ניר קלינגר רצה את בן שהר באדום כבר בחלון ההעברות של ינואר. לאורך כל הדרך החלוץ היה בראש רשימת הרכש שלו. קלינגר קיים שיחות עם שהר, שלח שחקנים לשכנע אותו, לחץ ועשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה. את הקיץ הנוכחי התחילו הצדדים עם פערים גדולים, אך מהר מאוד הם הצטמצמו, בעיקר מצד השחקן שהבין שהשכר שהתרגל להרוויח לא קיים במועדון כמו הפועל תל אביב.
לכל אורך הדרך בהפועל תל אביב בנו על שאלת ה"לאן כבר יש לו ללכת". לבאר שבע הוא כבר לא יחזור, בכר והוא כבר לא משדרים על אותו גל ומכבי תל אביב כבר שנים יכולה ולא מביעה ענין. בהפועל תל אביב היו בטוחים ששהר בסופו של דבר יתרצה ויסכים. אם קלינגר היה יודע שמכבי חיפה או אחת משלוש הבכירות בתמונה, הוא מזמן היה מוותר, זה פשוט לא כוחות. חודשים של מאמצים מצד המאמן לעומת הודעה אחת מצד מכבי חיפה על רצון לשבת - והסיפור נגמר.
כל צד דבק בגרסה שלו לגבי הפגישה האחרונה בין הצדדים. האחים ניסנוב טוענים כי סגרו עם השחקן ואילו שהר ונציגיו טוענים אחרת. בסופו של דבר, האדומים הבינו כי מכבי חיפה נכנסה לתמונה, ידעו שבזירה הזאת הם כבר לא יכולים להתמודד והוציאו הודעה נזעמת שהתייחסה ל"חוסר תום לב" של השחקן.
ולמה אנחנו חוזרים לזה? כי מועדונים כמו הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים צריכים להבין שהם הפכו לדרג ב', גם כלכלית וגם מקצועית. שחקנים ישמעו אותם, ינהלו איתם מגעים מתקדמים, ירצו לשחק אצלם, וכל זאת בתנאי שאין הצעה מאחת הקבוצות השואפת להיאבק על התואר. ברגע שאחת מהשלוש - מכבי חיפה, מכבי תל אביב או הפועל באר שבע נכנסות לתמונה, זה נגמר.
אבי ריקן גדל בבית"ר ירושלים, היא רצתה אותו כישראלי הבכיר שסביבו תיבנה הקבוצה, אך ריקן לקח את הזמן. רוב השנים שלו בבוגרים של בית"ר היו בתקופות דומות לזאת הנוכחית, תחת אווירה לא נעימה. לא מלהיב לחזור, אלא אם מציעים לך משהו שאי אפשר לסרב לו.
עוד בוואלה!
בית"ר לא במצב כלכלי שבו אפשר להציע לו משהו שאי אפשר לסרב לו. בשלב ראשון, היא הגישה לו הצעה לעונה אחת. ההצעה לא שונתה לטווח ארוך יותר. חוזה טוב לשנתיים היה גורם אולי לריקן לחשוב אחרת, אך בבית"ר נזהרו ולכן גם המתינו לראות מה קורה עם האופציות האחרות שעומדות בפניו. ומה קרה בינתיים? הוא חתם במכבי תל אביב. לעונה אחת.
ריקן שקל את בית"ר, אך ההמתנה שלו למכבי תל אביב השתלמה. בבית"ר הבינו את ההתלבטויות שלו. עם כל הכבוד לסנטימנט, הוא עדיין רוצה להישאר בטופ. כרגע, לפחות, מכבי תל אביב היא הרבה יותר טופ מבית"ר.
אם חוזרים לשהר, ההחלטה שלו היא הרבה מעבר לכסף. במכבי חיפה הוא ייאבק על תארים, משחקים באירופה, יש לו את כל האתגרים שליוו אותו הרבה שנים, וזה שווה לא פחות מכסף. אם האחים ניסנוב רוצים להצטער על משהו, הרי זו תרבות הניהול שאפיינה אותם עד הקיץ האחרון, זו שגורמת לכך שלפעמים גם להסכם חתום אין יותר מדי משמעות, עיינו ערך מאור בוזגלו. זה לא כמו לחתום חוזה אצל יעקב שחר, והידיעה הזאת מלווה כל שחקן שמגיע למו"מ.
נשארנו עם איתן טיבי. הבלם היה במעמד אחר. הוא זכה להצעות משתי קבוצות שמכוונות למאבק על התואר, מכבי תל אביב והפועל באר שבע, פלוס הצעות מבית"ר ירושלים, הפועל חיפה וקרית שמונה. מכבי תל אביב והפועל באר שבע. כל עוד קבוצות לא בכירות הציעו לו שנתיים הוא חיכה למכבי תל אביב, אבל ברגע שבאר שבע נכנסה לתמונה זה נגמר. צריך לומר את האמת, במכבי תל אביב התלבטו לגבי טיבי מחוזה לחוזה, הרי לא במקרה הוחתם עידן נחמיאס. ההחלטה של השחקן עצמו פתרה גם את ההתלבטות מהצד שלהם. לו מכבי תל אביב באמת הייתה רוצה את טיבי, הוא היה נשאר בקרית שלום.
בשורה התחתונה, זה אולי לא נעים עבור מועדונים כמו הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, אך זאת המציאות הכואבת שלהן. אלה הקבוצות ששחקנים הכי רוצים לשחק אצלן פרט לשלוש שנאבקות על האליפות. שחקנים מוכנים להפסיד כסף או לחתום לשנה אחת במקום לשנתיים אם הם צריכים לבחור בין בית"ר להפועל חיפה או בין הפועל תל אביב או אשדוד, זו הזירה שבה היתרון שלהן בא לידי ביטוי. למעשה, אפשר לחלק את הליגה לשלוש בכירות בדרג א', בית"ר והפועל בדרג ב' - ואז כל השאר.