועיים היה עונה אבודה בדרך הבטוחה ללאומית מתחיל להיראות כמו קבוצה מגובשת וחדורת מטרה. כושר כזה של אגאדה הוא בוסטר גדול למנת האופטימיות שהחלה לשרות על המועדון.

ירדן שועה הוא מסוג השחקנים שלגביהם תמיד אומרים "אם הראש שלו היה מסודר, הוא היה היום ב... (נקבו בשם קבוצת פאר באירופה)". אף אחד לא חולק על הכישרון של שועה, אבל סדרת התקריות שהיו לו עם המאמנים השונים גרמו לנו להאמין שהגיע לסוף דרכו בצמרת הכדורגל הישראלי.

"שחקן צריך להתרכז בכדורגל, באימונים, לנסות לעשות את העבודה, לעבוד קשה זה הדבר הכי חשוב. יש לנו איכות, אבל צריך לעבוד ולרוץ והשאר יבוא", אמר ארווין קומאן לאחר הניצחון בפתח תקווה כשנשאל לגבי יכולתו של החלוץ. קומאן יודע שאסור לו לאבד את הראש אחרי המשחק הזה, ויותר מכך - אסור לשועה לאבד את הראש.

במידה מסוימת העתיד של קומאן ושועה בבית"ר כרוך זה בזה. ההולנדי ידע מלכתחילה, הישראלי קלט את זה בחודש האחרון. נגד הפועל תל אביב והפועל חיפה הוא היה טוב, בנוף הגליל הוחלף מוקדם בגלל ההרחקה של תמיר עדי ולא פצה פה. יש שינוי משמעותי בגרף ההתנהגות שלו, וכפי שהבנו מהתוצאות והתפוקה במשחקים האחרונים, יש התאמה מוחלטת בין הגרף הזה לתפוקה שלו על המגרש.

כמה זמן זה יימשך? לא ברור, אבל כל עוד שועה ממשיך לרדת לגליצ'ים ולקחת את העסק ברצינות, בית"ר וקומאן יהיו על הגל.