במהלך העונה שעברה התקשר יוסי מזרחי לאבירם ברוכיאן והציע לו להצטרף למחלקת הנוער של בית"ר ירושלים. מזרחי רצה את ברוכיאן כעוזרו של סמי מלכה בקבוצת הנוער, וגם לאימוני העשרה לשחקנים צעירים בכל המחלקה. כשהגיעו לשכר אמר מזרחי לברוכיאן: "2,500 שקל לחודש, זה המקסימום שמאשרים לי". ברוכיאן הודה למזרחי על ההצעה, אבל הסביר לו שהוא חייב להתפרנס וממשיך באימוני ילדים באופן פרטי.
והשנה? לא יהיה טוב יותר. בשלב הזה אף אחד לא יודע להגיד אם בכלל יהיו עוזרי מאמנים לאורך כל שדרת המחלקה, או בכלל אם יהיה תקציב. קבוצת הנוער מתקיימת ללא מנהל קבוצה ומאמן כושר, כאשר ללא עוזר מדובר בעומס עבודה בלתי אפשרי על מאמן אחד, כזה שפוגע מקצועית בכל אספקט של התפתחות השחקנים.
בית"ר מסתירה את זה יפה שנה שניה ברציפות. מילא שהקבוצה הולכת לעונה פיננסית ללא מטרות אמיתיות, אבל אם הקהל יהיה מוכן לקבל עונה כזאת, הוא צריך לראות אופק. כשמחלקת הנוער עוברת למצב שבו היא מבוססת על הכנסות בלבד, היא עולה על המסלול הבטוח להיעלם מהמפה.
אפשר לראות מחלקות נוער כמו של הפועל תל אביב, מכבי פתח תקוה או אשדוד. ההשקעה שם לא בשמיים אבל היא עדיין קיימת. האחים ניסנוב הגיעו שנה וחצי לפני חוגג, אבל בניגוד אליו הם ידעו שהם לא יכולים להשקיע יותר מדי ושמו הכול על הנוער, הבינו ששם טמון הסיכוי. בבית"ר כל הזמן מסתירים את האמת, מתעסקים בהסחת דעת וחושבים שהאוהדים יקנו את זה, אבל השמיכה הזאת נגמרה.
בבית"ר הבהירו כי למחלקת הנוער יש מאמן כושר מחלקתי וכמו כן מאמן הכושר של הבוגרים טלמו דה אנדרס יורד לסייע. בנוגע למנהל קבוצה, מדגישים במועדון כי המטרה בעונה הקרובה היא למצוא פתרון תקציבי לעוזרי מאמנים בכל המחלקה, וגם מנהל קבוצה בשכר לקבוצת הנוער נמצא בתכנית העבודה.
גם בנוגע לקבוצה הבוגרת, אפשר לספר סיפורים, אך השורה התחתונה היא שבראיה לעונה ארוכה הסגל של בית"ר קטסטרופלי. הקבוצה תצרף עוד 2-3 זרים עד תחילת הליגה, ייתכן שתוכל להעמיד 11 לא רעים, אך לאורך זמן, כשבכל משחק נעדרים 2-4 שחקנים בשל פציעות והרחקות ובכדורגל של 5 חילופים, היא פשוט לא תעמוד על הרגליים.
אל תפספס
ארווין קומאן שוחח לאחרונה עם עמית שמכיר את הכדורגל הישראלי. הוא שמע ממנו שהוא צריך להתעקש על 7-8 שחקנים, 3 זרים משמעותיים ועוד 4-5 ישראלים, לא כאלה שמגיעים להתרשמות, על מנת להעמיד קבוצה שתוכל לנסות לגרד פלייאוף עליון. קומאן רק הגיע וינסה לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש, אך אחרי שילמד היטב את הקבוצה, הליגה והיריבות, יגיע הרגע שבו גם הוא יגיד היטב את מה שהוא חושב.
וכן, זאת המציאות העגומה. ישנה כמות אדירה של אוהדי בית"ר שיושבים בבית ומרגישים אבודים, הקבוצה נעלמת להם מול העיניים ואף אחד לא באמת מנסה למצוא פתרונות. האוהדים רוצים לעזור, להירתם, לקחת חלק, אבל אין להם עם מי, הם מרגישים שעובדים עליהם וכל מה שנעשה הוא בעיקר כסת"ח ללא מטרות אמיתיות של קבוצת כדורגל.
למרות ההצהרות על "קהל קטן", עצם העובדה שאוהדי בית"ר הם משהו חי ונושם אחרי כל מה שהמועדון הזה עובר בעשור האחרון זה נס. ובתוך הנס הזה, יש לבית"ר כמות אוהדים אדירה ואנשים עם כוח שרוצים לעזור ולסייע בכל פינה, אך בשלב הזה התחושה שלהם היא בעיקר מיאוס, הם לא מרגישים חלק מהמועדון ו\או המותג. זה הדבר הראשון שצריך לעצור.
חוגג מתעסק בימים אלה בעיקר בברצלונה. הבעלים בונה על רכישת מנויים מאסיבית על מנת לקבל כרטיס מוזל למשחק, אך כל אוהד מן השורה יגיד לו שזה לא יקרה. אם הוא רוצה לראות אותם נרתמים או מזדהים איתו באיזושהי דרך, הוא צריך לבוא ולומר את האמת בנוגע ליכולות ההשקעה שלו והמצב הפיננסי של הקבוצה. האוהדים מבולבלים אבל גם חזקים, הם עברו הכול והאמת המרה לא מפחידה אותם, היא חלק מהשגרה שלהם.
כל עוד חוגג יתרכז בהסחת דעת ולא במציאות, יחס הקהל ינוע בין אנטגוניזם לאדישות. הייאוש יתפוס מדי פעם מקום של כבוד, אך אם בקיץ עוד יש קצת אקשן וענין סביב הפנטזיה של מאמן, רכש ואיך הקבוצה תיבנה, אחרי שתתחיל הליגה וייסגר החלון יהיה מדובר בשיממון שיוביל לעוד שנה של דעיכת המותג. יחד עם מה שקורה במחלקת הנוער, האוהדים יפסיקו אפילו לפנטז.