איפה הילד? עונת המבחן שמחכה לדונצ'יץ', וויליאמסון ומוראנט

העונה החולפת של דאלאס עמדה בסימן דריכה במקום. לוקה דונצ'יץ' היה נפלא בדיוק באותו אופן כמו בעונה שלפני כן, הצוות המסייע היה יעיל בערך באותה מידה, ההתקפה שוב הייתה טובה וההגנה די חלשה והעונה שוב הסתיימה בהפסד צמוד לקליפרס בסיבוב הראשון. השינוי המרכזי היה שינוי לרעה: קריסטאפס פורזינגיס, שבפלייאוף הבועה סיפק כמה הצגות גדולות לפני שנפצע, לקח צעד גדול אחורה והתקשה מאוד לבוא לידי ביטוי. המגמה הגיעה לשיא בפלייאוף, בו הלטבי הענק תפקד כעוד שחקן שעומד על קו השלוש בזמן שההתקפה מבוססת לחלוטין על לוקה. ניתן להבין את ההתמכרות של המאבס לעילוי הסלובני שלה, הוא מסדר זריקות טובות לעצמו ולחברים בעקביות ותמיד חכם יותר מההגנה, אבל בפלייאוף המחיר היה שהוא הלך והתעייף ככל שהמשחקים התקדמו. במחציות הראשונות מול הקליפרס הוא קלע 22.3 נקודות ב-57.4 אחוזים מהשדה, בשניות 13.4 נקודות ב-40 אחוזים, כאשר ברבעים האחרונים המספרים היו עוד פחות טובים.

דאלאס הגיעה לקיץ עם תחושה שצריך שינוי, אבל בלי כלים לשדרג את הסגל באופן משמעותי. אין מקום מתחת לתקרת השכר, אין בחירות דראפט לשווק, אין שחקנים עם ערך טרייד משמעותי, פורזינגיס עם החוזה העצום שלו נראה בעיקר כנטל. אז השינוי התרחש על הקווים. ריק קרלייל עזב לאחר 13 שנים בקבוצה, וג'ייסון קיד, ששיחק תחת קרלייל בדאלאס וזכה איתו באליפות, יחליף אותו. קיד עשה לעצמו שם של מאמן בעייתי, במילווקי הוא השתמש בשיטה קיצונית מאוד בהגנה והתעקש עליה גם כשהיה ברור שהיא לא מוכיחה את עצמה, אבל מאז עבד שנתיים עם פרנק ווגל בלייקרס ולקח חלק בגיבוש הגנה מנצחת.

קיד מתכנן לא מעט שינויים. הוא רוצה שההגנה תהיה יותר אגרסיבית ושההתקפה תהיה הרבה יותר מגוונת, גם אם זה לא יוביל לזריקות הכי יעילות מבחינה אנליטית. במיוחד, הוא מנסה להפעיל את פורזינגיס ביותר דרכים מאשר בעבר, כולל בפוסט. זה כיוון חיובי, שאולי יפגע ביעילות ההתקפית בעונה הרגילה אך יעזור לדאלאס להוריד את התלות בדונצ'יץ' בפלייאוף. בהגנה הוא רוצה יותר אגרסיביות ועזרה, אך כרגע לא נראה שהוא ינסה לשחזר את השיטה האולטרה-אגרסיבית ממילווקי. רעיון אחד שכדאי לו לאמץ מקרלייל הוא האיזורית שהפכה להגנה העיקרית של המאבס מאמצע הסדרה נגד הקליפרס. בדאלאס משחקים שלושה מחמשת השחקנים הגבוהים בליגה - פורזינגיס, בובאן מריאנוביץ' ומוזס בראון, האיזורית אפשרה לקרלייל לשחק עם בובאן ופורזינגיס ביחד והגודל שלהם הקשה על משחק ההתקפה. זה כיוון שנראה נכון להמשיך לחקור, אבל בכלל לא בטוח שלקיד יש כוונה כזאת.

במערב ניתן להצביע על שמונה גדולות די חד משמעיות: הלייקרס, הקליפרס, גולדן סטייט, פיניקס, יוטה, דנבר, פורטלנד ודאלאס. אם יש קבוצה נוספת שיכולה להשתחל לשמינייה בלי קשר למכת פציעות או קריסה של אחת מהשמונה, זו החבורה הצעירה של הגריזליס. כמה צעירה? אין בסגל אף שחקן מעל גיל 28 ורק שלושה מעל גיל 25. מבחינת הגילאים זו קבוצה שאמורה להיות עדיין בתוך תהליך בנייה, ההנהלה עדיין מתייחסת אליה כך והמהלכים שלה בקיץ היו כאלה שחושבים על העתיד על חשבון ההווה. אבל זו קבוצה שבשנתיים האחרונות נכנסה לטורניר הפליי-אין ובשנה שעברה אף הדהימה שם את גולדן סטייט ועלתה על חשבונה לסיבוב הראשון. השנה, היא נראית מוכנה לצעד גדול קדימה, שעשוי להכניס אותה לליגה של הגדולות יותר במערב.

הסיבה המרכזית לכך היא שג'ה מוראנט שייך לליגה של הגדולים יותר והגיע לעונה הזאת נחוש מאוד להראות את זה. בדור החדש של הפוינט גארדים הבכירים, ג'ה הוא החודר הטוב ביותר. לצד האתלטיות והזריזות שלו, הוא הולך ומפתח את הניואנסים של משחק החדירה, כולל יכולת להשיג נקודות מכל טווחי הביניים. בעונה השנייה שלו מוראנט קצת נתקע, עד שבפליי-אין ובפלייאוף הראה מה הוא מסוגל להיות. הפעם ג'ה נראה כמו שחקן שהולך להתפוצץ מהרגע הראשון של העונה. והוא לא היחיד שמועמד לפרוץ השנה בממפיס. ג'ארן ג'קסון ג'וניור היה פצוע רוב העונה שעברה, מה שאולי דחה בשנה את קפיצת המדרגה שלו. מדובר בשחקן עם השילוב המבוקש של קליעה מבחוץ, יכולת לקלוע בצבע והגנה על הטבעת. הוא יפתח כפאוור פורוורד לצד סטיבן אדאמס, אבל עושה רושם שהגריזליס מייעדים לו את תפקיד סנטר העתיד.

לצד הכוכב וחצי הראשיים, הסגל של המאמן המוערך טיילור ג'נקינס עמוס בשלל שחקנים מוכשרים מכל הסוגים והגדלים. קשה לדעת כיצד תיראה הרוטציה שלו, כי יש לו כל כך הרבה אפשרויות. זה כנראה תלוי בשאלה מי מהשחקנים הצעירים ירוויח דקות משמעותיות. דזמונד ביין כנראה יתפוס מקום בחמישייה לצד דילון ברוקס, על הספסל יחכו להזדמנות לפחות שמונה שחקנים, חלקם כבר מוכחים וחלקם מאוד מסקרנים, וסביר להניח שיצוצו כמה שמות די אלמוניים שירוויחו דקות משמעותיות (כדאי לשים לב לג'ון קונצ'אר ואקסבייר טילמן המגוונים). ג'נקינס בנה קבוצת הגנה די טובה, בעיקר בזכות היכולת לא להיות גרועה בשום דבר, וליכולות ההגנתיות של הצוות המסייע יהיה משקל גדול מאוד בהחלטות שלו על חלוקת הדקות.

פרוייקט הטנק הציוני נכנס לשנה השלישית שלו. בשנה השנייה גילינו את פוינט זאיון. ברגע שפשוט שמו לו את הכדור ביד הוא הזיז כל מה שעמד בדרכו בדרך לטבעת. כל שחקן בחמישייה יכול לחסום עבורו, מהרכז ועד הסנטר, וזה יוצר בעיה להגנה. זאיון קלע 27 נקודות למשחק בעונה שעברה ב-61.1 אחוזים מהשדה, כאשר כ-79 אחוזים מדהימים מהזריקות שלו היו מתחת לסל (לצד 8.7 זריקות עונשין). הוא כל כך חזק ואתלטי, וכשצריך יודע לבצע גם שינויי כיוון זריזים, והוא גם מוסר איכותי כך שאם היריבה מנסה לצופף את הצבע הוא מוצא קלעי חוץ פנויים בקלות. זאיון הוא תופעת טבע, יצור חד פעמי שהופך את הכל לקל הרבה יותר עבור הקבוצה שלו.

ובכל זאת, הכל בניו אורלינס מסובך כל כך. ברנדון אינגרם נראה כמו כוכב משני מוצלח, אבל החיבור עם זאיון מעורר סימני שאלה. שניהם לא שומרים מספיק טובים וההגנה של הפליקנס קרסה בחצי הראשון של העונה שעברה. הסגל שנבנה סביבו היה אחד החלשים בליגה בקליעה מבחוץ, שזאת בדיוק הדרך הלא נכונה לבנות קבוצה סביב הטנק. כך, עונת הפריצה של זאיון לא הובילה לניצחונות והפליקנס נשארו אפילו מחוץ לפליי-אין. בקיץ, האיש החזק בהנהלה דייויד גריפין ביצע מהפך שלם. המאמן סטן ואן גנדי, שהוחתם בקול תרועה רמה, הוחלף בווילי גרין, ששימש כעוזר בקבוצות המצליחות של גולדן סטייט ופיניקס. כל הסגל הוותיק הוחלף בשחקנים עם קליעה טובה יותר מבחוץ, אבל השחקן הבכיר שהגיע הוא יונאס ולנצ'יונאס, סנטר שמרחב המחייה הטבעי שלו הוא הצבע. המהלך התמוה של הקיץ מבחינת הפליקנס היה ההחלטה לא להשוות את ההצעה שלונזו בול קיבל משיקגו ולתת לו לעזוב. לונזו הוא בדיוק השחקן שכן מתאים לתהליך הבנייה: צעיר שמספק קליעה טובה מבחוץ, הגנה טובה וראיית משחק נהדרת. לניו אורלינס יהיה קשה להשיג שחקן ברמתו.

הבשורה הרעה לקראת פתיחת העונה היא שזאיון שוב פצוע. הוא עבר בקיץ ניתוח בעקבות שבר בכף הרגל, הצפי היה שיהיה כשיר למשחק הראשון אך העדכון החדש מעכב את החזרה שלו לפחות בכמה שבועות. לגוף העצום שלו יש נטייה להיפצע, והפליקנס יהיו מאוד זהירים עם החזרה שלו. הבעיה היא שזה אומר שגרין העביר את תקופת ההכנה בלי השחקן שסביבו בנויה התקפת הקבוצה, מה שלא ממש אפשר לו להביא לידי ביטוי את הרעיונות שלו. פתיחת עונה איטית נוספת יכולה להשאיר את הפליקנס שוב רחוק מדי ממאבקי הפלייאוף. ניתן גם להצביע על שתי בשורות טובות שלא קשורות לזאיון לפני פתיחת העונה. הראשונה היא שואן גנדי כן הספיק לבצע מהפך הגנתי לפני שפוטר, הוא עבר לשיטה פשוטה ושמרנית יותר שהפכה את ההגנה של ניו אורלינס לאחת הטובות בליגה בחצי השני של העונה. גרין כבר הבהיר שהוא מתכנן להמשיך משם. השנייה היא הרוקי טריי מרפי, מומחה שלשות מוגדל בשקל ותשעים שנמצא בעיצומה של שנת קליעה מרהיבה בכל מקום בו נותנים לו לשחק. מרפי נחשב לשומר טוב מהרגיל ביחס למומחה שלשות והוא בדיוק סוג השחקנים שניו אורלינס צריכה ליד זאיון.

אחרי שניים וחצי עשורים באיזור הצמרת, עם יכולת מופלאה לבנות מחדש תוך כדי תנועה והצלחה, אפשר להכריז רשמית שהגרסה האחרונה של הספרס נכשלה בכך. הקבוצה של דמאר דרוזן ולמרקוס אולדריג', עם צעירים שהיו אמורים להחליף אותם בהדרגה, הלכה ודעכה. הכוכבים הזדקנו ואיבדו עניין, הצעירים התבררו כשחקני משנה שלא מסוגלים להוביל קבוצה בעצמם, וסן אנטוניו מצאה את עצמה במקום לא מוכר: קבוצה לא רלוונטית במערב העמוס. למרקוס עזב במהלך העונה, דרוזן עזב בקיץ יחד עם רודי גיי ופאטי מילס, וכך הסתיימה לה תקופה בקול ענות חלושה. מה שמוביל אותנו לשאלה היחידה שנותרה: אז מה עכשיו, בעצם?

הסגל החדש של אר סי ביופורד לא בנוי לתהליך פירוק והרכבה מלא. רוב הצעירים שמקבלים את המושכות כבר לא כל כך צעירים. דז'ונטה מארי, דרק ווייט ויאקוב פלטל - שני הראשונים הם הגארדים הבכירים של הקבוצה שרוב ההתקפה תעבור דרכם, האחרון הוא העוגן ההגנתי החדש - כבר בני 24-26. אף אחד מהם לא הראה בשום שלב עד כה פוטנציאל להיות השחקן הראשון או השני הכי טוב בקבוצת פלייאוף. קלדון ג'ונסון בן ה-21 הוא הצעיר באמת הכי מסקרן בסגל, פורוורד עם יכולת חדירה שאמור להפוך לאחד המוציאים לפועל המרכזיים השנה, אבל גם היכולות שלו די חד ממדיות. בחירת הלוטרי של שנה שעברה, דווין ואסל, לא נראה בשל לתרום התקפית, ובחירת הלוטרי של השנה, ג'ושוע פרימו, הוא ילד לא מלוטש שכנראה יזדקק לזמן כדי להראות מה הוא מסוגל.

במקום הוותיקים שעזבו, הגיעו שחקנים משניים יותר כמו דאג מקדרמוט, ברין פורבס ותד יאנג. שני הראשונים הם מומחי שלשות שאוהבים לנוע ללא כדור, מקדרמוט צפוי לפתוח בחמישייה ולייצר ריווח הכרחי, הם ינסו לעזור לקבוצה שזרקה הכי מעט שלשות בשנה שעברה. יאנג עשוי להיות שחקן הפנים השלם ביותר בסגל, אבל אין סיבה שהוא יסיים את העונה בספרס, קבוצות גדולות יהיו מוכנות לשלם עבורו. גרג פופוביץ' בן ה-72 עדיין כאן ורבים תוהים למה. התשובה כנראה פשוטה: האיש אוהב לאמן. הגרסה הנוכחית של הספרס היא קבוצת מאמן קלאסית, שחקנים יעילים ונטולי אגו שיזדקקו לתרגילים והנעת כדור בהתקפה כדי ליצור מצבי זריקה ויעשו את כל הדברים הנכונים בהגנה. יכול להיות שפופ ייהנה מהעונה הזאת יותר מעונות הרבה יותר מצליחות. אבל יותר מדי ניצחונות זה כנראה לא יביא לטקסס, הסגל הזה פשוט לא מספיק מוכשר התקפית. סן אנטוניו תקועה בין הנמושות האמיתיות לקבוצות הפלייאוף, אבל בימינו קל יותר להגיע לבחירה גבוהה בדראפט גם מהמקום הזה. אולי אלוהי הלוטרי יחלצו את סן אנטוניו מהלימבו שהיא נקלעה אליו.

זה היה מהיר. לפני פחות משנתיים וחצי יוסטון של ג'יימס הארדן, כריס פול, קלינט קאפלה, פי ג'יי טאקר, מייק ד'אנטוני ודריל מורי עוד הייתה בעיצומו של אחד מהקרבות האפיים שלה מול גולדן סטייט בפלייאוף. בבועה לפני שנה וקצת הארדן וראסל ווסטברוק הגיעו לסיבוב השני. את העונה שעברה הארדן עוד פתח ביוסטון לצד ג'ון וול, וכשהוא עבר לברוקלין ויקטור אולדיפו קפץ לבקר. אף אחד מהשמות האלה כבר לא נמצא כאן (וול עדיין מקבל המון כסף מהרוקטס, אבל כבר לא חלק מהקבוצה ומחכה לטרייד שלא ברור אם יגיע). בזמן שהארדן ופול היו במרחק בוהן של קווין דוראנט מלהיפגש בגמר ה-NBA בעונה החולפת, יוסטון עברה תהליך פירוק מזורז מאוד והייתה אחת הקבוצות החלשות בליגה.

הפירוק היה מהיר, הבנייה תהיה איטית. יוסטון החדשה עמוסה בכישרון מסקרן, אבל תהיה אחת מנמושות הליגה לפחות בשנה-שנתיים הקרובות. רוב השחקנים שאמורים להוביל את הקבוצה בתקופה הזאת הם ילדים שרק מתחילים להתאקלם בליגה. יוצא הדופן הוא כריסטיאן ווד, שפרץ מאוחר והפך בשנתיים האחרונות לאחד משחקני הפנים המגוונים ב-NBA. השנה, בגיל 26, הוא יהיה השחקן הבכיר של יוסטון. ווד חתום לעוד שנתיים, בהן גם הוא וגם הג'נרל מנג'ר רפאל סטון ינסו להבין אם הוא חלק מהעתיד של הקבוצה או הנכס המרכזי של הרוקטס לטרייד.

בדראפט היו ליוסטון ארבע בחירות סיבוב ראשון, כולל הבחירה השנייה. סטון בחר בג'יילן גרין, שהרשים מאוד בליגת הפיתוח, ובעצם נתן לו את המפתחות לקבוצה. גרין הוא סקורר מדופלם, כזה שיודע ליצור לעצמו מצבי זריקה מכל טווח, כולל שלשות בסטפ-בק. לצידו בקו האחורי ישחק קווין פורטר ג'וניור, שבעיות מחוץ לפרקט גרמו לקליבלנד לוותר עליו בשנה שעברה והוא נחת ביוסטון. פורטר הוא כישרון נדיר, אבל גם שחקן מאוד מפוזר ולא יעיל רוב הזמן. לצמד הגארדים הזה יהיו רגעים בלתי עצירים, אבל סביר להניח שהם ילוו בלא מעט החטאות, איבודים והחלטות רעות. אל רשימת הכישרונות המסקרנים מאוד צריך להוסיף את הסנטר הטורקי אלפרן שנגון בן ה-19, שכבר עכשיו הוא שחקן פוסט מלוטש עם יכולת מסירה מרהיבה ופוטנציאל להתפתח כקלע חוץ. לכל השלושה, כמו גם לווד, יש סימני שאלה הגנתיים גדולים, אבל להתחיל תהליך בנייה עם כל כך הרבה כישרון התקפי זה תמיד טוב.