הריקוד האחרון: ליאונל מסי מחפש תואר ראשון עם ארגנטינה

בגיל 34, לאחר שהפסיד ארבעה גמרים עם ארגנטינה, רוצה הפרעוש לסגור מעגל במרקאנה, בו הפסיד בגמר מונדיאל 2014, ועוד מול היריבה המרה ברזיל (בין שבת לראשון, 3:00, ספורט1). כחצי שנה לאחר מותו של מראדונה, האם מסי יצליח לזכות בגביע לזכרו במה שמוגדר כמשימה לאומית?

09/07/2021
תקציר: ארגנטינה - קולומביה 2:3 בפנדלים (1:1 בתום 90 דקות) (ספורט 1)

"לך תרקוד עכשיו", צהל ליאו מסי לעברו של ג'רי מינה שהחמיץ פנדל בדו קרב בחצי הגמר. הבלם הקולומביאני היה לא מכבר חברו לברצלונה, לתקופה קצרה, אבל זה לא מנע ממנו לנהל מלחמה פסיכולוגית בוטה נגד היריב. את הבעיטה שלו הפרעוש כבר שם בפנים בקור רוח, וכעת הוא היה תלוי באחרים כדי להעפיל לגמר חמישי בחייו עם נבחרת ארגנטינה. אז הוא עשה כל שביכולתו, כולל תרגילים מלוכלכים שלא מסתדרים בדרך כלל עם תדמיתו. מינה ביצע ריקוד משעשע כאשר דייק בפנדל שלו ברבע הגמר, וזה עזר לבטחון העצמי של עמיתיו. כעת היה זה הזמן להרוס להם את מצב הרוח. וזה הצליח - גם אדווין קרדונה החטיא מול השוער אמיליאנו מרטינס, ומסי קיבל את הגמר שלו.

האם המפגש עם ברזיל במרקאנה בלילה בין יום ראשון ליום שני יגדיר את מורשתו של כוכב העל המיתולוגי שחגג זה עתה יום הולדת 34? יהיה קצת מגוחך לענות על השאלה הזו בחיוב, אבל יש בו המון סמליות, וזכיה בתואר עם ארגנטינה תוריד קוף ענק מגבו. כי הרי הוא הפסיד בכל הגמרים הקודמים, והנבחרת לא הצליחה להבקיע בהם אפילו שער בודד. התיק בדרך כלל הופל עליו, גם אם הוא לא היה האשם המרכזי בפיאסקו ברוב המקרים. כעת יש לו הזדמנות לסגור כמה מעגלים, ומי יודע - אולי הצ'אנס הזה לא יחזור לעולם.

עוד בוואלה! ספורט

ליאו מסי נגד הסטטיסטיקה של ארגנטינה: "הוא תמיד צעד אחד לפני כולם"

לכתבה המלאה
לקראת גמר חמישי עם נבחרת ארגנטינה. מסי(צילום: רויטרס)

זו בטוח האופציה היחידה שלו לזכות בתואר על אדמת ברזיל. מסי היה משלם המון כדי להחליף אותו בגביע שהוא רצה יותר מכל - גביע העולם ב-2014. הוא הגיע אז למרקאנה, כאשר כל הברזילאים עודדו את היריבה גרמניה, על אף שזו השפילה ימים ספורים קודם לכן את סלסאו 1:7 בחצי הגמר. אחרי הקטסטרופלה הזו, רק היה חסר להם לראות ארגנטינאי שחוגג מדליות זהב במבצרם. מסי עשה את המקסימום שלו באותו יום נגד החבורה העדיפה של יואכים לב, אבל זה לא הספיק. מריו גצה חרץ את גורל המשחק בהארכה, גרמניה ניצחה 0:1, והפרעוש קיבל את פרס השחקן המצטיין של הטורניר בפנים עגומות. מי צריך תארים אישיים במצבים כאלה? זה הרגיש כמו בדיחה לא מוצלחת, על גבול ההתעללות.

אז הברזילאים אפילו אירגנו גראפיטי מושקע בקצה הדרומי של חוף קופקבנה כדי להנציח נצחון גרמני. הזוי, אבל עובדה. אין להם ציור על הניצחון המפואר שלהם עצמם על ארגנטינה בגמר קופה אמריקה ב-2007, אבל הוא זכור היטב למסי עצמו. הוא היה אז נער בן 20, וחואן רומן ריקלמה עדיין היה הכוכב הכי גדול של אלביסלסטה. הוא עוד לא דימיין לעצמו איזו קללה תרדוף אותו לאורך הקריירה. הוא רק רצה לחגוג גביע, ובמבחינת סגל השחקנים ארגנטינה היתה עדיפה. במקום זאת, היא חטפה 3:0. דני אלבס, אז עדיין מגן סביליה, נכנס אז כמחליף והבקיע. ואגנר לאב - זה ששיחק ביום רביעי מול מכבי חיפה במדי קייראט - היה בהרכב.

כשהובס בגמר הקופה ב-2007, הוא עוד לא דימיין לעצמו איזו קללה תרדוף אותו. מסי(צילום: GettyImages)

מסי הובס, וזה היה הסימן לבאות. באמצע העשור הקודם, הוא הפסיד ב-3 גמרים תוך 3 שנים. זה התחיל במונדיאל, ונמשך בשני גמרים מול צ'ילה בשתי מהדורות קופה אמריקה רצופות. את הראשונה, שהתקיימה על אדמת צ'ילה עצמה, מסי היה קרוב מאוד לנצח. הוא הגיע לשם אחרי זכיה בטרבל הנפלא עם ברצלונה, חלם על תואר רביעי בשנה אחת, ובזמן הפציעות בגמר זה היה הרגע שלו. הוא קיבל את הכדור במרכז המגרש, עבר שני שחקנים בסלאלום אופייני, משך אליו את כל ההגנה, ואז שלח מסירה גאונית לאסקיאל לאבצי. האחרון רק היה צריך להעביר כדור רוחב פשוט לגונסאלו היגוואין - וזהו, הגביע היה של ארגנטינה. לאבצי נכשל במשימה, והעסק הסתבך. זה נגמר 0:0, וצ'ילה ניצחה בפנדלים.

לפחות מסי הבקיע אז את הפנדל שלו בדו-קרב. בחלוף שנה, בארצות הברית, היה זה שוב הגמר מול צ'ילה, שוב 0:0, והפעם הפרעוש גם החמיץ מהנקודה הלבנה. מתוסכל מהאווירה הציבורית סביבו, מהמצב בחדר ההלבשה וממדיניות ההתאחדות הארגנטינית, הוא הודיע אז על פרישה מהנבחרת. קמפיין תקשורתי עצום שיכנע אותו לחזור, אך ייתכן שהוא הצטער על החזרה הזו לא פעם. לא קל לשחק במדים הלאומיים עם תווית של לוזר נצחי על הגב, כאשר כל הכשלונות נרשמים אוטומטית על שמך - כמו, למשל, האכזבה במונדיאל 2018 ברוסיה עם סגל בעייתי ביותר.

מחוייבותו לא יודעת גבול, נחישותו עצומה, הניצוץ בעיניים לא נכבה לרגע(צילום: רויטרס)

קןפה אמריקה 2020 סומן מראש כטורניר שעשוי לשים קץ לבצורת הבלתי נסבלת ללא זכיות שמנשכת מאז 1993. חלקו היה אמור להתקיים בארגנטינה, גם אם הגמר עצמו שובץ בקולומביה, ומבחינת מסי היה זה הטורניר "הביתי" השני והאחרון אחרי הכשלון ב-2011. אלא שאז הגיעה המגיפה, והכל השתנה. במקום חגיגה בארגנטינה, קיבלנו טורניר מוזר ושנוי במחלוקת בברזיל מוכת הקורונה, אל מול יציעים ריקים, אותו כמעט החרימו שחקני המארחת עצמה. כעת, בגמר השני בחייו של הפרעוש במרקאנה, האווירה לא תזכיר את גביע העולם ב-2014, ובאופן כללי היו שציפו כי תשוקת השחקנים לא תהיה בשיאה בנסיבות הקודרות והמשונות.

לא אצל מסי. מחוייבותו לא יודעת גבול, נחישותו עצומה, הניצוץ בעיניים לא נכבה לרגע. אולי אלה לא התנאים בהם חלם לזכות בתואר ראשון עם ארגנטינה, אבל הסיפורים מסביב משניים. הוא ממש רוצה להיות אלוף דרום אמריקה, ומבחינת התפוקה על המגרש זה הטורניר הטוב בחייו. 11 שערים כבשה ארגנטינה עד כה - מסי חתום על 4 מהם, בישל 5 מהם, והיה מעורב גם בשני הנוספים. ידו בכל. הוא השחקן המצטיין של קופה אמריקה 2021 בפער עצום, גם לפני חברו הקרוב ניימאר, אותו הוא חייב לנצח כדי להגשים את השאיפות.

מבחינת התפוקה על המגרש זה הטורניר הטוב בחייו(צילום: AP, Ricardo Mazalan)

פעם הוא רצה לעזוב את הנבחרת עמוסת הבעיות ולהתמקד אך ורק בברצלונה. עכשיו המצב הפוך. למעשה, חוזהו של מסי בספינת הדגל הקטלונית פג בסוף יוני, והוא שחקן חופשי. טכנית, הוא לא שייך לאף קבוצה, אלא רק לנבחרת. את המשחקים ברבע הגמר ובחצי הגמר - ועכשיו גם בגמר - הוא לא קיים ככוכב בארסה. הוא רק כוכב ארגנטינה. והאוהדים, שצופים בו רק בטלוויזיה, נמצאים מאחוריו ותומכים בו. גם הם רוצים שהקללה תוסר. כחצי שנה אחרי מותו של דייגו מראדונה, מסי רוצה לזכות בגביע ולהקדיש אותו לזכרו. זו משימה לאומית, יותר מאי פעם.

"עוד לא עשינו דבר", הזהיר הקפטן אחרי הנצחון הדרמטי על קולומביה. הוא יודע זאת טוב מכולם. מי שהפסיד ב-4 גמרים, לא יכול להיות אופטימי מדי לקראת הגמר החמישי. אבל הוא חייב את זה, לכולם ובעיקר לעצמו. האם יהיה לסאגה הארוכה הזו סוף טוב?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully