"אנחנו ירדנו במסוק הראשון, אלה שהיו במרכז הבלגן. במסוק אתה לא יודע מה קורה, הצוות שלי ירד ראשון, קיבלנו מידע שיש אולי עשרה אנשים למטה אבל בפועל היו שם 50 . כשאני ירדתי היה שם קרב קשה, עם ברזלים וגרזנים. כשירדנו היינו בעמדת נחיתות ואחרי קרב קשה הצלחנו להשתלט על הסיפון העליון".
11 שנים חלפו מאז, אבל עמי מלכה עדיין לא מסוגל לשכוח את אירוע המרמרה, בו לקח חלק. "ואז", הוא משחזר בפני וואלה! ספורט, "התקבצנו חזרה לצוות, כשכולם כבר בשליטה, והצלחנו להשתלט על המצב, לאבטח את הפצועים שלנו ולטפל בהם. בגדול השתלטנו על הגג לפני שהגיע הגיבוי והמחבלים הלכו אחורה. כל הסיפור הזה הוא דקה וחצי, רק אחר כך הגיעו הצוותים הנוספים שהשתלטו על יתר הספינה, אנחנו נשארו למעלה עם הפצועים שלנו".
מלכה בן ה-33 הוא לוחם שייטת ששימש גם כחובש קרבי. לאחר השירות המשיך להתמקצע בטיפול בפציעות ובשיקום, וסיים תואר בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב. מינואר האחרון, אחרי שנים כפיזיותרפיסט בצבא, החל לעבוד גם עם היחידה המובחרת מגלן, ולפני שנתיים קיבל הצעה עם קצת פחות אקשן: להצטרף לצוות הרפואי של בית"ר ירושלים. הוא הסכים, משום שראה בכך חלק מייעודו בחיים: שיקום וטיפול בפצועים, בצבא ובספורט. "אחרי כל השנים בשירות קרבי (חמש שנים בסדיר ועוד תשע בצוות לחימה במילואים), היום בתפקיד פיזיותרפיסט בצה"ל אני מרגיש הכי תורם ומשמעותי", כתב במאי האחרון בפוסט שפרסם.
אל תפספס
את בית"ר הוא עזב בקיץ ופתח קליניקה פרטית, ובין לקוחותיו נמצאים עידן ורד, אורי מגבו, אלירן עטר, מקס גרצ'קין ואחרים. "ויתרתי על העבודה בקבוצה כדי להגשים חלום ופתחתי קליניקה פרטית, על מנת לתת שירות VIP לכל מטופל, כמו שאני חושב ומאמין שצריך להיות. כי שאתה במועדון מתעסקים מעט בדברים שאני רוצה", הוא מספר בריאיון. "מתוך יום שלם אתה עושה אולי 2-3 טיפולים וכל השאר זה לוגיסטיקה, עיסויים, כדורים, מים וכל מה שמסביב. ואני רוצה לשקם אנשים בפציעות היותר מורכבות. גם עכשיו דיברתי עם אלי אוחנה שנעשה אצלי את השיקומים המורכבים של מי שלא מתאמן, פציעות חמורות: קרעים, מיניסקוס. כבר באים אלי שחקנים באופן פרטי מכל הכדורגל, אבל אני בתהליך לעשות דברים מסודרים עם בית"ר ועם קבוצות נוספות, מבחינתי זה הייעוד, לשקם ולטפל באנשים. אני מתמקד בצבא ובאנשי ספורט. אני תמיד בונה ורוצה שזה יהיה המקום עם הציוד הכי מקצועי,
קניתי ציוד מקצועי בסכומים יקרים, ברמה של פרמיירליג, העיקר לתת את הטיפול הכי טוב. הגישה היא בהקשר של לתת משהו ברמת שירות ויחס שלא נותנים, כל מטופל עולם ומלואו. מבחינתי זה סוג של ייעוד, בחרתי בזה, יכולתי לעשות דברים אחרים, אבל אני כיוונתי למשהו שארגיש ממנו סיפוק ובמקצוע הזה אני מרגיש את זה, לטפל ולשקם אנשים זאת זכות גדולה".
מה הביא אותך לשייטת?
"בגיל 14 יצאתי מהבית, למדתי בפנימיה במכמורת, פנימיה של חיל הים, ככה נחשפתי לשייטת. לא חשבתי אז על קריירה, התחלתי במיונים לטיס, נפלתי בדרך, אחר כך היה יום סיירות שבו ביקשתי חובלים כי זה מה שהמורה בבית הספר דחף אותי, אבל שם המגבש אמר לי 'עזוב אותך, בוא לשייטת, שם יהיה לך הכי טוב' - וזרמתי איתו. הלכתי לשייטת, עברתי את הגיבוש והפכתי להיות חלק. עשיתי קורס חובשים לפני המסלול, אני ועוד חמישה חבר'ה ושם נחשפתי לעולם הרפואי, ומשם המשכנו למסלול, שבו הייתי חובש. מלא אימונים ועבודה תחת לחץ, בעיקר בחורף תחת קור להיכנס למים ולטפל בפצועים שכולם קפואים מקור, לפעמים אתה לא מאמין מה אתה מסוגל לעשות ועד כמה יכול להגיע עד הקצה. קור, לילה, חורף, לך תתחיל לעבוד מסודר ולטפל באנשים בתוך הים כשכל הציוד עליך. התיק של החובש מגיע בצלילה ל-25-30 קילו מתחת למים, שמים לך משקולת של 20 קילו בתיק כדי שהוא ישקע ותוכל לצלול איתו. היום אני מניח שמצאו לזה דרכים יעילות יותר".
כחובשים לומדים איך לעשות סדר באירוע, אבל כשהדברים קורים זה נראה בלתי אפשרי.
"אי אפשר לעשות סדר, גם בקרבות כמו המרמרה רצינו לעשות סדר - אי אפשר, רצים מאחד לשני בהתאם לסיטואציה ומנסים לעזור למי שאפשר, גם לצד השני".
מתי הרגשת מוגן?
"כבר אחרי הדקה ורבע שהשתלטנו. יכולתי לטפל בידיעה שאני מוגן. והייתי צריך לסיים בפצועים שלנו ואז עברתי לטורקים, והיו להם הרבה פצועי ירי. בשש בבוקר כבר סיימנו עם החיילים שלנו, ואז, במשך 7 שעות עם אפוד וקסדה, טיפלתי באלה שניסו לעשות לנו לינץ".
היתה הוראה לעשות את זה?
"כן, כל הכוח הרפואי שלנו, עם הרופאים וכולם, התפנה לטפל בפצועים שלהם אחרי שסיימנו עם שלנו. ההרגשה מוזרה אבל לא חושבים יותר מדי. הסיטואציה כבר עברה ולטובת המדינה אתה לא רוצה שהם חלילה ימותו והעניינים יסתבכו עוד יותר, יש לזה משמעות. נתנו להם טיפול רפואי וגם אוכל ומים".
אתה הרבה באינסטגרם עם השחקן דין מירושניקוב. מה הקשר ביניכם?
"הוא היה איתי בצוות וכמובן שאנחנו חברים. זוכר שדיברנו על הראשונים שירדו במרמרה וחטפו הכי חזק? דין הוא אחד מהם, הוא נפצע ונגרמה לו נכות בעין ובגוף, הוא עבר חתיכת טראומה שם. אגב, הוא זכה בנינג'ה ישראל VIP ושנה לאחר מכן הביא אותי איתו לנינג'ה אבל לא צלחנו, השנה אנחנו רוצים ללכת עוד פעם".
ואיך הגעת לבית"ר?
"נמרוד מאהלר (הפיזיותרפיסט) יצא איתי קשר, הלכתי לריאיון אצל יוסי בניון בבית וגן. לא ידעתי המון על כדורגל, הייתי רואה בעיקר משחקים מכריעים והיכרות כללית, לא מעבר. את בניון ברור שהכרתי. הגעתי לריאיון עבודה אצלו בשישי, זה היה אפילו מפתיע, דיבר איתי בגובה העיניים, מקצועי, נחמד, דוגמא אישית לערכים, מאוד התרשם מהרקע שלי בצבא והדברים שעברתי. יצאתי מהריאיון עם הבגדים והציוד, כולל כרטיס טיסה לשבוע הבא למחנה אימון".
ואז רוני לוי, קלאסי אווירה צבאית.
"רוני הוא רמטכ"ל, הוא מאוד מזכיר צבא, מאוד. משמעת ברזל, הכל מסודר, הוא מאוד ישר, אומר את הדברים בפנים, לא חוסך בביקורת, מאוד מתחקר כל הזמן, מה היה, מה עשינו לא בסדר. מאוד סמכותי, ממש מזכיר לי מג"ד בצבא, יש לו את כל החבילה הזאת. היה לנו חיבור מצוין, למרות שלא באתי מהכדורגל הוא מאוד התחבר אלי וסמך עלי. גם בתקופת הקורונה הוא סמך עלי בתחום מניעת הפציעות והחיזוק לשחקנים, כולל האימונים שהיינו מעבירים בזום, ואגב - הכל היה אז בהתנדבות כשהיינו בחל"ת, כל הצוות".
איך אתה רואה את הכדורגל מבפנים?
"ההתנהלות בכדורגל מזכירה מאוד את השייטת ברמת הצוות: הביחד, החוויה, נרתמים למשהו אחד, שמים קבוצה במקום הראשון לפני הכל. עוד משהו דומה זה שגם לפני משחק וגם לפני מבצע כולם נזכרים באלוהים. כולם מניחים תפילין, מנשקים מזוזה, אפילו זרים, הקיבוצניקים, כולם. בכדורגל בשונה מהאימונים בצבא, לא תמיד מביאים אותך לקצה גבול היכולת, שאפשר עוד, במחנה אימון למשל הרגשנו שהבאנו את השחקנים לקצה גבול היכולת, שכולם היו ביחד לאורך כל שעות היום. בליגות הבכירות כאן, אפשר לראות שיש לצעירים יותר זמן לעבוד, לעשות אקסטרות ויותר שאיפות קדימה. הם מקריבים הרבה".
והמבוגרים יותר לא מקריבים?
"אחרי שהכרתי את הכדורגל הישראלי ולמדתי המון על הרבה שחקנים, אני יכול להגיד לך שרובם מרוויחים משכורות שבקושי מספיקות לקיום, וברגע שאנשים כבר מקימים משפחות וילדים, אז מעבר לאימון יש להם טרדות ועיסוקים שגורמים להם להשקיע פחות בקריירה. חלקם נכנסים לעסקים ומיזמים וחלקם מנסים למצוא עצמם בעוד משהו. זה גם לא קל להיות כדורגלן על כל השואו והרשתות מסביב, יש רף מסוים של רכב, ביגוד, חופשות, זה גורם לכך שהרבה מאוד שחקנים לוקחים הלוואות כדי לעמוד ברף הזה, המצב לא בריא".
יצא לך לחזק שחקנים עם מה שעברת?
"עלי מוחמד לדוגמא, היה לו קשה עם הקור, מאוד. הבאתי לו גופיה של גלישת גלים, סיפרתי לו מה עברתי. הוא התאמן ושיחק עם זה בלילות, הוא היה מאוד מבסוט מזה, אמר שעם זה הוא לא מרגיש קור בכלל. הסברתי לו שהכול ענין של הרגל, זה היה מעורר השראה עבורו, הוא הבין שדברים אפשריים, פסיכולוגית הפסיק להיות לו קר".
לאיזה שחקן שעבדת איתו היו את העוצמות הכי גבוהות?
"ליוואי גרסיה. עבדתי איתו גם המון בשיקומים. יש לו פשוט כוח ועוצמה שהם כל כך חזקים עד שזה מכביד גם על הגוף. יש לו כוח מתפרץ ברמה של אתלטים בתחרות 100 מטר. הוא עושה 10.30 או 10.40 ב-100 מטר, ברמה של להתחרות באליפות ישראל ואפילו לקחת. כשרואים אותו בפול ספרינט הוא אומר לי שיש לו עוד, הוא שווה יותר. אנחנו עדיין בקשר, הוא מתייעץ, הוא בחור מצוין, באמת".