ושוב, בדיוק כמו במקרה של חזיזה, צריך לבדוק מיהם האנשים שמזועזעים מהתנועה (המגונה!) של ניר קלינגר כלפי אוהדי מכבי תל אביב, כיצד הם עצמם מגיבים לאירועים במגרשי כדורגל, איזה שירים הם שרים ואילו קללות הם פולטים כעניין שבשגרה, באיזו תדירות בחייהם הרגילים הם מגדפים ושולפים אצבע משולשת, אנא חברים, קלינגר צריך להיענש אבל בואו לא נשחק אותה המומים ונסערים.
אם כבר, ההשתוללות האמיתית שלו הייתה כשמנע מהשופט ללכת לעמדת הוואר, שם הוא כבר באמת התנהג בצורה קיצונית, כשהיה באקסטזה והחזיק את פפיר וניתן היה לזהות בעיניים שלו ניצוץ של שיגעון ואיבוד שליטה. התנועה המגונה לעבר שער 11 כבר הייתה אחר כך, כשהוא כבר "נרגע", אחרי המלטדאון, ונכון שהיא חריגה, וברור שהוא "צריך לשמש דוגמה", אבל אם בוחנים את הנזק שלה במדדים של "פגיעה ברגשות הציבור", הרי שרוב הציבור אפילו לא קרוב היה להיפגע. להפך.
אוהדי הפועל תל אביב הריעו לו והודו לו על המהלך, מבחינתם באותו רגע הוא הפך לגיבור כשייצג בצורה הכי נאמנה ומדויקת את הרגשות שלהם; אוהדי מכבי תל אביב, בעיקר בגלל התרוממות הרוח שבה היו באותן דקות בעקבות השער הדרמטי שנפסל, היו גם הם משועשעים מהתגובה של קלינגר והגיבו אליה בפרץ של צחוק, הם בטח שלא נעלבו. הקהל הניטרלי ידע גם הוא להעריך את עוצמת הרגע. יותר מתחושת גועל, היה שם "שיואו" של התפעלות. אפילו קצת הזדהות עם הפורקן, בשילוב רחמים על אדם מיואש ומתוסכל שאיבד את זה בשידור חי.
אם הנזק הוא בגלל "הפגיעה במעמד" לאור נוכחותו של כבוד הנשיא, הרי שרובי ריבלין גדל בימק"א ובטדי וראה ושמע אירועי אלימות לא פחות חמורים ובוודאי לא הזדעזע ונפגע, וגם כבוד השר טרופר הוא אוהד הפועל ירושלים שבילה הרבה במלחה ובארנה וחווה התפרצויות ושמע דברים, לא נפליג בחשיבותם של אנשים עם חליפות בתא כבוד. לגבי "מאדם במעמדו מצופה", אומנם מעולם לא הייתי מאמן כדורגל בדרבי גמר גביע לוהט בשידור ישיר, אבל אני כן אבא, שבלא מעט מצבי מבחן בחיים "מאדם כמוני" או "מאדם במעמדי" מצופה להגיב בצורה אחראית, בוגרת ושקולה, וכשלתי בעשרות מבחנים, הרבה פחות קשים.
עוד בוואלה!
אם כבר מדברים על ה"פגיעה במעמד", הרי שאת הפגיעה הגדולה במעמד עשו 22 השחקנים שעל הדשא, עם היכולת הנמוכה, עם 120 דקות של כדורגל רע ומוגבל, עם בזבוזי הזמן (כל קבוצה כשהגיע תורה) וההצגות וההישכבויות על הדשא וההתבכיינויות לשופט. הדבר היחיד שהציל את הדרבי משיממון זה טעוית שיפוט ושערוריות, כרגיל בכדורגל הישראלי האקשן הוא לא על הדשא אלא מחוצה לו. אם כבר, קלינגר וההתפרצות שלו רק המחישו כמה אמוציות יש בדרבי התל אביבי, את העוצמות של המשחק, שגרמו לו להיסחף ולהישאב לתוך בועת שיגעון, זו שלקח לו יומיים להיחלץ ממנה ולהוציא הודעת "התנצלות".
אולי הבעיה של קלינגר היא שלאחרונה הוא התמסר בצורה מוגזמת לדמות שהוא פיתח, בתור האדם ש"תמיד מדבר פתוח, מהלב", המרואיין האולטימטיבי, או כמו שהוא אומר, "אתם יודעים איך אני", מה שמאפשר לו "לא לשמור בבטן", להתנהג בילדותיות, ומדי פעם להתפרץ על שדר קווים ולגעור בו, כי "ככה זה ניר", וצריך להבין אותו ולסלוח לו. ובמה שהופך למסורת בישראל, קודם מתפרצים ומשתוללים, אחר כך מתנצלים, והכל נשכח.
ודווקא בגלל השיגעון הזה של קלינגר, מוזר שגם הוא וגם הניסנובים הזכירו את "כפיות הטובה" של אוהדי מכבי תל אביב כלפיו. ברור שקלינגר היה סמל מכביסטי גדול, אבל עכשיו הוא מאמן הפועל, והציפייה לגדלות נפש ושמירה על פרופורציות היא תמוהה, ואף נאיבית לחלוטין. אוהדי הפועל תל אביב כפויי טובה כלפי ערן זהבי, שהביא להם אליפות? כשקלינגר עבר למכבי תל אביב, אוהדי מכבי חיפה היו כפויי טובה כלפיו למרות שהוביל אותם לאליפות והיה שחקן העונה?
ככה עובד העסק, והוא די פשוט: אלה מסתכלים על אייזן נכנס בפרץ ובטוחים שהיה פאול, אלה מסתכלים על אותו מהלך בדיוק וטוענים שלא היה כלום, וכולם בטוחים בצדקתם. זה דרבי גמר גביע, הכל סוער ונפיץ. אם כל מי שצפה בו חווה התקפי חרדה, אפשר להבין למה ברגעים כאלה אוהדים לא זוכרים חסד לאדם על פועלו מלפני 30-20 שנה, ואפשר להבין למה אדם מאבד את זה ונכנס לאמוק. הכל אנשים וסיפורים, מטענים רגשיים, כדורגל מגעיל ובלתי נשכח, שמעורר ציפייה להמשך שיבוא.