נבחרת ישראל מקיימת בימים אלו את משחקיה במוקדמות מונדיאל 2022. עבור רוב אוהדי הכדורגל, בעיקר הצעירים שבינינו, ההשתתפות של הנבחרת שלנו, שמשתייכת גיאוגרפית ליבשת אסיה , היא עניין מובן מאליו. אבל זה רחוק מלהיות נכון, ומותו של יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר שאול סווירי ביום חמישי הזכיר לנו כמה קשה זה היה.
ישראל מחזיקה בסיפור עולמי ייחודי, בו הייתה שייכת ופעלה כחברה בהתאחדויות כדורגל של שלוש יבשות שונות - אסיה, אוקיאניה ואירופה - דבר שמעולם לא קרה ולא יקרה, כנראה, בעתיד. מאז התקבלה ההתאחדות לכדורגל של ארץ ישראל לפיפ"א בשנת 1928, בהמלצה של ההתאחדות לכדורגל של מצרים, ישראל הייתה תחת חסות פיפ"א ולא הייתה מסונפת לשום התאחדות בינלאומית, באסיה או באירופה. ב-1934, במוקדמות אליפות העולם, שיחקנו נגד נבחרת מצרים מאפריקה. במוקדמות 1938 התמודדנו עם נבחרת יוון מיבשת אירופה. אחרי הכרזת העצמאות וקום מדינת ישראל ב - 1948 שובצנו באירופה למוקדמות אליפויות העולם, עדיין תחת חסות פיפ"א.
ישראל חיפשה זהות. במשרד החוץ ביקשו להרחיב את החיבור עם מדינות המזרח הרחוק, וצירוף ישראל ליבשת אסיה דרך הכדורגל היה אז מהלך נכון, לכאורה. ב-1956 התקבלה ישראל לפדרציית הכדורגל של אסיה, ובחודש אוגוסט של אותה שנה השתתפה נבחרת הכדורגל לראשונה בטורניר גביע אסיה בהונג קונג.
פיפ"א, יחד עם אופ"א, המשיכו לשתף את ישראל מוקדמות אליפות העולם נגד נבחרות מאירופה, למרות השייכות שלה ליבשת אסיה. לנו היה נוח לאחוז במקל בשני קצותיו, בעיקר משום שמדינות רבות מוסלמיות מאסיה סירבו לקיים מפגשים ויצרו בעיות לפיפ"א. הסדק הראשון והמנתק מול נבחרות היבשת היה במהלך משחקי אסיה בטהרן ב-1974. בחשאי וללא הודעה מוקדמת העלה נציג כווית הצעה לקונגרס האסיאתי להרחיק את ישראל מהיבשת. 17 מדינות הצביעו בעד סילוק ישראל מאסיה, 13 מדינות הצביעו בעד המשך דרכה, כולל איראן. 6 מדינות נמנעו.
נשיא פיפ"א הברזילאי ז'ואאו הוואלאנז' הבטיח לא להפקיר את ישראל. פיפ"א התעקשה להשאיר אותנו ביבשת אסיה במוקדמות מונטריאול 1976, משם העלה המאמן דוביד שוויצר את ישראל לאולימפיאדה. בינתיים, החתירה והפעולות להיות חלק מאופ"א היו נחושות, אחרי שניסיון אחרון להחזיר את ישראל לאסיה נכשל. פיפ"א התערבה ומינתה ועדה, בה כיהנו חמשת סגני היו"ר, נציגי אירופה, דרום וצפון אמריקה, אפריקה ואסיה, אך הוועדה פעלה ללא תועלת עד המשחקים האולימפיים.
עוד בוואלה!
הפאסיביות של אופ"א הביאה להחלטה של נשיא הפדרציה האסיאתי, המלזי ידיד ישראל הטונקו עבדול רחמן, להתפטר מתפקידו. ב-1976 התקבלה ישראל בצעד ראשון למשחקי האינטרטוטו האירופי. יו"ר ההתאחדות לכדורגל הנכנס מיכאל אלמוג הכריז על פתיחת מסע מוגבר להצטרף לאירופה, אבל אופ"א , בהשפעת הגוש הסובייטי, השיבה בשלילה לשלב את הקבוצות הישראליות במעגל משחקי גביעי אירופה השונים.
באמצע שנות ה-80 הפכנו לחלק מאוקיאניה, לצד נבחרות ניו זילנד ואוסטרליה, ובתוספת של טייוואן. מ-1985 עד 1989 השתתפה נבחרת ישראל במסגרת אוקיאניה במשחקי מוקדמות המונדיאל והאולימפיאדה. במקביל, המאמצים של יו"ר ההתאחדות לכדורגל שאול סווירי ושל סגנו וממשיכו עזריקם מילצ'ן עברו למסע שכנוע כמעט בכל מדינות אירופה.
הקרקע הוכשרה דווקא דרך הגילאים הצעירים. בישראל התקיימו טורנירי חורף בינלאומיים בהשתתפות רוב נבחרות אירופה. המפגשים עם ראשי ההתאחדויות שהגיעו לישראל עזרו לקדם בהמשך תמיכה בישראל להצטרפות לאירופה ועזיבת אוקיאניה. ראש הממשלה שמעון פרס נפגש עם ראש ממשלת אנגליה מרגרט תאצ'ר ושר החוץ ג'פרי האו לקידום המהלך. נשיא המדינה חיים הרצוג, יליד צפון אירלנד, נסע אף הוא כדי לשכנע בארץ הולדתו. מילצ'ן נפגש בלונדון עם ברט מיליצ'יפ האנגלי ועם הרמן נויברגר, יו"ר ההתאחדות לכדורגל של גרמניה, שהבטיח את תמיכתו ברצונה של ישראל "הצודקת". תחילת תהליך ההתפוררות של ברית המועצות סייעה למילצ'ן לטוס למוסקבה ולהיפגש עם היו"ר קולוסוב, שהבטיח לעזור בנושא בשלבים.
ב-1990, בקונגרס אופ"א בוולטה במלטה, נבחר לנארט יוהאנסון השבדי ליו"ר אופ"א בתמיכת ישראל ע"י סווירי וידידו של השבדי, מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל יעקב אראל. יוהאנסון הכריז כי אחת ממטרותיו היא לשלב את ישראל כחברה מלאה באופ"א. בביקורו בישראל של קולוסוב הוא ביקר יחד עם מילצ'ן בכותל המערבי בירושלים. קולוסוב המתיק סוד עם מילצ'ן, וסיפר כי כדי לקבל את ישראל לחברות באופ"א, חובה להתגבר על הסעיף המיוחד בתקנון, האוסר על מדינה מיבשת אחרת להתקבל כחברה חדשה אחרי שהייתה רשומה בפדרציה יבשתית נוספת. התבקש שינוי משפטי בנוסח שיהיה מקובל , ויפתח את הדלת בפני ישראל.
ישראל כבר הוכנסה לאירופה בשלב זה. קבוצות הכדורגל שלנו החלו להשתלב במפעלים האירופיים והנבחרת שובצה למוקדמות מונדיאל 1994, אבל עדיין היה צורך בחברת מלאה. ב-1992, אחרי פעילות שקטה מול פיפ"א ואופ"א, הוטל על ועדה שבראשה עמד מיליצ'יפ, משפטן רב מוניטין, למצוא פיתרון תקנוני שיאפשר את המהלך. אראל ניסח את הסעיף המיוחד, שחפף את תקנון אופ"א. בהתייעצות עם ספ בלאטר, מזכ"ל פיפ"א שהתגלה כידיד אמת של ישראל, סיכמו על הניסוח המדויק של הסעיף. לסוד העניינים הוכנס מזכ"ל אופ"א גרד אייגנר, ובמהלך משולב אושר הסעיף החדש המתוקן על ידי שתי ההתאחדויות. התיקון הוגש בקונגרס מיוחד של אופ"א שנערך ב-1993 במונטריי, שווייץ. הוא אושר פה אחד, ובתום הישיבה הוחלט להעביר את אישור קבלת ישראל לאירופה לקונגרס וינה 1994.
כל זה קרה במקביל להסכמי אוסלו, אך יש לציין כי לא היה קשר בין האירועים. ב-1994 סופסוף הונף בווינה דגל ישראל לצד דגלי שאר מדינות אירופה, 18 שנים לאחר הסילוק מאסיה. זה היה מהלך של עליות ומורדות, תקוות ואכזבות, הבטחות שהופרו ופוליטיקה ששיחקה תפקיד מכריע. הוא הצליח ועורר גל שמחה בהתאחדות לכדורגל. אחרי האישור קם מילצ'ן, אז כבר יו"ר ההתאחדות, להודות ליוהנסון ולשאר הנציגים על תמיכתם במאמצים לקבל את ישראל לאירופה.
ההשתתפות של ישראל באסיה היא סיפור שאינו מוכר לכדורגלנים של היום. כל יציאה הייתה עניין של ימים ארוכים, לעתים גם מספר שבועות - טיסות דרך ארצות הברית, תאילנד ואירופה. ההתקדמות המקצועית שלנו לא הגיעה משם, גם לא מאוקיאניה. אולי לא הגענו להישגים משמעותיים ברמת הנבחרת, אבל אירופה היא העוגן שלנו. בלי סווירי, מילצ'ן ועזרה עצומה מהדיפלומטיה הישראלית, מפיפ"א ומאופ"א, זה לא היה קורה.